רע"ב 1862/15 מהרבנד נ' שירות בתי הסוהר

 לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברנט) בעת"א 24673-03-15 מיום 12.3.2015 וההחלטות שקדמו לה מיום 11.3.2015, שבמסגרתן נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת המשיב להעבירו מבית הסוהר "השרון" לבית הסוהר "אשל". 

תמצית הרקע העובדתי

1. המבקש, חיים מהרבנד, הינו אסיר המרצה החל מחודש יולי 2013 עונש של חמש וחצי שנות מאסר בפועל בגין עבירות מרמה ואיומים והפעלת מאסר על תנאי. המבקש מסווג כאסיר בקטגוריה א', ועד לאחרונה שהה בבית סוהר "השרון". זהו מאסרו השמיני של המבקש והוא צפוי להסתיים בחודש ינואר 2019.

2. ביום 10.3.2015 התקבלה אצל המשיב החלטה להעביר את המבקש מבית הסוהר "השרון" לבית הסוהר "אשל". לטענת המשיב, החלטה זו התקבלה לאור מעורבות שלילית של המבקש בבית הסוהר, ותוך התחשבות בעובדה שהמבקש הינו טעון הגנה ולכן אינו יכול להיות מוחזק בכל מתקני הכליאה אלא רק במתקנים מסוימים.

3. ביום 11.3.2015 נמסרה למבקש הודעה על כוונת המשיב להעבירו לבית הסוהר "אשל". בו ביום הגיש המבקש – באמצעות בא-כוחו, עו"ד אילן שדי – עתירה מנהלית בהולה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה נטען בקצרה כי החלטת המשיב הינה בלתי סבירה ובלתי צודקת. לצד העתירה הגיש המבקש גם בקשה למתן צו ביניים לעיכוב ביצוע החלטת המשיב עד להכרעה בעתירה. בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) הורה לעכב את ביצוע החלטת המשיב עד להחלטה אחרת וקבע דיון בעתירה כבר ליום המחרת, 12.3.2015, בהיעדר המבקש. בעקבות החלטה זו הגיש בא-כוח המבקש בקשה לקיים את הדיון בנוכחות המבקש, במסגרתה נטען כי נוכחות המבקש נחוצה לשם מתן מענה לטענות המשיב שמטבע הדברים יוצגו רק בדיון עצמו או בסמוך לו. נטען כי לשם קיום הדיון בנוכחות המבקש יש לאפשר דחייה קצרה של מועד הדיון (ובמקביל לעכב את ביצוע החלטת המשיב). בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו וקבע כי הדיון יתקיים במועד שנקבע ללא נוכחות המבקש. בא-כוח המבקש פנה בשנית וביקש לקיים את הדיון בנוכחות המבקש, אך גם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

4. בסמוך לפני הדיון הוגש כתב תשובה קצר מטעם המשיב. המשיב טען בתשובה כי מדובר בהחלטה מנהלית סבירה שהתקבלה על ידי הגורמים הרלבנטיים לנוכח ריבוי מעורבות שלילית של המבקש בבית הסוהר "השרון", ותוך התחשבות בעובדה שהמבקש הינו אסיר טעון הגנה שיכול להיות מוחזק רק במתקני כליאה מסוימים.

5. ביום 12.3.2015 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי. בפתח הדיון שב בא-כוח המבקש וביקש לדחות את מועד הדיון במספר ימים כיוון שאינו מכיר את פרטי הרקע העובדתי ולכן אינו ערוך לדיון. נטען כי המשיב פעל באופן בלתי סביר ובלתי תקין, כשהודיע למבקש על הכוונה להעבירו מבית סוהר אחד לאחר בהתראה קצרה של מספר שעות בלבד, באופן שלא איפשר לבא-כוחו ללמוד כראוי את הרקע להחלטה. עוד נטען כי מדובר בצעד ענישתי שננקט על ידי המשיב על מנת להרתיע את המבקש ולהענישו על עתירות האסיר הרבות שהוא הגיש לבית המשפט המחוזי. נטען כי המשיב לא פירט את הסיבה להחלטתו להעביר את המבקש, לאחר שהייה של כמעט שנתיים בבית סוהר "השרון", לבית סוהר אחר, וכי לא הוצג שום מידע מודיעיני המלמד על סכנה שנשקפת לאחרים מהמבקש או להיפך. עוד נטען כי העברתו של המבקש לבית סוהר "אשל" תקשה מאד על בני משפחתו המתגוררים במרכז הארץ להגיע לבקרו. לבסוף נטען כי העברתו של המבקש לבית סוהר אחר תסב לו נזק בלתי הפיך.

6. במהלך הדיון לפני בית המשפט המחוזי הציג בא-כוח המשיב לבית המשפט ולבא-כוח המבקש פראפרזה המפרטת את הטעמים לקבלת ההחלטה בעניינו של המבקש, לפיה במהלך שהותו של המבקש בבית סוהר "השרון" הצטברו לגביו ידיעות מודיעיניות רבות בדבר מעורבות והתנהגות שלילית. בנוסף הוגש לעיונו של בית המשפט חומר מודיעיני מסווג בעניינו של המבקש. בא-כוח המבקש טען כי הפראפרזה שהוגשה במהלך הדיון הינה "עמוד אחד... [ו]אין בה כלום גם". נטען כי אם באמת יש חשש לביטחון של מישהו, אז ניתן לשים אותו בהפרדה לכמה ימים על מנת לאפשר דיון מושכל בעתירה. בהמשך הדיון טען בא-כוח המבקש כי במסמכים שהוצגו במהלך הדיון נכללה גם חוות דעת של מפקד בית הסוהר "השרון" – אשר מדברת על "ריבוי מניפולציות" ומזכירה את עתירותיו הרבות של המבקש לבתי המשפט, לרבות עתירה שבמסגרתה ביקש שתוכן לו שקשוקה במקום חביתה – וכי הדבר מחזק את התחושה שכל מטרתה של החלטת המשיב הינה להעניש את המבקש על כך שהוא "אסיר נודניק" שנוהג להגיש עתירות אסיר רבות וטורדניות.

7. בתום הדיון ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט), שהיא ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דנן. בית המשפט ציין כי החלטת המשיב התקבלה על ידי הגורמים הרלבנטיים בשל ריבוי מעורבות שלילית של המבקש בבית סוהר "השרון", על רקע חוות דעת של גורמי המודיעין, ותוך התחשבות בעובדת היותו אסיר טעון הגנה שניתן להחזיקו רק במתקני כליאה מסוימים. בנוסף צוין כי הוגש לעיון בית המשפט חומר מודיעיני רב בדבר התנהלות שלילית ומעורבות פלילית רבה של המבקש בין כתלי בית הסוהר. בית המשפט קבע כי "החלטה בדבר מקום כליאתו של אסיר הינה בליבת שיקול הדעת המנהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר ובית המשפט ימנע מלהתערב בשיקול דעת זה, אלא אם מדובר בשיקול פסול או בלתי סביר", וכי מקרה זה אינו מצדיק התערבות של בית המשפט. לבסוף צוין כי מעיון ברשימת המבקרים של המבקש עולה כי אם בנו לא ביקרה אותו מתחילת מאסרו ולו פעם אחת. לפיכך נקבע כי יש לבטל את הצו הארעי ולדחות את העתירה.