צברי נ' שרם

החלטה

המבקש עותר למתן צו שיחייב את המשיב להפקיד בקופת בית המשפט סכום של לכל הפחות 550,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית על פי הטענה, המשיב מפר סיכום שהושג בינו לבין המבקש בנוגע להתחשבנות על רקע פירוק השותפות שהייתה ביניהם ועוד נטען כי על פי המידע שהגיע למבקש היקף הכנסות המשיב ירד באופן משמעותי לאחרונה וכי מכל מקום התנהלותו הכספית היא בעייתית וקיים לכן חשש שאם תתקבל התביעה לא יוכל המשיב לשלם את הסכום שייפסק.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי אין לכל בסיס בדין או בהלכה הפסוקה. מעבר לכך טוען המשיב כי גם לתשתית העובדתית הנטענת על ידי המבקש אין כל בסיס.

בתשובה לתשובה נטען כי המשיב מפר הסכם שנעשה בין הצדדים ביום 7.11.11 ובאשר לתשתית המשפטית נטען כי הסעד המבוקש הוא בגדר סמכותו הכללית של בית המשפט מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב ] תשמ"ד – 1984.

שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי לדחות את הבקשה. גם אם צודק המבקש, ואיני קובע כך, שסעיף 75 לחוק בתי המשפט מאפשר לתת בידיו סעד ממין זה המבוקש על יסוד הסמכות הכללית הקבועה בו, לא מצאתי לטענותיו הסבר מניח את הדעת לכך שהבקשה הוגשה כפי שהוגשה ולא במתכונת של בקשה לצו עיקול זמני בהתאם לתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984. אבהיר שאם הייתה מוגשת בקשה למתן צו עיקול זמני היה קם הצורך לבחון אותה לפי אמות המידה הקבועות בתקנה 374(ב) ועל פי השיקולים הרלוונטיים כפי שאלה נקבעו בפסיקה (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה תשיעית (2007) בעמ' 542). משום כך הגשת הבקשה במתכונת בה הוגשה אינה מאפשרת לברר את העובדות הרלוונטיות ולשקול את השיקולים הרלוונטיים ומשום כך דינה להידחות.

המבקש ישלם למשיב שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ד, 20 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי אנה