תביעה לתשלום השלמת פיצויי פיטורים

1. ביום 24.10.99 הגיש התובע תביעה לתשלום השלמת פיצויי פיטורים, לאחר תקופת עבודה
מ1.1.93- ועד 30.4.99.

טוען התובע כי ב21.3.99- הודיע למעבידו על פרישתו מהעבודה בגיל 65, החל ביום
30.4.99, ולבקשתו אישרה הנתבעת כי פרש לגמלאות במועד זה.

התובע טוען כי בקשתו להשלמת פיצויי פיטורים נדחתה ע"י הנתבעת, בטענה כי סעיף 11 )ה(
לחוק פיצויי פיטורים לא חל עליו.

2. בהגנתה טענה הנתבעת כי היא עוסקת בעבודות בנין וכי התובע הועסק אצלה כמנהל
עבודה, ומתחילת עבודתו אצלה היה מבוטח בקרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין, עד אשר
בהסכם קיבוצי בין הנתבעת להסתדרות ולמבטחים צורפו עובדי הנתבעת לקרן הפנסיה של
מבטחים, וכי ב8.8.96- נחתם הסכם קיבוצי נוסף.

הנתבעת טוענת כי בהודעתו על פרישה לגמלאות, ובאישור הנתבעת, אין כדי התפטרות או
פיטורין אלא סיום יחסי העבודה, פרישה עפ"י ההסכם הקיבוצי המזכה בפנסיה אך לא
בפיצויי פיטורין, וממילא אין זכאות לפיצויי הלנה. לחלופין נטען כי מדובר בטעות
כנה.

3. בדיון הובהר כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים.

התובע טוען כי פרש לפנסיה ומשבמבטחים הופקד רק %6 זכאי הוא להשלמת פיצויי פיטורים.

הנתבעת טוענת כי עפ"י ההסכם זכאי התובע לפנסיה מקיפה ולא לפיצויי פיטורין כפי שנקבע
בפסה"ד אליהם הפנתה.