פס"ד בתביעות בקשר לתאונת דרכים שאירעה בשלהי 2020

עניינן של התביעות שלפני בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.11.20 ובה היו מעורבים רכב בבעלות ש. שלמה רכב בע"מ (מ.ר. XXX), רכב המבוטח ע"י חברת מגדל בע"מ (מ.ר. XXX) ורכב בבעלות חברת נ.ג.ח. בע"מ (מ.ר. XXX) שהיה מבוטח במועד האירוע ע"י חברת מנורה חברת לביטוח בע"מ.

עיון בסרטון התאונה מעלה כי התאונה היתה באחריותו המלאה של נהג נ.ג.ח.; הצדדים גם לא ביקשו לחקור את שמאי הרכב שהעריכו את נזקי הרכבים כפי שהוצהירו בתחילת ישיבת ההוכחות.

המחלוקת היחידה בה נותר לביהמ"ש להכריע הינה ביחס לקיומו או העדרו של כיסוי ביטוחי לרכב נ.ג.ח. שכן מנורה טוענת כי התאונה נעדרת כיסוי ביטוחי. ע"פ הפוליסה שהופקה לרכב נקבע כי הכיסוי הביטוחי יינתן רק לנהג שגילו מעל 30 ואילו נהג הרכב במועד התאונה לא היה בן 30 באותו מועד.

לטענת נ.ג.ח. לא ניתנה למנורה כל הוראה להקים לרכב נשוא התביעה פוליסה הכוללת תנאי כאמור. לטענתה נ.ג.ח. מבטחת מס' לא קטן של רכבים וגיל הנהג המורשה עמד תמיד על 24 לאור העובדה שהיא מעסיקה גם נהגים צעירים. מנורה טענה מאידך כי הסוכן מטעמה פעל בהתאם להנחיות שניתנו לו ע"י מנהל נ.ג.ח. שביקש להוזיל את כיסוי רכבו.

ביום 25.2.25 התקיימה ישיבת ההוכחות. מפרוטוקול הדיון ניתן ללמוד על התנהלותו ועל פרק הזמן החריג שנדרש לשמיעת החקירות- כאשר בסופו של יום מטעם התובעת העיד מר סעיד כעבאנה, מנהל התובעת. מנורה לא הגישה תיק מוצגים מטעמה ולא זימנה לעדות איש. במהלך הדיון ביקשה מנורה לדחות את מועדו- בקשה שנדחתה בהחלטה מנומקת.

מר כעבאנה הצביע על תיק המוצגים שהוצג מטעם התובעת וכלל פוליסות שונות שהוצאו במהלך השנים ע"י מנורה לנ.ג.ח. ומהם עלה כי הגיל המינימלי המבוטח עמד על 24 (וכן וותק של שנתיים מהוצאת רישיון הנהיגה). העד העיד כי נ.ג.ח. פעלה מול סוכן ביטוח שביצע עבורה את הביטוחים לרכביה השונים- רכבי צמ"ה ורכבים פרטיים ובכולם היה גיל הנהגים מ-24 ומעלה. העד העיד עוד כי הרכב נשוא התביעה היה רכב חדש (ולא חידוש פוליסה קיימת) אשר לצורך שחרורו לידי נ.ג.ח. התבקש הסוכן להפיק פוליסת ביטוח. בשל נסיעת העד לחו"ל ולחץ זמנים, התבקש הסוכן להעביר את הפוליסה ישירות לבנק שהעניק הלוואה לצורך רכישתו, אולם הפוליסה מעולם לא הועבר לעיונו לטענתו. רק לאחר אירוע התאונה הסתבר לנ.ג.ח. כי מנורה טוענת להעדרו של כיסוי ביטוחי בשל גילו של נהג נ.ג.ח. וגם אז פניה של העד לסוכן הביטוח העלתה כי הוא פועל מול מנורה ע"מ להביא להכרה בקיומו של כיסוי ביטוחי שהובטח להם שינתן. בסופו של יום, כאמור, קבעה מנורה כי אין מקום לתת כיסוי ביטוחי לתאונה.

הצדדים סיכמו בכתב טענותיהם אחרי שמגעים שנוהלו להגיע להסכמות- לא הביאו להסדר ועתה בשלה השעה למתן פס"ד.

ראשית יש להבהיר כי במקרה בו הוכח קיומו של אירוע ביטוחי הרי שעל המבטחת הטוענת להעדרו של כיסוי ביטוחי חובת ההוכחה ביחס להתקיימות הנסיבות בעובדה ובדין המתירות לה להסיר הכיסוי כאמור. במסגרת בר"ע 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי (ניתן ביום 20.03.13) מפי כב' השופטת ד' ברק-ארז נאמרו הדברים הבאים היפים לעניין נטל ההוכחה להלן:

"כלל ידוע הוא שעל המבוטח מוטל הנטל להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, ואילו על המבטח מוטל הנטל להוכיח כי חל סייג, חריג או פטור מאחריות לו הוא טוען (ראו למשל: ע"א 678/96 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4) 177, 184 (1989); רע"א 143/98 דיב נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1) 450, 452 (1999); ע"א 8349/09 גרטלר נ' M.H.WHEELER חתם לויד'ס, בפסקה 10 (22.5.2011) [פורסם בנבו] ; אליאס, בעמ' 1313).

ביהמ"ש העליון דן במספר פסקי דין על היקפה של זכות המבטחת להסיר כיסוי ביטוחי ממבוטח ועל הדרישות שעל המבטחת לעמוד בהם במקרה כזה- וראו לעניין זה רע"א 1219/18 שי פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח' (18.6.18) וכן רע"א 2843/18 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל פוליקוב ואח' (15.10.18). משכך, על המבטחת להוכיח כי יש מקום להסיר את הכיסוי הביטוחי בענייננו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי נהג נ.ג.ח. לא עמד בתנאי הפוליסה- אולם לא די בכך כדי לקבוע כי יש לדחות את קיומו של כיסוי ביטוחי. כאמור לעיל, טענה נ.ג.ח. כי הפוליסה שהופקה- הופקה שלא בהתאם להנחיות המבוטח וההסכמות בינו לבין הסוכן וכי חברת הביטוח, אשר הסוכן מהווה שלוחה מחויבת לפיכך בנזקים שנגרמו הן לנ.ג.ח. והן לרכבים הנוספים שהיו מעורבים בתאונה.

על פי חוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (ראו ס' 2 לחוק), המבטח חייב למסור למבוטח מסמך חתום המפרט את זכויות הצדדים וחובותיהם (פוליסה). הנטל להוכיח שהפוליסה הגיעה לידי המבוטח מוטל על המבטח. אם המבטח לא המציא את הפוליסה למבוטח, הוא אינו רשאי להסתמך על סייגים הקבועים בה (ת"א (עפ') 8997-11-12יעקב רחמים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ(17.6.2017)

וכך קבע ביהמ"ש בת"א (שלום הרצליה) 6794-12-20 פלוני נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (09.04.2024) :

"27.               חוק חוזה ביטוח לא מגדיר את הסנקציה בגין הפרת החובה הנ"ל, אולם בית המשפט העליון נדרש לכך וקבע כי ככלל, מקום בו לא המציא המבטח פוליסת הביטוח למבוטח, אין המבטח זכאי להסתמך על חריגים המופיעים בפוליסה (ע"א 4819/92אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749 (1995) (להלן - עניין ישר)).

28.               במרוצת השנים, ההלכה שנקבעה בעניין ישר הוגמשה בנסיבות מסוימות. בתי המשפט הכירו בכך שהסנקציה האמורה לא תעמוד במקרה שבו נמצא כי המבוטח היה ער לחריג או לסייג הקבוע בפוליסה, או כאשר המבטח יידע את המבוטח אודותיו ווידא כי הוא מבין את משמעותו, וזאת אפילו אם לא המציא לו העתק מהפוליסה. בדומה, בתי המשפט קבעו כי הסנקציה האמורה לא תחול גם במקרה שבו לא מתקיים קשר סיבתי בין אי מסירת הפוליסה לנזק שנגרם למבוטח (למשל, אם לא ניתן היה להשיג פוליסה שאינה כוללת את החריג). הוא הדין במקרה שבו נמצא כי המבוטח התרשל בכך שלא פעל להשגת הפוליסה או להתוודע לתוכנה. במישור זה נבחנת חובתו של המבוטח לוודא כי הפוליסה מצויה בידו ולהתריע בפני המבטח על אי קבלתה (ראו: אליאס, 680-677 והאסמכתאות שם).

29.               הנטל להוכיח שהתקיים חריג המשחרר את המבטח מאחריות, מוטל על המבטח הטוען לקיומו של החריג. כאשר הפר המבטח את החובה המוטלת עליו או כאשר לא עמד בנטל להוכיח כי הפוליסה נמסרה בפועל למבוטח, עליו הנטל להוכיח כי מתקיים אחד הסייגים הנ"ל, שאם לא כן לא תהיה בידו האפשרות להסתמך על סייגים וחריגים לפוליסה מכוחם נשלל הכיסוי הביטוחי (ע"א (מחוזי ת"א) 1021/01אריה חברה לביטוח בע"מ נ' דזוראייב, (16.3.2003);ע"א (חי') 4113/07מזאריב נ' אריה חב' לביטוח בע"מ  (10.07.2007);ע"א 78/04המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ(5.10.2006)).

30.               חובה נוספת המוטלת על כתפי חברת הביטוח היא זו המעוגנתבסעיף 3לחוק חוזה הביטוח, המסדירה את חובת המבטח להבליט סייגים לחבות והקובע לאמור: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".

5.כאמור לעיל, מנורה לא הביאה עדים מטעמה וגירסתה לטענות נ.ג.ח. אינה מבוססת על ראיות או עדויות שהוצגו בפני ביהמ"ש. כאמור בעדותו של מר כעבאנה, תחילה נטען בפניו כי תוכן שיחותיו עם סוכן הביטוח הוקלטו (פרוטוקול ישיבת ההוכחות, עמ' 10 שורות 9-17 )- אולם לאחר מכן נטען כי הפוליסות הופקו בשעה שנכח במשרד הסוכן ולפיכך היה מודע לתוכן הפוליסות ולתנאי מגבלת הגיל (פרוטוקול ישיבת ההוכחות עמ' 10 שורות 18-22).

מעבר לעובדה שטענות אלה לא נתמכו בעדות או בראיות כלשהן, במועד הפקת הפוליסה שהה מר כעבאנה בחו"ל ולביהמ"ש הוצג דרכונו ע"מ לתמוך בטענה זו (ראו בפרוטוקול ישיבת ההוכחות עמ' 11 שורות 6-8 ).

שינוי גירסה זה לא הוסבר כלל ולפיכך אין בפני ביהמ"ש גם כעת גירסה עובדתית סדורה ביחס לטענת מנורה כי קביעת תנאי הגיל הייתה בידיעת נ.ג.ח. , בהסכמתה או ע"פ הנחיותיה ובהתאמה- דין טענה זו לדחייה.

טענה חלופית שהעלתה מנורה היא כי לפי עדותו של מנהל נ.ג.ח. העבירה מנורה את הפוליסה לידי הבנק שנתן מימון לרכישת הרכב. טענה זו אינה עומדת בהוראות הדין ס' 2(א) לחוק חוזה הביטוח קובע באופן מפורש את חובת המבטחת להמציא לידי המבוטח את הפוליסה. אין די במסירתה לצד ג' כדי להקים את עמידת המבטחת בחובתה ע"פ דין.

וראו למשל רע"א 4032/17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חברת ס.א.ל שיווק ביצים בע"מ (14.05.2018).

זאת מעבר לעובדה שהמדובר בטענות עובדתיות חלופיות (מסירת הפוליסה לידי המבוטח או מסירת הפוליסה לידי הבנק? גם כאן לא הוצגה כל גירסה עובדתית ע"י מנורה).

גם הטענה כי נ.ג.ח. היא שביקשה את קביעת רף גיל הנהג המורשה על 30 לא נתמכה בגירסה עובדתית המבהירה את טענת מנורה. טענת מנורה לעניין זה הינה כי לאור סכומי הביטוח והעובדה שמנהל נ.ג.ח. הקפיד ע"פ עדותו לעקוב אחרי סכומי הביטוח היתה אמורה להביא אותו לכדי מסקנה כי גיל הנהג המורשה עומד על 30.

מעבר לכך שטענה זו מוקשית מיסודה (כיצד היה על מנהל נ.ג.ח. לשער מה היה אמור להיות החיוב ביחס לכל גיל מורשה בשים לב לעובדה שהמדובר ברכב חדש ולפיכך אין לו היסטוריה של הנפקת פוליסות) היא גם אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שנ.ג.ח. שילמה בגין מס' פוליסות, ופרטי האשראי שלה היו בידי הסוכן במועד הרלוונטי (ראו עדותו של מנהל נ.ג.ח. עמ' 15 שורות 36-27; עמ' 25 שורות 25 עד 35; עמ' 36 משורה 5 עד לסוף העמוד) רוצה לומר- הסוכן הוא שהפיק את הפוליסה; הסוכן הוא שביצע את התשלום עם אמצעי התשלום באשראי שהיו בידיו ומשכך גם אם קיבל מנהל נ.ג.ח. הודעות ביחס לביצוע התשלומים (כזכור- בשעה ששהה בחו"ל) ספק אם יכול היה לדעת בגין מה מבוצע החיוב ומה אמור להיות היקפו.

משכך, לא הוצגה ע"י חברת הביטוח כל ראיה הסותרת את טענות מנהל נ.ג.ח. כי לא ביקש לשנות מהפוליסות שהוצאו עד אותו מועד וכי ביקש כי גיל הנהג יועמד על 30.

מנורה טענה כי נ.ג.ח. צירפה רק 3 פוליסות לתמיכה בטענותיה כי ככלל הפוליסות נקבו בגיל 24 כגיל מינימלי. יש להעיר כי מנורה לא צירפה ולו פוליסה אחת ממנה עולה כי קיימות פוליסות נוספות בהן גיל הנהג המורשה עומד על 30. בנוסף, במישור העובדתי, טענת מנורה אינה נכונה- לתיק המוצגים צורפו 5 פוליסות ו-2 תעודות ביטוח חובה משנים שונות ביחס לרכבים שונים מהם עולה כי באף לא אחת מהן עמד גיל הנהג המורשה על 30; באחת עמד גיל הנהג המורשה על 17, באחת 18 ובחמש מהן על 24. מנורה היתה מבטחת ביחס למספר רכבים- לא ידוע מדוע לא צורפו על ידה פוליסות התומכות בטענתה כי אין בפוליסות שצורפו כדי להעיד דבר ביחס לנוהג. די בצירוף מדגם מהפוליסות כדי לחזק את עדות העד כי ככלל נהגה נ.ג.ח. לבטח את רכביה תוך התניה כי גיל הנהג המורשה יעלה על 24.

באשר למעמדו של סוכן הביטוח במערכת היחסים המשולשת בין הסוכן, נ.ג.ח. ומנורה, הרי שככלל חברת הביטוח חבה באחריות למצגים שהציג סוכן הביטוח למבוטח, גם אם הפוליסה שהופקה בפועל אינה תואמת את ההסכמות. זאת, מכיוון שסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, קובע שליחות סטטוטורית בין סוכן הביטוח למבטח לעניין המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח ולעניין כריתתו. משמעות הדבר היא שפעולותיו ומחדליו של הסוכן, בהקשר זה, מחייבים את המבטחת.

כך נפסק בת"א (שלום כ"ס) 58638-10-17 אמיר יפרח נ' דור איפרח (12.01.2020) – בעיקר בס' 12-14 לעניין היקף אחריות המבטח ביחס לפעולות שביצע הסוכן מטעמו.

כאשר סוכן ביטוח מתרשל בתפקידו ולא דואג להוצאת פוליסה כנדרש, חברת הביטוח חייבת בתשלום מלוא התביעה כאילו הוצאה הפוליסה הנדרשת, וזאת לאור אחריותה השילוחית (ע"א (מחוזי ת"א) 2117/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עאסם מסארווה (24.05.2011)).

למותר לציין כי בחירתה של מנורה שלא להציג ראיות, לא לצרף תיק מוצגים ולא לזמן איש לעדות מקימה עליה את החזקה לפיה לו היו מוצגות ראיות על ידה, אלו היו תומכות בגרסת נ.ג.ח. ולעניין משמעות הימנעות מהבאת ראיה, אין טוב מהאמור בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פד"י לה (1) 736, 760: "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו."

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי נ.ג.ח. הוכיחה את התקיימות מקרה הביטוח; הוכח כי ככלל פוליסות הביטוח שהוצאו לנ.ג.ח. כללו התניית נהג מורשה מעל גיל 24 לכל היותר; לא הוכח כי נ.ג.ח. קיבלה לידיה את העתק הפוליסה ולפיכך לא היתה יכולה לדעת על קביעת גיל הנהג המורשה על 30 בניגוד להסכמות. משכך על מנורה, המבטחת, לתת כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה.

באשר להיקף הנזק- ביחס לנזקי הרכבים המעורבים, למעט רכב נ.ג.ח., לא נרשמה מחלוקת בין הצדדים. ביחס לרכב נ.ג.ח., בניגוד לאמור בפרוטוקול ישיבת ההוכחות טענה מנורה בסיכומיה כי בהודעה קודמת, ביום 18.5.23 (!) עדכנה כי היא חולקת על היקף נזקה של נ.ג.ח.- טענה שלא קיבלה ביטוי בטענותיה בפתיחת ישיבת ההוכחות. גם במהלך חקירתו של מר כעבאנה הוא לא נשאל שאלות הנוגעות להיקף הנזק (למעט ביחס לשאלת השיעבוד על הרכב).

לסיכומיה מצאה מנורה לצרף ראיה שלא הוצגה בפני ביהמ"ש ואשר לנ.ג.ח. לא ניתנה האפשרות להתייחס אליה בזמן אמת, בניגוד לכלל לפיו לא יצורפו לסיכומים ראיות שלא הוצגו במהלך הדיון, ולכל הפחות יובהר מדוע לא הוצגה ראיה זו קודם לכן. מנורה בחרה שלא להבהיר דבר אלא לקבוע עובדות בהתעלם מהדין. משכך, העלאת טענות כאילו נ.ג.ח. לא הוכיחה את היקף נזקיה, לראשונה בסיכומיה של מנורה בנסיבות אלה תוך צירוף ראיות שלא הוגשו, מהווה הרחבת חזית ודינה להידחות. באשר לטענת השעבוד שמנהל נ.ג.ח. אישר בעדותו- הרי שהתשלום ביחס לתביעת נ.ג.ח. (7162-01-22) יותנה בהצגת אישור הסרת שיעבוד כמקובל.

סיכומם של דברים-

בתא"מ 8073-08-21 ישלמו הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 לתובעת סך של 62,110 ₪ בגים הנזק בצירוף אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 9,100 ₪.

בת"א 16508-03-22 ישלמו הנתבעים 2-4 באמצעות הנתבעת 3 לתובעת סך של 81,175 ₪ בגין הנזק בצירוף אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 11,350 ₪.

בת"א 7162-01-22 תשלם הנתבעת 2 לתובעת סך של 160,925 ₪ בגין הנזק (בכפוף לאשור ביטול השעבוד) בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכר העד בסך 600 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 18,100 ₪.

סכומי הנזק יישאו ריבית שקלית מיום 29.11.2020 ועד למועד התשלום בפועל. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו ריבית שקלית עד למועד התשלום בפועל.

חרף ההתנהלות הדיונית שפורטה מצידה של מנורה והרבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"א חשוון תשפ"ו, 02 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.