רשימת לקוחות כסוד מסחרי

השופט מ' אילן:

לפנינו ערעורם של יורשי המנוח מנשה בן ברוך )להלן: "היורשים"( נגד תנובה מרכז
שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ )להלן: "תנובה"( ונגד "מבטחים". מוסד
לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ )ללהלן: "מבטחים"(.

בבית משפט מחוזי בתל-אביב )כב' השופטת מרים פורת( נדונו שתי תובענות של היורשים.
עניינה של האחת - תשלום שווי קו חלוקה שתנובה החזירה לעצמה לאחר פטירת המנוח;
עניינה של השניה - גובה הפנסיה המשולמת לאשת המנוח.

החל משנות השלושים עסק המנוח בשיווק ביצים ותוצרת חלב באיזור רמת גן וסביבתה. החל
משנת 1946 הוא חילק מוצרים אלה של תנובה בלבד. המנוח היה מחלק בלעדי של ביצים שקיבל
מתנובה באיזור זה.

אין מחלוקת על כך, שבין המנוח לבין תנובה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. הגמול
העיקרי שהוא קיבל היה עמלה על כמות הביצים שחילק. בנוסף הוא קיבל תשלום על הוצאות
הרכב ששימש לחלוקה, תוספת עבור פועל, תוספת ותק ותנאים סוציאליים. החל משנת 1963
תנובה גם היתה מפרישה תשלומים למבטחים לשם הבטחת פנסיה ותנאים סוציאליים.

כשהלך המנוח לבית עולמו, ביקשו היורשים להמשיך להפעיל את קו החלוקה. תנובה מנעה זאת
ומכאן טענתם הראשונה לזכות פיצוי בגין קניין וזכות בלעדית )לקו החלוקה( שנלקח.
תנובה המשיכה להפעיל את הקו באמצעות שכיר.

עילת התביעה השניה נובעת מכך, שלטענת אשת המנוח, תנובה הפרישה סכומים נמוכים בהרבה