פיצויי גירושין – לאחר החלת חוק יחסי ממון, מכוח הדין ומכוח הסכם

רקע

הצדדים נישאו בי"ב במרחשוון תשע"ד (16.10.2013) בנישואין אזרחיים בקפריסין.

אלו נישואין שניים לשני הצדדים כאשר לכל אחד מהצדדים ילדים ונכדים מנישואין ראשונים. לצדדים דירה משותפת ברח' [ב']. כמו כן יש לכל צד דירות נוספות על שמו. הצדדים חתמו על הסכם הממון בתאריך כ"א בתשרי תשע"ד (25.9.2013) וההסכם קיבל אישור של ביהמ"ש.

חיי הנישואין זרמו על מי מנוחות לדברי שני הצדדים עד שהתגלה חשד שהבעל ביצע עבירות מין בנכדת האשה. אחרי מעצר ומשפט התגבשה עיסקת טיעון והבעל יושב בבית הסוהר על כך. בעקבות המעצר לקה הבעל בלבו ואושפז בבית החולים [...] לצורך צינתור.

בתאריך [...] אחד עשר יום לאחר מעצרו, הגיש הבעל תביעת גירושין ובכרוך לה ענייני הרכוש, פירוק שיתוף ומזונות אשה. בתאריך י"ט במרחשוון תשע"ה (12.11.2014) התקיים דיון ראשון בבית הדין. בדיון התברר שלפי סעיף 6ג(2) להסכם הממון במקרה של פרידה הבעל ישלם לאשה סך של שלוש מאות אלף ש"ח. בסיום הדיון בתאריך הנ"ל ביה"ד נתן החלטה עקרונית שעל פי  הסכם הממון שנערך בין הצדדים על הבעל לשלם לאשה סך של שלוש מאות אלף ש"ח מידית.

עם זאת, בתאריך א' בכסלו תשע"ה (23.11.2014) לבקשת הבעל, הוחלט על עיכוב ההחלטה האמורה עד לקיום דיון ושמיעת טענות הבעל לגבי חיובו זה. הבעל טען שהסעיף המדובר אינו חל במקרה דנן, שכן לפי סעיף 6ג(3) להסכם הממון, מאחר והגירושין נתקיימו בעטיה של האשה שהחליטה לסיים את חיי הנישואין בצעד חד צדדי לפיכך היא אינה זכאית לסכום הנ"ל.

האשה לעומתו מכחישה וטוענת שהיא ניסתה לתמוך בו במהלך המעצר והאשפוז ומעולם לא קיבלה כל החלטה על פירוד או גירושין מצידה. ואדרבה הבעל הוא זה שהחליט להגיש תביעת גירושין בבית הדין.

להוכחת דבריו  נתקיימו דיוני הוכחות ודיונים נוספים בתאריכים: ט' בשבט תשע"ה (29.1.2015), י"ב בכסלו התשע"ו (24.11.2015) וז' באדר א' תשע"ו (16.2.2016) ובהם נחקרו הבעל והאשה, וכן עדים נוספים בהם בתה של האשה וחתנה, וביתו וחתנו של הבעל.

דיון אחרון בעניין התקיים בתאריך ד' באדר ב' תשע"ו (14.3.2016) ולאחר מכן הוגשו סיכומים ע"י שני הצדדים.

בפני ביה"ד מונח אם כן, מלוא המידע בעניין שלפנינו. נתקיימו דיוני הוכחות, הוצגו מסמכים, נחקרו הצדדים וכן עדים משני הצדדים והוגשו סיכומים.

דיון

א.   טענת הבעל לעניין נוסח ההסכם "פירוד מרצון"

לדברי ב"כ הבעל לשעבר, מכיוון שהאישה פנתה לעורך דין, ובייפוי הכוח כתבה שסיבת פנייתה היא למטרת גירושין, הרי שהיא התובעת את גטה ויצאו הגירושין ממנה. משמעות הדבר היא כי סעיף 6ג(3) בהסכם הממון, בו התחייב הגרוש לפני נישואיהם כי במקרה של גירושין האישה תפוצה בסך שלוש מאות אלף ש"ח לא מתקיים כיוון שהסעיף הנ"ל עוסק במקרה של פרידה בהסכמה.

הטענה כי תוקפו של סעיף זה הוא רק בגירושין בהסכמת הצדדים, נשענת על כותרת סעיף שש, שהיא "פרוד מרצון". ב"כ הגרוש חוזר ומדגיש בסיכומיו כי מכיוון שהגרוש לא יזם את הגירושין, הרי הסעיף הנ"ל אינו תקף.

  טענה זו נדחית מיניה וביה. בראש הסכם הממון עצמו, במבואו, מובהר כי כותרות הסעיפים אינן משמשות לפרשנות הסעיפים. ממילא יש להתייחס לתוכן הסעיף בפני עצמו, בלי להתייחס לכותרת "פרדה מרצון".

ב.   התחייבות הממונית שבהסכם במקרה של פרדה מחמת מעשי הבעל

כיוון שהצדדים לא נישאו כדת משה וישראל אלא בנישואין אזרחיים, לא נכתבה כתובה.

עם זאת הבעל חייב את עצמו בסעיף 6ג(2) שבמקרה של פירוד שבא ממנו, ישלם לאישה סך שלוש מאות אלף ש"ח. כלומר אף שאין חיוב כתובה שחייבום חכמים, שעיקר חיובו מתקנת חז"ל, ואדם יכול להוסיף על חיובו מעבר לכך, במקרה שלפנינו חייב האיש את עצמו.