רע"צ 15028-09-16 חסון נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקשת/החייבת על החלטת כב' הרשם שורק (להלן - כב' הרשם) מיום 1.7.16 לפיה נדחתה עתירת המבקשת למתן צו הפטר (להלן - ההחלטה).

הבקשה הוגשה תחילה כערעור ולאחר מכן עתרה המבקשת לתקן הבקשה ולראות בה כבקשת רשות ערעור.

מהבקשה עולה כי המבקשת עתרה בחודש מאי האחרון להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים וביום 5.6.16 נעתרה כב' הרשמת בן יוסף - כפרי לבקשתה והחייבת הוגדרה כחייבת מוגבלת באמצעים מאותו מועד.

בסמוך לאחר ההכרזה הנ"ל עתרה המבקשת למתן הפטר לפי סעיף 69י3. לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 ובקשתה נדחתה על ידי כב' הרשם בהחלטתו בנימוק שהחייבת אינה עומדת באחד התנאים המצטברים הנדרשים למתן צו הפטר כאמור והוא הכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים למשך 4 שנים לפחות טרם הגשת הבקשה.

בבקשה שבפניי עותרת המבקשת ליתן לה רשות לערער על ההחלטה משני נימוקים: הראשון - ככל שירדתי לסוף דעתה הרי עצם הכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים בחודש יוני האחרון "הכשירה" לטענתה את כניסתה בגדר הסעיף האמור וההחלטה הנוכחית עומדת בסתירה להחלטה הקודמת. שנית, לטענת המבקשת פרשנות תכליתית של החוק אמורה להביא לאותה תוצאה, דהיינו קבלת הבקשה.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובהחלטה נשואת הבקשה שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובת המשיב.

להלן הנימוקים.

ראשית יצוין כי בקשת המבקשת הוגשה באופן לאקוני וסתמי ללא כל פירוט של ממש ביחס לכל אחד מהנימוקים שהוצגו על ידה ודי היה בכך על מנת להביא לדחיית הבקשה.

עוד יצוין כי מטעמי זהירות הנחתי כי בקשת רשות הערעור הוגשה במועד הקצוב לכך בדין .

גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי יש ממש בנימוקי המבקשת.