ק' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשת התובע (להלן: "המבקש"), יליד 1993, למינוי מומחה רפואי לסעיף 6 א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

לטענת המבקש ביום 10.2.2014 היה מעורב בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד בהיותו נוסע כאשר רכב התנגש ברכב בו נסע מאחור.

המבקש צרף לכתב התביעה תיעוד רפואי ובקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדי.

הנתבעת, (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה בטענה כי אין ולו ראשית ראיה לקיום נכות אורתופדית ובכלל זה במשך שנה וחצי אין כל עדות לרצף של תלונות וטיפולים. המשיבה עתרה להשתת שכר טרחת המומחה על המבקש כלל שיעתר בית המשפט לבקשה מחמת הספק זאת בשל דלות הראיות לקיומה של נכות.

ביום 1.9.15 ניתנה לצדדים האפשרות להשלים טיעוניהם בעניין, תוך שהוצע לתובע לשקול בשנית בקשתו.

התובע לא הגיב.

המשיבה הגישה טיעונים משלימים וטענה כי עיון בתיעוד הרפואי אינו מצביע על כל ממצא אשר עשוי להוות ראשית ראיה לקיומה של נכות כלשהי הנובעת מהתאונה מושא תיק זה, בנוסף טענה המשיבה כי התיעוד הרפואי אשר צורף לבקשה הינו דל, אינו עדכני ואינו מצביע על רצף של תלונות וטיפולים ויתרה מכך במשך שנה וחצי אין כל תיעוד על תלונה או טיפול שקיבל המבקש. לעומת זאת טענה המשיבה כי עברו הרפואי קודם לתאונה הוא עשיר עד מאד.

עיינתי בבקשה בתגובה, בתגובה המשלימה ובתיעוד הרפואי המצוי בתיק, אחר זאת הגעתי לכלל מסקנה כי התיעוד הרפואי עליו נסמך המבקש הינו דל, לא עדכני וכלל אינו מצביע על ראשית ראיה לקיומה של נכות כלשהי בתחום האורתופדי. המדובר במסמכים רפואיים בודדים שאינם מעידים על כל ממצא שהוא, אף לא ממצא ברמת החשד. במצב דברים זה, אף בדוחק, לא ניתן להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה בסך 750 ₪, אשר ישולמו בתוך חודש מהיום.