אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 13946-05-15 שרעבי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

רע"א 13946-05-15 שרעבי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

תאריך פרסום : 12/11/2015 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
13946-05-15
04/11/2015
בפני השופט:
רון שפירא - סגן נשיא

- נגד -
המבקשים:
1. אילנה שרעבי
2. קרן שרעבי

עו"ד תומר אברהמי או אורלי ליבר
המשיב:
בנק לאומי לישראל בע"מ
עו"ד אלון מגן
החלטה
 

 

הרקע לבקשת רשות הערעור וטענות הצדדים:

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט יהושע רטנר) מיום 31.3.15 שניתנה בת"א 4141/07, לפיה נדחתה בקשת המבקשות לתיקון כתב התביעה שהוגש ביום 15.2.07.

התובענה עניינה בהלוואות שנטלו מהמשיב (הבנק) המבקשות וכן מר אהרון לוי (אשר ביקש למחוק אותו מרשימת המבקשים בבקשת רשות הערעור) על סך 640,000 ₪ קרן מיום 17.5.2000 (ההלוואה הראשונה) ועל סך 100,000 ₪ קרן מיום 12.12.01 (ההלוואה השנייה). לטענת המבקשות, ההלוואה השנייה ניטלה על ידי המבקשת 1 ומר רוי לוי על מנת לסייע במימון דירה אחרת שרכש מר רוי לוי, כאשר לצורך כך נרשמה הערת אזהרה על הבית אותו רכשה המבקשת 1. להבטחת השבת ההלוואות משכנה המבקשת 1 את זכויותיה בנכס נשוא התובענה ואשר ממנו מבקש המשיב לפנות את המבקשות ולפיכך פתח בהליכי מימוש הנכס.

בשנת 2007 הגישו המבקשות ומר אהרון לוי נגד הבנק (המשיב) את התביעה דנן במסגרתה נתבקש להצהיר כי למבקשות אין כלל חוב פיגורים כלפי הבנק אלא נהפוך הוא, לטענתן קיימת בחשבון ההלוואות יתרת זכות. התיק התנהל לפני כב' השופטת חנה לפין-הראל וראיות הצדדים נשמעו בפניה. לאחר מכן הוחלט למנות מומחה מטעם ביהמ"ש כאשר בעקבות עבודתה של המומחית טענו התובעים (המבקשות) כי התגלו להם נתונים נוספים והתברר להם שההלוואה השנייה על סך 100,000 ₪ נפרעה במלואה ויתרת הזכות העומדת לזכותם בהתחשבנות מול הבנק עומדת על כ-1,300,000 ₪. לפיכך ביקשו התובעים לתקן את כתב התביעה, על מנת לבקש שביהמ"ש יצהיר כי ההלוואה השנייה בסך 100,000 ₪ נפרעה ויש לחייב את הבנק בגין תשלומים שנגבו בגינה, בין היתר שלא כדין. טענה נוספת של התובעים הייתה שהתברר להם שכונסי הנכסים מטעם הבנק פעלו שלא כדין, לא העבירו לבנק את כל הכספים שגבו מהתובעים על חשבון ההלוואות או לא דיווחו עליהם. לכן ביקשו התובעים להוסיף עילות תביעה גם בהקשר זה ולהתיר להם פיצול סעדים על מנת שיוכלו לתבוע את כונסי הנכסים בתביעה נפרדת. בשל פרישתה של כב' השופטת לפין דן כב' השופט רטנר בבקשת התובעים לתיקון כתב התביעה.

בימ"ש קמא קבע כי הטענות של התובעים מהוות עילת תביעה חדשה הסותרת את עילת התביעה המקורית. נקבע כי בכתב התביעה התובעים טענו שיש לאכוף על הנתבע את התנאים החוזיים הנכונים של ההלוואות, ובכלל זה ההלוואה השנייה, באופן שהן ייפרעו על ידי התובעים כפי שצריך ולא כפי שהנתבע קבע. נקבע כי בטענה זו מובלעת הודאת התובעים שההלוואה השנייה טרם נפרעה, שכן הם עדיין צריכים לפרוע אותה, אלא שבתנאים שונים מאלה שהנתבע קבע. בימ"ש קמא קבע כי התובעים מבקשים לתקן את כתב התביעה ולהוסיף עילת תביעה חדשה בה נטען שההלוואה השנייה סולקה לחלוטין עוד בשנת 2002, כ-5 שנים לפני הגשת התביעה. נקבע כי אין מקום להתיר תיקון כתב תביעה באופן שהגרסה העובדתית בו סותרת לחלוטין את הגרסה העובדתית בכתב התביעה המקורי, זאת במיוחד לאחר שנשמעו ראיות הצדדים. עוד נקבע כי בידי התובעים היו נתונים מספיקים לדעת את הגרסה העובדתית הנכונה לשיטתם או היה באפשרותם לבררה בקלות יחסית, במיוחד כאשר מדובר בגרסה עובדתית שהתגבשה לשיטתם 5 שנים לפני הגשת התביעה. נקבע כי התובעים ידעו שאדם נוסף המקורב להם רכש דירה אחרת בפרויקט המגורים נשוא התביעה וכי הרכישה בוטלה ואף ידעו או היו יכולים לדעת שכספים מסוימים הוחזרו לנתבע בשל כך. נקבע כי התובעים היו יכולים לברר לצורך מה הכספים הוחזרו והאם כיסו את ההלוואה השנייה או הלוואה אחרת כטענת הנתבע (הבנק).

בימ"ש קמא קבע כי נראה שהבקשה לתיקון כתב התביעה אינה אלא ניסיון להרחבת חזית המחלוקת על בסיס טענות עובדתיות חדשות ואין מקום להתיר זאת בשלב זה. בימ"ש קמא קיבל את טענת הבנק שהמבקשת 1 הודתה במספר הזדמנויות בחובה לפרוע גם את ההלוואה השנייה, דבר שבא לידי ביטוי בהחלטות שונות שניתנו במהלך ההליך. נקבע כי יש בכך כדי לסתור את הטענה החדשה המועלית על ידה שכלל אינה חייבת לפרוע את ההלוואה השנייה לאור סילוקה בשנת 2002 ויש בכך להוות שיקול נוסף נגד קבלת הבקשה.

עוד קבע בימ"ש קמא כי נראה על פני הדברים שהעילה החדשה הנטענת על ידי התובעים התיישנה שכן מדובר בפירעון ההלוואה השנייה שנעשה לשיטתם בשנת 2002 וכלל הוא שאין מתירים תיקון כתב תביעה על מנת להוסיף עילת תביעה שהתיישנה. נקבע כי דבר זה נכון גם לגבי טענות התובעים ביחס לכונסי הנכסים. על כן, נדחתה הבקשה לתיקון כתב התביעה. מכאן בקשת רשות הערעור.

המבקשות טוענות, בתמצית, כי עם מינוי מומחית מטעם ביהמ"ש לבחינת טענות חשבונאיות שונות הורה בימ"ש קמא להעביר לעיון המומחית את תיק הכינוס ואז גילו המבקשות, לטענתן, כי הוסתרו מהם מסמכים רבים המעידים על התנהלותם הקלוקלת של כונסי הנכסים ושל הבנק בניהול ספרים שאינו נכון, לרבות אי סילוקה של הלוואה בסך 100,000 ₪. המבקשות טוענות כי מדובר בהחלטה הרת גורל עבורן וכי הינן קשות יום ונמצאות במצב סוציואקונומי נמוך כשכל נכסן הינו הבית נשוא התובענה. נטען כי בשל הליכי מימוש הנכס שפתח המשיב נגדן ונגד מר אהרון לוי, אשר הינו תובע נוסף בתובענה בבימ"ש קמא, עומדות המבקשות כיום בפני פינוי מביתם היחיד. נטען כי המבקשות ומר אהרון לוי הגישו את התובענה לבימ"ש קמא בטענה להעדר חוב וקיומה של יתרת זכות וטענו כי יש בידיהם נתונים חלקיים בלבד על רקע סירובו של הבנק (המשיב כאן) להעביר להם את מלוא הנתונים העובדתיים. לכן ביקשו מבימ"ש קמא להורות למשיב להעביר לעיון התובעים את מלוא המסמכים להשלמת התמונה המלאה. נטען כי מסמכים אלה הועברו למבקשות רק לאחר תלאות רבות ועם התערבותו של בימ"ש קמא בקבלת תיק הכינוס.

המבקשות טוענות כי הבקשה לתיקון כתב התביעה נולדה כיוון שעם קבלת מסמכי הכינוס נתגלתה למבקשות תמונה עגומה לפיה המשיב התרשל והוליך אותם שולל תוך ניצול מעמדו כתאגיד גדול. נטען כי התנהלות הבנק כפי שהתגלתה מהמסמכים היא שהובילה ליתרות החוב הנטענות על ידו וככל שיותר לבחון את העובדות החדשות שנתגלו אזי תתגלה התמונה האמיתית שהבנק מנסה להסתיר מהמבקשות במשך שנים. נטען כי לאור המסמכים החדשים שנתגלו פנו המבקשות לקבלת חוות דעת חשבונאית שמצאה כי למבקשות לא עומדת יתרת חוב כפי שטוען המשיב אלא להיפך ולמבקשות עומדת יתרת זכות בגובה של מעל למיליון שקלים אשר הבנק/המשיב מחויב להשיב להן.

לטענת המבקשות, בימ"ש קמא דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה ובבסיס ההחלטה עומדות שגיאות מהותיות. נטען כי עד למתן ההחלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה התיק התנהל בפני כב' השופטת חנה לפין-הראל ועם פרישתה הועבר הדיון לכבוד השופט יהושע רטנר והוא זה שהכריע בבקשה. נטען כי אלמלא פרישתה של כב' השופטת בדימוס לפין הבקשה הייתה מתקבלת במלואה שכן לאורך ההליך כולו והדיונים שהתקיימו בו התברר לבימ"ש קמא כי ישנו חשש אמיתי שטענות התובעים נכונות וכי הבנק והכונסים מטעמו פעלו שלא כדין באופן חמור ואף אם מצא בימ"ש קמא כי ישנם פגמים פרוצדוראליים, אזי שהוא הבהיר עמדתו כי אלו יבואו לידי ריפוי עם הגשת בקשה מתאימה ופסיקת הוצאות. המבקשות טוענות כי לא ייתכן שמחסום דיוני יהווה מכשול בפני בירור האמת והצדק. נטען כי לא יעלה על הדעת שהבנק יגלגל יתרת חוב כביכול ויפעל למימוש בית בעוד הנתונים החשבונאיים מעידים כי החוב למעשה הינו יתרת זכות של למעלה ממיליון שקלים.

המבקשות טוענות כי בימ"ש קמא קבע כי חלה התיישנות בקשר לטענות המבקשות ביחס להתנהלות כונסי הנכסים, זאת כאשר טענות אלה נטענו מן היום הראשון והן אף עומדות לבירור כיום לפני בימ"ש קמא. עוד טוענות המבקשות כי בימ"ש קמא קבע כי מדובר בעילת תביעה חדשה כאשר העובדות החדשות נתגלו ויכלו להתגלות למבקשות רק עם התערבותו של בימ"ש קמא וזאת בשל סירובו של הבנק להעביר למבקשות את המסמכים הדרושים להן. נטען כי בנסיבות אלו אין יתרון לבימ"ש קמא על פני ערכאת הערעור בכל הנוגע לקביעת העובדות, משום שהעדויות בבימ"ש קמא נשמעו על ידי שופטת שפרשה מכס השיפוט לפני שנתנה את פסק הדין ופסק הדין ניתן על ידי שופט אחר שלא חזר לשמוע עדויות אלא הכריע בדין על יסוד החומר שמצא בתיק. לכן נטען כי ביהמ"ש שלערעור רשאי לקבוע עובדות ואפילו לומר את דברו על מהימנות העדים לפי הנכון והישר בעיניו.

המבקשות טוענות עוד כי לא ניתן לסבול כי בשל טענות פרוצדוראליות או התמשכות הליכים לא יתאפשר לתובעים לברר האם החוב שבגינו פתח הבנק בהליכי מימוש אכן חוב הוא והאם הבנק גלגל יתרת חוב על אף שהחברה המשכנת העבירה לבנק את התשלום בגין כך עוד בשנת 2002 וכונסי הנכסים לא דיווחו על תשלומים שקיבלו מאת המבקשות. נטען כי בימ"ש קמא טעה בציינו כי לא ניתן לקבל את טענות המבקשים במיוחד לאחר שנשמעו ראיות הצדדים וכי הדברים הפוכים לגמרי מהחלטות קודמות שניתנו על ידי כבוד השופטת לפין שמצאה שיש לבחון את טענות המבקשות לאחר סיום דיוני ההוכחות ויש למנות מומחית ולבחון את הטענה בדבר ההלוואה של 100,000 ₪ והתנהלות הכונסים.

המשיב טוען כי תיקון כתב התביעה הוא עניין דיוני מובהק הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ובית המשפט לערעורים יתערב באופן הפעלת שיקול דעת זה רק לעתים נדירות. נטען כי בקשת הערעור דנן אינה נמנית על המקרים הנדירים בהם יש מקום שערכאת הערעור תתערב בהחלטת הערכאה הדיונית שלא להתיר תיקון של כתב התביעה ובכך להתחיל את הליכי התובענה מחדש, זאת במיוחד בשעה שבקשת התיקון הוגשה כמעט 8 שנים לאחר הגשת התובענה, כ-3.5 שנים לאחר סיום דיוני ההוכחות בתובענה ומספר חודשים לאחר שגם לשיטת המבקשות היו בידיהן כל המסמכים שלשיטתן בעקבות קבלתם התעורר הצורך בהגשת בקשת התיקון. נטען כי עצם הגשת בקשת התיקון ביום 30.12.14 מהווה הודאה מצד המבקשות כי היה עליהן להגישה ארבעה חודשים קודם לכן, בד בבד עם בקשתן החדשה לצו מניעה, במסגרתה העלו לראשונה את הטענה המרכזית אותה הן מבקשות להעלות במסגרת בקשת התיקון. נטען כי בבואו לבחון בקשה לתיקון כתב תביעה על בית המשפט לבחון גם את השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, האם נהג המבקש בשיהוי בהגשת בקשת התיקון והאם היעתרות לבקשה תגרום להכבדה והארכת ההליך וסרבולו. נטען כי כל הקריטריונים הנ"ל הצדיקו במקרה דנן את דחיית בקשת התיקון וזו נדחתה בדין.

עוד טוען המשיב כי בקשת התיקון כולה, בה נטען כי הבנק הוא שחייב למבקשות סך של כ-1.3 מיליון ₪ כפועל יוצא מטענות חדשות שביקשו המבקשות להוסיף לכתב התביעה המקורי עומדת בסתירה חזיתית להודאה של המבקשת 1 כי המבקשות הן שחייבות כספים לבנק, בעמ' 30 – 31 לפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 5.6.11. כן נטען כי המבקשת 1 אף הצהירה בסעיף 5 לתצהיר שאומת כדין והוגש לבימ"ש זה בהליך משפטי אחר כי לא רק שהיא חייבת כספים לבנק אלא שחובה לבנק עמד נכון לשנת 2011 על סך 800,000 ₪. נטען כי לא בכדי גם כבוד השופטת לפין עמדה בהחלטתה מיום 8.12.13, שהמבקשות מעולם לא ביקשו לערער עליה, על כך שאפילו אם טענות המבקשות בכתב התביעה המקורי יתקבלו עדיין ייוותר חוב של המבקשות לבנק, דבר המצדיק את מימוש הנכס שמושכן להבטחת חובן. נטען כי משעה שטענות המבקשות בבקשת התיקון עומדות בסתירה לעמדת המבקשות בדיון ההוכחות ולתצהיר שהגישה המבקשת 1 בהליך אחר, די בכך על מנת שבקשת הערעור תידחה.

המשיב טוען גם כי בענייננו משמעות קבלת בקשת רשות הערעור הינה פתיחת הליכי התובענה מחדש, לרבות הגשת כתב הגנה מתוקן ושמיעת עדויות נוספות, ולא בכדי קבע כבוד השופט רניאל בעמ' 2 שורה 30 לפסק דינו ברע"א 32283-11-14, שהינה בקשת רשות ערעור שהגיש הבנק על החלטת השופטת לפין מיום 7.10.14, במסגרתה התירה השופטת לפין למבקשות להרחיב את חזית המחלוקת, כי "כפי שטען המערער, יש בתיקון כתב התביעה בשלב זה, יותר משבע שנים לאחר שהתגבשו העילות בין הצדדים לכל המאוחר בשנת 2004, בעייתיות רבה". נטען כי בנסיבות הנ"ל לכל הפחות היה מצופה מהמבקשות להזדרז בהגשת בקשת הערעור ובהליכים שנועדו לאפשר את בירורה. נטען כי ההחלטה מושא בקשת הערעור ניתנה ביום 31.3.15 וממערכת נט המשפט עולה כי הומצאה לב"כ המבקשות באותו היום. עוד טרם מתן ההחלטה בבקשת התיקון קבע בימ"ש קמא דיון ליום 14.4.15 לשם קידום הליכי התובענה. נטען כי המבקשות לא הגישו את בקשת הערעור טרם הדיון ואף לא הודיעו לבימ"ש קמא על כוונתן להגישה. תחת זאת, התייצבו ב"כ המבקשות לדיון וניסו תחילה לשנות את ההחלטה בבקשת התיקון בדרך עקיפה ופסולה באמצעות בקשה שביהמ"ש יורה למומחית שמונתה על ידו לשם בדיקת חלק מטענות המבקשות לבדוק גם את הטענה המרכזית שבקשתן במסגרת בקשת התיקון להעלותה נדחתה. זאת ללא שהמבקשות הודיעו לבימ"ש קמא כי בכוונתן להגיש בקשת רשות ערעור.

המשיב מציין כי ביום 21.4.15 ניתנה החלטת בימ"ש קמא במסגרתה ניתנו הוראות שונות למומחית בדבר הבדיקות שעליה לבצע, תוך שבסעיף 17 להחלטה בימ"ש קמא דוחה את בקשת המבקשות להורות למומחית להתייחס לטענה המרכזית בבקשת התיקון (הטענה בדבר סילוק ההלוואה בסך 100,000 ₪ בשנת 2002) ומציין שמדובר בהרחבת חזית ושביהמ"ש דחה את בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה בעניין זה. עוד נטען כי המבקשות ניצלו את מלוא התקופה להגשת בקשת רשות הערעור, בקשה לפטור מהפקדת ערבון והפקדת העירבון וכן את תגובתן לבקשה למחיקת בקשת רשות הערעור. בינתיים המשיכה בדיקת המומחית והתקיים ביום 21.9.15 בבימ"ש קמא דיון נוסף, במהלכו הושלמה המצאת מסמכים מסוימים שהמצאתם התבקשה מסניפי בנקים שונים לצורך הכנת חוו"ד המומחית וניתנה החלטה לפיה "מדובר בתיק ישן מאוד שיש לקדמו... יש מקום שהמומחית תוציא תחת ידיה את חוו"ד ללא עיכובים נוספים... דיון נוסף קבוע ליום 12.11.15. יש לקוות שעד אז יהיה בפני הצדדים ובפני בית המשפט חוו"ד המומחית, על מנת שניתן יהיה לתת הוראה בדבר סיכומים".

 

המשיב טוען כי בהתאם להחלטה הנ"ל בימים אלה שוקדת המומחית על הכנת חוות דעתה תוך שהיא עושה כן בהתבסס על ההנחיות שהעביר לה בימ"ש קמא, משמע, ללא שחוות הדעת צפויה להתייחס לטענות החדשות שביקשו המבקשות שיותר להן להעלות בכתב התביעה המתוקן. נטען כי התנהלותן הדיונית של המבקשות צפויה לגרור, אם בקשת הערעור תתקבל, לא רק צורך לנהל את הליכי התובענה מחדש אלא גם הכנה מחדש של חוו"ד המומחית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ