תא"מ 33887-03-14 חמו ואח' נ' וייס ואח'

הוגשה לתיק ביהמ"ש תביעה כספית לתשלום סך של 12,555 ₪ בשל נזקים שנגרמו לדירת התובעים כתוצאה מרטיבות שנטען כי היא באחריות הנתבע.

ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו, אביגדור דוברת וזה הגיש חוות דעתו בדצמבר 2014.

המומחה נחקר בפניי ביום 17.11.15.

כעת ולאחר שהמומחה נחקר ובוצעו בדיקות הצפה והתיק ממתין להגשת סיכומים, הגיו התובעים בקשה לתקן סכום התביעה בהתאם לנזקים שנקבעו ע"י מומחה ביהמ"ש.

המסגרת הנורמטיבית:

מדובר בתיקון מכוח תקנה 92 לתקנות סד"א ולא תקנה 136;

הסמכות להורות על תיקון כתב טענות מעוגנת בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת לאמור:

בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

כפי שנאמר בספרו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט – 2009) (להלן: "אורי גורן"), בעמ' 152: "סוגיית התיקון של כתבי הטענות זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדת, כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליברלית, מן הטעם כי, בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם וכך ליעל את ההליך המשפטי".