תא"מ 32361-01-12 שלגי נ' רחמים

רקע:

1.בפני תביעה כספית, ע"ס 11,071 ₪, שעניינה יתרה נטענת של תמורת רכישת עץ זית, שרכש הנתבע. התובע טוען, כי העץ נרכש ממנו, ורק מקצת תמורתו שולמה. הנתבע טוען, כי העץ נרכש מאחר, וכל תמורתו שולמה (לאותו אחר). כל זאת ועוד יפורט להלן, וכפי שנראה, מסקנת פסק-הדין היא, כי יש לדחות את התביעה.

2.התביעה החלה דרכה בהגשתה (שלא כדין) לביצוע בהוצאה לפועל, אולם בהחלטה מיום 24.6.2012 נמחקה כותרת התביעה, נסגר תיק ההוצאה לפועל, והתיק הועבר לסדר דין מהיר.

הגרסאות בכתבי הטענות:

3.על פי כתב התביעה, הסיפור הוא פשוט: הנתבע רכש מהתובע – שהוא הבעלים והמנהל של "משתלת שלגי" הנמצאת בכפר ידידיה – עץ זית בחודש מרץ 2009 תמורת הסך של 12,000 ₪. עץ הזית סופק, אולם על חשבון התמורה שילם הנתבע סך 1,500 ₪ בלבד. לכתב התביעה צורפה "חשבונית סוכן" ע"ס 12,000 ₪ מיום 31.3.2009, ו"קבלת סוכן" (שתוארה בכתב התביעה כחשבונית מס, אך אינה כזו) ע"ס 1,500 ₪ מיום 18.3.2009.

4.על פי ההתנגדות שהגיש הנתבע, ושהפכה בהמשך לכתב הגנה, סיפור הדברים מורכב הרבה יותר: לדבריו אכן פנה למשתלת שלגי אולם שם לא נמצא עץ זית לשביעות רצונו, והתובע הפנה אותו למשתלה אחרת, "משתלת אבי יחזקאל", הנמצאת בכפר יונה, שם פגש במר עוזי יחזקאל (להלן – "עוזי") שאיתר עבורו עץ זית בעל תעודת יוחסין לשביעות רצונו, ומכרו לו תמורת הסך של 7,500 ₪, כולל מע"מ והובלה. סך של 1,500 ₪ שולם על אתר לעוזי, וביום ההובלה שולם לו ההפרש, במזומן. לאחר כמה ימים הגיעה לפתע פניה טלפונית מהתובע, שטען לשותפות בינו לבין עוזי, ודרש את הפרש התמורה עד סך של 12,000 ₪. הנתבע סרב כמובן לשלם, ובכך הסתיים העניין עד שהגיעה ההתראה לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

התצהירים:

5.מטעם התובע העידו עוזי, אחיו מר אבי יחזקאל (להלן – "אבי"), והתובע עצמו, ומטעם הנתבע העידו שכנו, מר רומן זינגר (להלן – "רומן"), והנתבע עצמו. כל אלה הגישו תצהירים (חלק מהתצהירים הוגש באיחור, לפי רשות שניתנה, כפי שיתואר).

6.בתצהירו, שינה התובע את הגרסה שבכתב התביעה, והפכה דומה מאד לגרסת הנתבע, למעט בנקודות מפתח: הוא הצהיר, כי לאחר שלא נמצא עץ זית לשביעות רצון הנתבע במשתלה שלו, לקח את הנתבע למשתלת אבי יחזקאל, שם אותר עץ זית מתאים, וסוכם מחירו: 12,000 ₪. עוד סוכם על מקדמה בסך 2,000 ₪. מאחר שלנתבע לא היו מזומנים בכיסו, נסעו הנתבע והתובע לתחנת דלק סמוכה, שם משך הנתבע סך 1,500 ₪ בלבד, ומסרם לתובע, כמקדמה. העץ הועבר לאחר יומיים לבית הנתבע, באמצעות משאית נהוגה על ידי אחד, שמעון, אשר יצר קשר טלפוני עם התובע לפני פריקת העץ, ודיווח כי הנתבע טרם שילם את היתרה, כפי שאמור היה. באותו יום ממש התבשר התובע כי אמו ז"ל נפטרה, ועל כן היה טרוד בענייניו, ובהיסח הדעת אישר לשמעון לפרוק את העץ בגינתו של הנתבע בלא לקבל תשלום, לאחר הבטחת הנתבע, כי יסור אל התובע וישלם את יתרת התמורה. התובע עוד הצהיר, באשר למערכת היחסים בינו לבין אבי, בעלי המשתלה השניה, כי שילם לאבי עבור העץ סך של 4,158 ₪ (צורפה חשבונית) וכן את המקדמה בסך 1,500 ₪.

7.במקביל, עוזי הצהיר, כי התובע הגיע עם הנתבע למשתלה שבבעלות אחיו, אבי, שם סוכם על המחיר 12,000 ₪, התובע והנתבע נסעו למשוך מזומן, ועוזי הצטרף אליהם מאוחר יותר, וקיבל סך 1,500 ₪ מהתובע. שמעון, הנהג, התקשר אליו כדי לדווח שהנתבע אינו משלם את יתרת התמורה, ולאחר מכן התקשר שמעון לתובע, וקיבל את אישורו לפרוק את העץ חרף אי-התשלום. הוא הכחיש, כי קיבל מהנתבע סכום כלשהו תמורת העץ, למעט אותה מקדמה שהועברה אליו באמצעות התובע.

8.בתצהיר העדות הראשית שהגיש הנתבע, הכחיש הנתבע כי התובע התלווה אליו לנסיעה למשתלת אבי יחזקאל. המחיר שהוסכם היה 6,000 ₪ עבור העץ וסך 1,500 ₪ עבור הובלתו ושתילתו. הסך של 1,500 ₪ שולם במזומן (לדרישתו של עוזי), אשר נמשך בתחנת דלק סמוכה, אליה הופנה הנתבע ע"י עוזי, ואליה נסע לבדו, וממנה חזר אל עוזי לשם ביצוע התשלום. לקראת ההובלה הודיע עוזי כי הוא מגיע עם הנהג, והזכיר לתובע להכין את היתרה במזומן. העץ הורד, נשתל בפיקוחו של עוזי, והתמורה שולמה. לא היה כל קשר עם התובע מאז ההפניה המקורית למשתלת אבי יחזקאל ועד לפניית התובע מספר ימים לאחר הספקת העץ. הנתבע עוד הדגיש, כי מחקרי השוק שערך, קודם לקנייה, הראו שמחירו של עץ זית דומה אמור לנוע סביב 4000-5000 ₪, ללא הובלה ושתילה, והוא היה מוכן לשלם מעט יותר לעוזי, כדי להבטיח הובלה ושתילה מקצועית.