פס"ד בתובענות הדדיות בעניינם של קטינים

לפני תובענות הדדיות שהגישו הצדדים בעניינם של הקטינים שבכותרת.

ביום 17.10.2021 הגישה האם תביעה ל"משמורת וזמני שהות", אשר התבררה במסגרת תלה"מ 37897-10-21.

ביום 10.07.2023 הגיש האב תביעה "למשמורת וזמני שהות", אשר התבררה במסגרת תלה"מ 22444-07-23.

ביום 26.07.2023 הגישה האם תובענה להעתקת מקום מגורים, אשר התבררה במסגרת תלה"מ 64797-07-23.

להלן אכריע בכל התובענות האמורות.

הקדמה:

בפתח הדברים יאמר, כי התיקים מושאי פסק הדין מכילים למעלה מ- 1,000 שורות משימה. לתיק הוגשו כ- 28 חוות דעת ותסקירים, התקיימו 6 קדמי משפט, דיון הוכחות ארוך וזאת לצד דיונים שהתקיימו במסגרת הליכים למתן צווי הגנה, כאשר לאורך הדרך, החליף הנתבע את ייצוגו מספר פעמים, והיה מיוצג על ידי ארבעה עורכי דין שונים.

יוער גם כן, כי בעניינם של הצדדים הוגשו מספר בקשות רשות ערעור על החלטות מותב זה לבית המשפט המחוזי, אשר נדחו כולן. כך גם הוגש ערעור לבית המשפט העליון על החלטה בה דחיתי בקשת הנתבע כי מותב זה יפסול עצמו מלדון בעניינם של הצדדים. ערעור אשר נדחה אף הוא.

עקב ריבוי העניינים ועצימות הקונפליקט, ועל מנת ליתן תמונה מקיפה של השתלשלות הדברים, אשר משליכה על תוצאות ומסקנות פסק הדין, אסקור הדברים באופן כרונולוגי ותמציתי (במידת האפשר), תוך הפנייה להחלטות קודמות של ביהמ"ש ולעיתים תוך ציטוט מהחלטות אלה.

עוד אציין כי התמשכות ההליך, נבעה מהצורך להתאים, מעת לעת, את המענים למציאות המשתנה בחייהם של הצדדים והקטינים. תחילה התנהלו ההליכים בראי הפרידה הצפויה, תוך ניסיון להביא הצדדים להסכמות; לאחר מכן ועקב סירובו של האב להצעת ביהמ"ש להסדר מוסכם בעניין זמני השהות, נקבע התיק לשמיעת ראיות; אלא שבסמוך למועד שמיעת ההוכחות המקורי, האם והקטינים עברו למקלט לנשים נפגעות אלימות, ומשכך בוטל דיון ההוכחות והחל מאותו מועד ניתנו הוראות לצורך הבטחת הקשר בין האב לקטינים, בראי המעבר למקלט; מאוחר יותר ועם יציאתה של האם מהמקלט, התעוררו מחלוקות נוספות שביהמ"ש סבר כי יש להסדירן בדרך טיפולית ולא משפטית וביהמ"ש אף הביא הצדדים להסכמות חלקיות; אולם לנוכח עמידתה של באת כוחו הנוכחית של האב על דרישה לקבוע את התיק לשמיעת ראיות- כך נעשה, ובסופו של יום נדרש ביהמ"ש להכריע כעת בתובענות בהתאם לנסיבות, לעובדות ולראיות ובשים לב לטובת הקטינים.

רקע והשתלשלות העניינים:

1. ביום 17.10.2021 הגישה האם (אשר למען הנוחות, תיקרא להלן: "התובעת") תביעה לחלוקת זמני שהות ובה עתרה כי "משמורת הקטינים" תהא בידיה.

    

2. במסגרת תביעתה, ציינה התובעת כי הייתה והינה דמות דומיננטית ויציבה בחייהם של הקטינים, כי הללו כרוכים בקשר עמוק עמה, והיא זו שמטפלת בהם במסירות רבה ובאהבה.

    

3. כמו כן, הוסיפה התובעת כי טובת הקטינים מחייבת שחזקתם ומשמורתם תהא בידיה, וכי ייקבעו זמני שהות מסודרים בין הקטינים לבין אביהם, הכוללים לינה פעמיים בשבוע וכן בכל סוף שבוע שני לסירוגין.

    

4. ביום 07.11.2021 הגיש הנתבע כתב הגנה במסגרתו עתר כי תיקבע "משמורת משותפת", באופן שבו במחצית הזמן ואף יותר, ישהו הקטינים במחיצתו.

    

5. הנתבע הוסיף, כי במהלך השנים הוא זה שטיפל בקטינים ואין כל סיבה כי לא ימשיך לעשות כן, והוסיף כי הקטינים קשורים אליו והוא קשור אליהם ואינו רואה את חייו ללא נוכחות ילדיו, לפחות במחצית מהזמן.

    

6. הנתבע טען ביחס לתפקודה של התובעת, ביחס לאלימות מצידה, ולהתנהגות בלתי הולמת שלה הפוגעת בקטינים.

    

7. אציין כי למרות טענותיו הקשות של הנתבע כלפי התובעת, בכתב הגנתו ובקדם המשפט הראשון, עמד הנתבע כאמור, על חלוקה שוויונית של זמני השהות (באופן שאינו תואם את טענותיו כלפי התובעת).

    

8. ביום 23.1.2022 הגישה התובעת בקשה לצו הגנה, בה טענה כי עקב התנהגותו של הנתבע, היא חוששת לחיה ולחיי ילדיה, ציינה כי הגישה תלונה למשטרת ישראל, שבעקבותיה הורחק הנתבע למשך 30 יום ונקבע כי יוכל לפגוש בילדיו תחת פיקוח (ראו: בקשת התובעת במסגרת ה"ט 50200-01-22).

    

9. בדיון במעמד הצדדים שהתקיים לפני ביום 7.2.2022, נחקרו הצדדים על טענותיהם ובסופו של יום דחיתי בקשת התובעת למתן צו הגנה, תוך שאני קובע:

    

   "... עיון בתסקיר העו"ס מלמד כי אינו מציין אלימות פיזית או מילולית שהפנה האב כלפי הקטינים...

    

   עו"ס לסדרי דין מציינת כי האב משתף את הקטינים ומתחקר אותם בשאלות כלפי האם ומתשובות הקטינים ניתן ללמוד כי אינם חשים בנוח עם שאלות האב.

    

   בסופו של התסקיר המליצה העו"ס כי האב יפגוש את ילדיו במרכז הקשר על מנת לאפשר להם חוויה תקינה של מפגש עם ההורה בלי שהם יאלצו להיחקר וכי המשפחה תמשיך להיות מטופלת על ידי שירותי הרווחה.

    

   לנוכח האמור לעיל ולאחר שבחנתי את עדויות הצדדים היום ובהתחשב בממצאים שעלו מתסקיר עו"ס לסדרי דין מצאתי כי הרחקת האב מילדיו מהווה צעד בלתי מידתי אשר עלול בראש ובראשונה לפגוע בקטינים עצמם.

    

   הפניית הצדדים למפגשים במרכז קשר עלולה לארוך זמן רב כאשר עד לתחילת המפגשים לא יוכל האב לפגוש בילדיו כלל וזאת כאשר לכל היותר גם לדברי העו"ס יש להתאים את המסרים של שני ההורים כלפי ילדיהם ובשום פנים ואופן לא נטען כי האב אלים כלפי הילדים או מסוכן.

    

   טענות המבקשת מסתכמות בהערכה אישית שלה, כפי שאמרה במפורש בחקירתה, ולא בממצאים פוזיטיביים שכן גם אמירותיה כלפי אמירות מאיימות של המשיב כלפי השכנים לא נסמכו בראיות פוזיטיביות ונטענו מהשפה אל החוץ מבלי לצרף ראיות מלכתחילה וזאת הגם שחלקה הארי של בקשתה נסמכת על טענות אלה...

    

   המשיב ימשיך לפגוש את ילדיו כפי החלטותיו הקודמות של בית המשפט וככל שמי מהצדדים מעוניין לשנות את הסדרי השהות שנקבעו בעבר יגיש בקשה בתיק העיקרי.

    

   עם זאת עו"ס לסדרי דין תפנה את הצדדים להדרכה הורית וזאת על מנת שיתאימו את המסרים המועברים לקטינים.

    

   למעלה מן הצורך אבהיר כי נאסר על הצדדים להעביר מסרים דרך הקטינים וככל שיתברר כי מי מהם עשה כן לא מן הנמנע כי הדבר יהווה עילה להתאמת המפגשים לרבות קיומם תחת פיקוח.

    

   משהגעתי לכלל מסקנה זו ושעה שהמשיב מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי אני מחייב את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 500 ₪."

    

10. ביום 12.4.2022 הוגש תסקיר עו"ס סדרי דין (בתלה"מ 37897-10-21) אשר כלל המלצות טיפוליות והמלצות לעניין חלוקת זמני השהות.

     

11. ביום 11.5.2022 הגישה עו"ס סדרי דין עדכון נוסף ובו הודיעה כי בעניינם של הצדדים התקיימה וועדת תכנון טיפול ביום 26.4.2022, אשר המליצה על הפניית הצדדים לטיפול והדרכה הורית ביחידה האקסטרנית של מרכז החירום בא'.

     

12. בקדם המשפט הראשון, שהתקיים ביום 16.5.2022, עמד הנתבע (באמצעות ב"כ הקודם) על חלוקה שוויונית של זמני השהות, ולאחר ניהול מו"מ בסיוע ביהמ"ש, התגבשה הצעה לסיום כולל של כלל ההליכים, אשר באה לידי ביטוי בדברי ב"כ התובעת (עמ' 4, ש' 1- 4 לפרוטוקול מיום 16.5.2022), כדלהלן:

     

    "אבקש מס' ימים על מנת לעדכן את בית המשפט אם מקובלת עליי הצעת חברי לרבות בעניין העברת הזכויות בדירה לשם מרשתי לצורך היוון דמי המדור בעבר ובעתיד, פסיקת מזונות כוללים על סך 3,000 ₪ פלוס מחציות וכן בכפוף לגירושין ולהסדר כולל בכל הסוגיות העומדות במחלוקת, אבקש להודיע עמדת מרשתי בתוך 7 ימים מהיום."

     

13. אי לכך, בהחלטתי מאותו מועד, הוריתי לתובעת להודיע האם היא מסכימה למתווה שהוצע וביום 22.05.2022, הודיעה התובעת כי היא מסכימה להצעת ביהמ"ש, שכללה כאמור, הסכמה לחלוקה שוויונית של זמני השהות וכן הסדרה של כלל העניינים הכרוכים בגירושי הצדדים.

     

14. ביום 06.06.2022 הגיש הנתבע בקשה לצו הגנה, במסגרתה עתר להרחיק את התובעת מילדיה, בטענה לאלימות פיזית קשה שלה כלפי הקטינים.

     

15. בדיון שהתקיים במעמד צד אחד ביום 06.06.2022, התברר כי הנתבע הגיש הבקשה לצו הגנה בטרם היה עליו להשיב את הקטינים לאם, בהתאם לחלוקת זמני השהות המוסכמת, וזאת כאשר לדבריו נאמר לו ע"י אחד מהקטינים, כי בין התאריכים 1-2.06.2022, הכתה האם את אחד הקטינים.

     

16. הנתבע ציין כי פנה לביהמ"ש, בהתאם להמלצת עו"ס לחוק הנוער.

     

17. לא בשולי הדברים אעיר, כי באופן שאינו מתקבל על הדעת, הנתבע הגיע לבית המשפט כדי להגיש הבקשה לצו הגנה כשהוא מלווה בקטינים וכשהחל הדיון במעמד צד אחד, נדהם ביהמ"ש לראות את הקטינים באולם ביהמ"ש וניתנה הוראה להוציא את הקטינים מאולם ביהמ"ש לאלתר ובטרם יחל הדיון (ראו: אישור הנתבע לעובדה זו בשורות 27 - 28 בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 8.6.2022).

     

18. בנסיבות העניין ולנוכח הטענות הקשות של הנתבע כלפי התובעת, הוריתי על מתן צו הגנה במעמד צד אחד, וקבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 08.06.2022 וזאת לצד מתן הוראה על הגשת תסקיר דחוף.

     

19. במסגרת בקשתו של הנתבע למתן צו הגנה, ביום 07.06.2022, הגישה עו"ס לסדרי דין תסקיר, בו הבהירה כי אינה מתרשמת ממסוכנות של האם כלפי הילדים והמליצה על השבת הקטינים לחיק אימם לאלתר. עוד הוסיפה העו"ס במסגרת זו, כי האב מתקשה להתרכז בצרכי הקטינים ולהבין אותם, פעל באופן שחשף את הקטינים לגורמי משפט ואכיפת חוק (כאשר התקשר לדווח על אלימות האם לכאורה כשהקטינים מצויים במחיצתו ועקב כך הגיעו שוטרים שגבו ממנו עדות בנוכחות הקטינים), תוך חשיפתם החוזרת ונשנית לתכנים קשים על מסוכנותה של האם כלפיהם, באופן שאינו מותאם לגילם של הקטינים ולצורכיהם, ובאופן שמסב נזק הרסני לנפשם.

     

20. העו"ס ציינה גם כן כי היא מתרשמת שהאב מתקשה להשלים עם עובדת רצונה של האם להתגרש, ולפיכך, נראה כי הוא מפעיל מניפולציות ופועל באופן המחבל בהתקדמות ההליכים.

     

21. באשר לתובעת, הודיעה העו"ס כי היא מתרשמת מאם מסורה, אוהבת, מיטיבה ורגישה לצרכי הילדים, אשר מצליחה להפריד בין הקונפליקט שלה עם האב לבין טובת ילדיה.

     

22. עוד הוסיפה העו"ס, כי לא ניתן להתעלם מסמיכות האירועים המתוארים ע"י האב, כאשר בחר שלא להתייצב לפגישת האינטייק שהייתה אמורה להתקיים ביום 07.06.2022 (במרכז החירום האקסטרני, אליו הופנו הצדדים ע"פ החלטת וועדת תכנון טיפול מיום 26.4.2022), ובסמוך למועד שבו היה אמור לחתום על הסכם הגירושים, בהמשך להצעה שהוצעה ע"י בא כוחו בדיון מיום 16.05.2022.

     

23. במקביל, ביום 8.6.2022, הגיש הנתבע התייחסותו להצעת התובעת מיום 22.5.2022 ובה כתב כדלהלן:

     

    "1. הנתבע יקדים ויטען, כי אינו מסכים להצעת התובעת לסיום ההליך ולא לתוכן ההסכם שנשלח.

    2. מאז הדיון חלו התפתחויות להן מודעת היטב התובעת, בין היתר, הקטינים חווים אלימות קשה ביותר ואף הוצא צו הגנה כנגד התובעת ודיון אמור להתקיים היום במעמד הצדדים.

    3. הקטינים חוששים לשוב לבית אימם נוכח האלימות הקשה שחוו ומפצירים באב להישאר עימו.

    4. הקטינים היו קרבן למעשי אלימות קשים... ביותר מצד האם.

    5. האב אינו מוכן להפקיר את הקטינים ולהסכים שיגדלו במחיצת אם שאינה יודעת כיצד לנהוג ולהגן על ילדיה.

    6. בנסיבות האמורות, הניסיון לסיום התובענות ברוח הסכם אינו אפשרי ובית המשפט ייתן הוראותיו לגבי הקטינים בדיון הקבוע היום בפניו." (ההדגשה במקור. א.מ.).

     

24. בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים ביום 08.06.2022 (בתיק ה"ט 9653-06-22) ולאחר שהעברתי לעיונם של הצדדים ובאי כוחם את התסקיר שהוגש, התנהל שיח שלא לפרוטוקול, שבסופו ולאחר הפסקה, הודיע בא כוח התובע כי המליץ למרשו למחוק את הבקשה.

     

25. למותר לציין, כי במועד זה אישר הנתבע את דברי בא כוחו וביקש למחוק את הבקשה (תוך שהוא אינו מכחיש טענת העו"ס בדבר חשיפת הקטינים למפגש עם השוטר) תוך שהוא מנסה להסביר מדוע בעת שהגיש את הבקשה לצו הגנה סבר כי ילדיו מצויים בסיכון.

     

26. אי לכך, בהחלטתי מאותו מועד, הוריתי על מחיקת הבקשה בהסכמה, עם זאת בסוגיית פסיקת ההוצאות, נטיתי חסד עם הנתבע וסברתי כי לכל הפחות, באופן סובייקטיבי, הוא סבר כי הגשת הבקשה לצו הגנה הייתה מוצדקת ועל כן דחיתי בקשת התובעת לחייב את הנתבע בהוצאות, אך הוספתי:

     

    "אולם, אני מבהיר, ככל שיתברר כי מי מהצדדים אינו רואה את טובת ילדיו לנגד עיניו ופועל באופן המנוגד לטובה זו, לרבות במסגרת ההליכים הקשורים, לכשיפסקו הוצאות בתיקים אלה, יובאו בחשבון גם ההוצאות שהיו אמורות להיפסק בהליך זה."

     

27. בהחלטה נוספת מיום 08.06.2022 הוריתי לנתבע להשיב את הקטינים לאלתר לתובעת והבהרתי כי זמני השהות ימשיכו להתקיים במתכונת שנהגה עד לאותו המועד (בהתאם להסכמות הצדדים בסיוע עו"ס לסדרי דין, כפי העולה מהתסקיר מיום 07.06.2022).

     

28. בהחלטה נוספת מאותו מועד הוריתי לנתבע להבהיר בתוך 7 ימים האם הוא מסכים לחתום על ההסכם שהוצג בדיון, וככל שלא, הוריתי לב"כ הצדדים להודיע האם הם מסכימים כי זמני השהות הזמניים (במתכונת של שתי לינות בשבוע בבית האב וכן בכל סוף שבוע שני לסירוגין) יהפכו להסדר קבוע.

     

29. ביום 15.06.2022 הודיע הנתבע כי הוא אינו מסכים לחתום על ההסכם שהוצג בדיון, ואף אינו מסכים למתן פס"ד דין לפיו זמני השהות הזמניים יהפכו לקבועים.

     

30. ביום 5.7.2022 הוגש תסקיר משלים, אשר כלל המלצות לעניין חלוקת זמני השהות בחופשת הקיץ, ולאחר שלא הוגשו תגובות ענייניות להמלצות העו"ס וחלף כך בחרו הצדדים לתאר את מחדלי הצד שכנגד, ועל אף שבקדם המשפט הראשון מיום 16.05.2022, הביעו הצדדים נכונות להגיע להסכמות, הוריתי על קביעת התיק לשמיעת הוכחות ליום 16.11.2022.

     

31. בטרם אדרש לנסיבות, אעיר כי לתיק ביהמ"ש הוגשו מספר רב של תסקירים ודיווחים, אשר תיארו מצוקה של הקטינים ועצימות קונפליקט גבוהה בין הצדדים.

     

32. כפי שציינתי ברישא, לנוכח עצימות הקונפליקט (ולצד דיונים במסגרת הליכים למתן צווי הגנה, שגם בהם ניתנו הוראות ביחס לקשר של הצדדים עם הקטינים, לצד הוראות טיפוליות) בתביעות דנן התקיימו 6 קדמי משפט, חלקם בפגרת הקיץ, הוגשו כ- 28 תסקירים ו/או דיווחים מטעם שירותי הרווחה והכל על מנת ליתן מענה לצרכי הקטינים וכדי לשמור על טובתם.

     

33. ביום 6.11.2022 הגישה עו"ס סדרי דין הודעת עדכון תחת הכותרת: "המלצות על בדיקת מסוגלות הורית וקיום מפגשי הקטינים עם האב במרכז קשר" ובו הביעה דאגה רבה ביחס למצבם של הקטינים, לנוכח העברת מסרים מסיתים מצידו של האב, חוסר יכולתו להתרכז בצרכיהם של הקטינים והסכנה ההתפתחותית והרגשית בה הם נמצאים. אי לכך, הודיעה העו"ס כי המלצת כלל גורמי הטיפול היא להעביר את המפגשים בין האב לילדיו למסגרת של מרכז קשר.

     

34. בדיווח זה המליצה העו"ס לערוך לשני הצדדים לאלתר בדיקת מסוגלות הורית, הכוללת הערכה פסיכיאטרית מעמיקה, והמליצה כי זהות הגורם המאבחן תיקבע ע"י ביהמ"ש.

     

35. כך דיווחה העו"ס, כי "עם היוודע לאם כוונתם של גורמי הטיפול על המלצתם להעביר את מפגשי הקטינים למסגרת של מרכז קשר, נחרדה והביעה חשש כנה ואותנטי, פן האב יתקשה לקבל המלצה זו ויתכן כי עלול לפגוע בה ו/או בילדים כנקמה. על רקע חששותיה העמוקים, ובשילוב של הערכת מסוכנות... פונו האם והילדים למקום מבטחים ביום חמישי 3/11 בשעות אחה"צ" (ההדגשה אינה במקור. א.מ.).

     

36. עם קבלת הדיווח, ועוד באותו היום, העברתי אותו לתגובתם הדחופה של הצדדים. כך ובשעה שסברתי כי לא קיימת תוחלת בקיום דיון ההוכחות בנסיבות הקיימות, הוריתי כי חלף דיון ההוכחות יתקיים קדם משפט נוסף, בנוכחות עו"ס סדרי דין. עוד הוספתי כי לנוכח הנסיבות החריגות, עד למועד הדיון, הסדרי השהות שבין האב לילדיו יתקיימו תחת פיקוח במרכז הקשר בלבד ועו"ס סדרי דין תדאג לשלב הצדדים במרכז הקשר ללא דיחוי.

     

37. בהחלטתי בתום הדיון מיום 16.11.2022 הבעתי עמדתי ביחס למצב הדברים כדלהלן:

     

    "... מכל הדיווחים האחרונים עולה תמונה מדאיגה מאוד ביחס להתנהגותו של הנתבע- הן ביחס להחלטותיו החד צדדיות להפסקת טיפול של הקטינים, דרך החלטותיו החד צדדיות במניעת קשר תקין של הקטינים עם אמם לרבות בחופשת הקיץ וחגי תשרי ודרך עירוב אינטנסיבי של הקטינים בקונפליקט שבין הצדדים ובמחשבותיו הסובייקטיביות אודות האם וההליך הטיפולי בכללו.

     

    ביום 31.10.22 הגישה העו"ס לסדרי דין עדכון דחוף בעניין הפסקת הטיפול בקטינים ביוזמת האב ובמסגרתו ציינה כי האב נוהג בחשדנות ודורש להיות נוכח בכל אחד מהטיפולים חרף העובדה כי המטפלים על פי שיקול דעתם המקצועי הודיעו לו כי יש לקיים טיפול ללא נוכחותו.

     

    מדיווח זה עלה גם כן כי האב מביע אמירות ישירות בנוכחות ילדיו ביחס לחוסר האמון שהוא נותן בהליך הטיפולי ובמטפלים ובאותו מועד הודיעה עו"ס לסדרי דין כי מזה כשלושה שבועות (כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדיווח מחודש 9/2022) נכון לאותו מועד, לא הגיעו הילדים לטיפול וזאת בשל סירוב האב להמשך הטיפול בהם במסגרת היחידה האקסטרנית.

     

    עוד דיווחה העו"ס כי על פי התרשמות גורמי הטיפול האב מסית הילדים הן נגד אמם והן נגד כל גורם טיפולי אשר מנסה להתערב ולסייע בשיקום היחסים המשפחתיים ושיפור מצבם הרגשי של הילדים.

     

    ימים ספורים לאחר מכן, ביום 6.11.2022 הגישה העו"ס דיווח דחוף נוסף ובמסגרתו עתרה כי ביהמ"ש יפנה הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית וכן עתרה כי לעת עתה יתקיימו מפגשים בין האב לקטינים במרכז קשר.

     

    במסגרת דיווח זה ולנוכח ידיעתה של האם כי המלצת גורמי הרווחה וגורמי הטיפול היא להעברת המפגשים למרכז קשר, חששה האם פן יבולע לה ולקטינים ועל כן פונו האם והקטינים ביום 3.11.22 למקלט לנפגעי אלימות.

     

    בנסיבות אלה הוריתי על ביטול דיון ההוכחות שנקבע להיום וזאת משאין תוחלת בבירור אופן קיום הסדרי השהות הקבוע, בשעה שהאם והקטינים מצויים במסגרת מוגנת ויש להידרש לקביעת מתן הוראות בנסיבות חריגות אלה. אשר על כן בתוך 14 ימים מהיום תדווח עו"ס לסדרי דין האם קיים צורך במעורבות של עו"ס לחוק נוער....

     

    לעת עתה ועד להחלטה אחרת הסדרי השהות שבין האב לקטינים יתקיימו במרכז קשר באופן שיומלץ על ידי עו"ס לסדרי דין ויש לעשות כן ללא דיחוי וזאת בכפוף לכך כי האב ישתף פעולה באופן מיידי עם כל הוראה ו/או הנחיה שיקבל על ידי עו"ס לסדרי דין.

     

    האב יוכל לשוחח עם ילדיו בדרך מפוקחת ועל פי הנחיות עו"ס לסדרי דין ובמועדים שייקבעו על ידה.

     

    ככל שיתברר שהאב לא משתף פעולה עם הוראות העו"ס במלואן לא תישמע כל טענה ביחס לצורך בהרחבת הסדרי שהות בעתיד שכן כל הרחבה, גם לכשיתברר מעל לכל ספק כי טובת הקטינים מצריכה הרחבה זו, תתבצע אך ורק לאחר שיתברר מעל לכל ספק כי האב מקיים אחר כל הוראות ביהמ"ש וכל הוראות גורמי הרווחה ללא כחל וסרק.

     

    לא מצאתי בדברי האב ובדברי בא כוחו כדי לשכנע את ביהמ"ש כי מעברה של האם הינו מניפולטיבי ואינו בהתאם לטובת הקטינים, מצאתי שהמעבר בוצע בלית ברירה מתוך כורח ומתוך צורך מיידי להגן על שלומם של הקטינים.

     

    הסבריו הבלתי משכנעים של האב ביחס לסיבות שהביאונו עד הלום אינן יכולות להתקבל וזאת גם נוכח היכרותו של ביהמ"ש עם הצדדים ולנוכח התסקירים הרבים המוגשים בתדירות של פעם בחודש חודשיים החל מחודש 4/2022 ואילך."

     

38. במסגרת החלטה זו נתתי תוקף של החלטה להסכמות הצדדים בעניין מתן טיפולים לקטינים, לרבות טיפול רגשי, קלינאי תקשורת ועריכת אבחון.

     

39. אדגיש כי החל מאותו מועד, עשה ביהמ"ש, וביתר שאת, ניסיונות רבים להביא הצדדים להסכמות וליתן הוראות נדרשות לצורך קיום קשר תקין בין האב לילדיו.

     

40. אציין גם כי האב לא השלים עם מעברה של האם למקלט לנשים נפגעות אלימות ונדרשתי לכך הן בהחלטתי מיום 16.11.2022 והן בהחלטות נוספות, לרבות בהחלטה מיום 18.01.2023 ומצאתי כי מעברה של האם למקלט לא נעשה כצעד מניפולטיבי ו/או על מנת להשיג הישגים משפטיים או טקטיים כאלה ואחרים.

     

41. ביום 26.03.2023 הוגש תסקיר משלים נוסף ע"י עו"ס לסדרי דין, במסגרתו המליצה כי עם יציאתה הצפויה של האם מהמקלט ובטרם ניתן יהיה להורות על הוצאת המפגשים מפיקוח, יש להורות על ביצע הערכה פסיכיאטרית מעמיקה לאב, וזאת כהמשך לדברים שנכתבו על ידה בתסקירה מיום 23.11.2022, ובתסקירה מיום 13.01.2023.

     

42. ביום 30.03.2023 מצאתי כי קיים צורך למנות לקטינים אפוטרופוס לדין, זאת בשים לב לעצימות הקונפליקט וטענות הנתבע לפגיעה בטובתם של הקטינים (ביום 2.4.2023 הודיעה הלשכה לסיוע משפטי כי המינוי ניתן לעוה"ד נטע ממן).

     

43. הצדדים הגישו עמדתם לתסקיר המשלים ולאחר שקיבלתי עמדת האפו' לדין של הקטינים והתייחסות הצדדים לעמדתה, קיימתי ביום 11.07.2023 דיון נוסף במעמד הצדדים, עו"ס לסדרי דין ורכזת עירונית לסדרי דין.

     

44. ביום 6.7.2023, הגישה העו"ס "עדכון דחוף בעניין התייחסות למצבו הנפשי של האב" במסגרתו פירטה התנהלות מעוררת דאגה של האב, הכוללת אמירות עם תכני מוות; תחושות רדיפה קיצוניות; תקשורת אסוציאטיבית; סממנים אודות פגיעה אפשרית באם ובקטינים ועוד, ועל כן עמדה על המלצתה כי תיערך לאב הערכה פסיכיאטרית/ פסיכו-דיאגנוסטית מקיפה, אשר תבחן את תפקודו הנפשי וההורי של האב, לרבות התייחסות להערכת מסוכנות לעצמו ולאחרים.

     

45. בטרם מועד הדיון ועקב הצפי להיעדרותה מהדיון, הוריתי לאפ' לדין, להגיש עמדתה לדיווח העו"ס וזו הוגשה ביום 10.7.2023.

     

46. ביום 11.7.2023 התקיים דיון ארוך בנוכחות עו"ס סדרי דין ורכזת עירונית לסדרי דין, ובסופו ניתנה החלטה אשר התייחסה למצבו הנפשי המדאיג של האב, ואימצתי בה המלצות העו"ס לסדרי דין, כי בטרם יוצאו המפגשים מפיקוח, יהיה על הנתבע לערוך אבחון פסיכיאטרי שיבוצע ע"י מומחית מטעם ביהמ"ש.

     

47. ביום 10.7.2023 ובסמוך למועד הדיון, הגיש הנתבע "תביעה למשמורת וזמני שהייה" (תלה"מ 22444-07-23).

     

48. בהחלטתי מיום 13.7.2023 הוריתי לנתבע לתקן כתב תביעתו כלדהלן:

     

    "בטרם אדרש לתובענה יגיש התובע כתב תביעה מתוקן, במסגרתו יסיר הסעד המוגדר כ"משמורת", בשעה שדומה כי אין לסעד זה בפועל תפקיד מהותי בעל משמעות בדין הקיים ובשעה שסעד זה אינו כלול לא בהוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 ולא בתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 וכן בשעה שכבר נפסק כי ראוי להימנע מקביעת הורה זה או אחר "כמשמורן" (ראו עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 13008-02-21 א' ק' נ' מ' ע' ק' (מאגרים משפטיים 18.05.2021)."

     

49. בשים לב להחלטתי האחרונה, ביום 16.7.2023 הגיש הנתבע כתב תביעה מתוקן "לזמני שהייה רחבים" (בתביעתו חזר הנתבע על טענותיו כפי שבאו לידי ביטוי לעיל ומשכך איני מוצא לפרטן שוב) ועל כן קבעתי דיון בתובענה זו.

     

50. בסמוך ליציאת האם מהמקלט בחודש 08/2023, הגישה האם תביעה להעתקת מקום מגורים (תלה"מ 64797-07-23) בה עתרה להעתיק מקום מגורי הקטינים למושב X, בטענה כי התנהלותו של הנתבע אינה מאפשרת לה לשוב ולהתגורר בעיר א' וכי המעבר המבוקש מתיישב הן עם טובת הקטינים והן עם הצורך שלה לחיות בשלווה ושלא בסמיכות לנתבע.

     

51. לנוכח הצורך לרשום הקטינים למסגרת חינוכית כבר בשנת הלימודים תשפ"ד, (שהחלה בסמוך למועד עזיבתה של התובעת את המקלט) ובראי המחלוקת בין הצדדים, קבעתי דיון דחוף בפגרת הקיץ של בתי המשפט, בנוכחות הצדדים והאפו' לדין של הקטינים.

     

52. ביום 30.08.2023 הוגשה חוות דעת מומחית ביהמ"ש, ד"ר אלנה ברזק, פסיכיאטרית מומחית (ראו: העתק חוות הדעת שצורפה לבקשת הנתבע מיום 20.09.2023).

     

53. בחוות הדעת הפסיכיאטרית עלה כי האב מצוי במצב פסיכוטי, מתבטא במחשבות שווא, הפרעות בהלך החשיבה, אפקט רגשני לא תואם סיטואציה, מצוי בחוסר תובנה למצב הנפשי והגופני, ובעל שיפוט פגום, היוצר אי הבנה למצוקת ילדיו. כדלהלן:

     

    "מדובר במצב פסיכוטי, מתבטא במחשבות שווא, הפרעות בהלך החשיבה, אפקט מרומם- רגזני, לא תואם לסיטואציה. מדובר בחוסר תובנה למצב הנפשי והגופני... שיפוט פגום.

    מתוך מצב נפשי זה קיימת אי הבנה של מצוקת ילדיו.

    לא התרשמתי מסכנה פיזית מידית מצד ע' לעצמו...כלפי ילדיו או גרושתו...

    ... עם זאת מדובר במצב פסיכוטי עם פגיעה בשיפוט, לכן אין לשלול התנהגות בלתי צפויה מצד ע' כלפי הילדים וגרושתו.

    בשלב זה במצב הנפשי הנוכחי אינו כשיר להיפגש עם ילדיו ללא נוכחות עו"ס במקום לא מוגן.

    ע' זקוק לטיפול נפשי. כולל טיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי".

     

54. ביום 27.8.2023 (בשלהי פגרת בתי המשפט) הגישה עו"ס סדרי דין "עדכון דחוף והמלצה על הקפאת המפגשים במרכז הקשר", זאת עקב התנהגות מדאיגה של האב, ומשכך בהחלטת שופט תורן מאותו יום (סגנית הנשיא, כב' השופטת רותם קודלר עיאש) הוקפאו המפגשים במרכז הקשר והתסקיר הועבר לעיוני.

     

55. ביום 31.8.2023 קיימתי דיון במעמד הצדדים, אשר מלכתחילה נקבע בהמשך לבקשתה של האם מיום 9.8.2023 לרישום הקטינים למוסדות חינוך, אגב עזיבתה את המקלט לנשים נפגעות אלימות (במסגרת התובענה להעתקת מקום מגורים שהגישה האם בתלה"מ 64797-07-23) ובבקשת האב מיום 10.8.2023 למתן צו עשה להשבת הקטינים למקום מגוריהם הקודם. בדיון זה דנתי גם בדיווח העו"ס מיום 27.8.2023.

     

56. בהחלטתי מיום 1.9.2023 (בתלה"מ 64797-07-23) ואחר שהתייחסתי לכל טענות הצדדים ולהשתלשלות העניינים עד לאותו מועד, התרתי רישום הקטינים למסגרות ודחיתי בקשת האב למתן צו עשה להשבת הקטינים למקום מגוריהם הקודם.

     

    "... החלטה זו ניתנת לאחר שניסיונותיו הרבים של ביהמ"ש לדבר על לב הצדדים (בשיח שהתקיים מחוץ לפרוטוקול) ולהביאם להסכמה זמנית, על מנת שהקטינים יוכלו להתחיל את שנת הלימודים היום, כפי יתר ילדי ישראל, לא צלחו....

     

    ... ביום 13.8.2023 הוגש תסקיר עו"ס סדרי דין, בו תמכה העו"ס הן בעתירת האם להעתקת מקום מגורי הקטינים והן בבקשתה לרישומם של הקטינים א' ו-ב'. למסגרות חינוכיות התואמות את אורח חיי הצדדים (ברוח חב"ד) ולרישומה של הקטינה לגן שפתי (במסגרת חינוך מיוחד) התואם את צרכיה, והציעה שתי חלופות לגן- אחת השייכת לרשת של "אגודת ישאל" והשנייה במסגרת ממלכתית דתית...

     

    ... עוד ציינה העו"ס כי האב מרבה להערים קשיים ומחבל בקידום תהליכים בתחום החינוך והבריאות של ילדיו, כאשר בשל צרכיהם המורכבים, הם זקוקים לשילוב והשמה במסגרות חינוך מיוחדות המותאמות לצרכיהם, אך למרות זאת האב מביע התנגדות לרוב האבחונים וההשמות הנדרשות.

     

    לתסקיר העו"ס (ובעניינה של הקטינה ג') צורף מכתבה של יו"ר וועדת ההשגה במשרד החינוך, בו נכתב כי באופן עקרוני יש ממש בערעור שהוגש ע"י האם על החלטת וועדת זכאות ואפיון מיום 24.5.2023, בה ביקשה האם לשבץ הקטינה בגן חינוך מיוחד והאב ביקש מתן סיוע לקטינה במסגרת גן רגיל....

     

    ... עוד נכתב כי האם התייצבה לדיון בוועדת ההשגה במשרד החינוך (בירושלים), בעוד האב לא התייצב ואף לא נכנס לדיון באמצעות מערכת מקוונת, על אף שאפשרות זו הוצעה לו מבעוד מועד.

    כך הודגש כי ניסיונות רבים להשיג את האב באמצעות הטלפון, הן ממספר רשמי של המשרד והן באמצעות טלפון פרטי, לא צלחו.

     

    ... עו"ס סדרי דין האריכה ופירטה את חוסר שיתוף הפעולה מצדו של האב, שבאה לידי ביטוי גם בביטול מפגש עם הקטינים ב"מרכז הקשר", ללא הודעה מוקדמת, כאשר הקטינים ממתינים לו במפח נפש וכן את נתקי התקשורת עמו, כאשר אינו זמין בטלפון, או בתכתובות דוא"ל ועוד.

     

    ... בדיון אתמול התברר כי האב ערך את האיבחון רק ביום 13.8.2023 וזאת בחלוף למעלה מחודש ימים ממועד החלטתי, באופן שאינו מאפשר לביהמ"ש להתבונן בעת הזאת בתמונה הרחבה ותוך שאין בפני אינדיקציות לחיוב או לשלילת עמדת עו"ס סדרי דין ביחס למצבו הנפשי הלא יציב של האב (ראו החלטתי מיום 11.7.2023)....

     

    ... לנוכח ההיכרות עם הצדדים והתנהלותם אגב ההליך המשפטי, סבורני כי יש ממש בטענות האם לפיהן לא ניתן להשיב הקטינים למסגרת החינוכית בה התחנכו, כאשר האב פירט בפני הצוות החינוכי את כל טענותיו כלפי האם, תוך שהוא חושף פרטים אישיים אודות המשפחה והקטינים, באופן שפוגע בפרטיות האם ובפרטיות הקטינים ומשכך, הרי שגם אם הייתה האם מתגוררת בעיר א', דומה כי לא היה מנוס מהחלפת מסגרת חינוכית ומשכך הזעזוע הקיים בהחלפת מסגרת חינוכית, יהיה מנת חלקם של הקטינים בין אם יגורו בעיר א', כפי רצונו של האב, ובין אם לאו.

     

    בל נשכח כי מעבר של אישה עם ילדים למקלט לנפגעות אלימות אינו עניין שבשגרה ובנסיבות אלה, כבר מצאתי כי מעברה של האם לא היה מניפולטיבי ונבע מחשש ממשי (ראו החלטתי מיום 16.11.2022 בתלה"מ 37897-10-21) ומשכך די בכך על מנת שלא לחייב האם והקטינים לשוב ולהתגורר באותה סביבת מגורים (ובוודאי שלא בדירה המשותפת, כפי דרישת האב) בה מרגישה האם מאוימת ותחת עינו הפקוחה של האב (ראו דברי האם בעמ' 4, ש' 25 – 26 לפרוטוקול מיום 31.8.2023).

     

    ... לכל הפחות בעת הזאת, ומבלי שיהיה בכך כדי לקבוע מסמרות להמשך, האם הצליחה ללמד, ולו באופן זמני, כי המעבר למושב נועד על מנת שלא להשאיר את הקטינים במסגרת בה היא חשה מאוימת ותוך שנשקלה טובת הקטינים. אילו רצתה האם לנתק את הקטינים מהאב, כפי טענתו, יכלה לעשות כן, תוך שהיא ממשיכה להתגורר בקרבת המקלט, במרחק רב יותר מבית האב.

     

    מצאתי, לעת עתה, כי המעבר למגורים במושב X, נעשה תוך התבוננות מחושבת והתייחסות גם לטובת הקטינים, הן ביחס למציאת מקום עבודה ראוי לאם (בשונה מהעיר א') והן ביצירת סביבת מגורים תומכת לקטינים, לכל הפחות, לתקופת הביניים, שעד לסיום בירור ההליך."

     

57. ביום 26.09.2023 הודיעה עו"ס לסדרי דין כי כל עוד לא יחול שינוי ואיזון במצבו הנפשי של האב (בהתאם לעולה מחוות הדעת שהוגשה ביום 30.8.2023) היא סבורה כי חידוש הקשר שלו עם ילדיו יסב להם נזק נפשי ויעמיד אותם בסיכון רגשי, ולכן המליצה שלא לחדש את המפגשים של האב עם ילדיו, אף לא באופן מפוקח.

     

58. חרף עמדת עו"ס לסדרי דין, ביום 30.09.2023, הוריתי על חידוש המפגשים בין האב לקטינים במרכז הקשר בהתאם לעמדת מומחית ביהמ"ש, תוך שאני מבהיר כי לעו"ס מרכז הקשר קיים שיקול דעת מלא לעצור מפגש ספציפי, ככל שהאב יעביר בו לקטינים מסרים הפוגעים בטובתם ו/או ככל שתהיה אינדיקציה כי האב אינו מאוזן בעת המפגש עצמו, אך הבהרתי כי אין במצבו הנפשי של האב כדי לקבוע שלא יתקיימו מפגשים מפוקחים כלל, כדלהלן:

     

    "עמדת המומחית היא כי יש לקיים מפגשים תחת פיקוח ומרכז הקשר נועד בדיוק בשביל כך ולא מצאתי טעם שבגינו יש לסטות ממסקנות חוות הדעת.

    עיון במסמך שצירפה העו"ס בתגובתה מיום 27.9.2023 מלמד כי מצב נפשי לקוי או שיפוט ותובנה פגומים באשר הם, אינם מונעים בהכרח קיום מפגשים במרכז הקשר ומשכך אין המדובר בנוהל השולל קיום מפגשים בין האב לקטינים.

    נהיר כי לעו"ס מרכז הקשר שיקול דעת מלא לעצור את מפגש... אולם מדובר בהפסקה נקודתית של מפגש ספציפי ולא במניעת מפגשים באופן כוללני, כפי עמדת עו"ס סדרי דין.

    אשר על כן, חידוש הקשר בין האב לקטינים, יתקיים מעתה ועד להודעה אחרת במסגרת מרכז הקשר." (ההדגשה אינה במקור. א.מ.).

     

59. ביום 28.12.2023 הגיש הנתבע כתב הגנתו (בתביעה להעתקת מקום מגורים) במסגרתו עתר לדחות התביעה, בטענה שהעתקת מקום מגוריהם של הקטינים, אינה מתיישבת עם טובתם.

     

60. ביום 28.12.2023 קיבלתי המלצות עו"ס לסדרי דין מיום 21.12.2023 בעניין אופן קיום המפגשים בין הנתבע לילדיו והבהרתי כי לא ניתן לקבל טענת האב כי הוא מסתפק בטיפול אלטרנטיבי, חלף טיפול תרופתי עליו המליצה מומחית ביהמ"ש והבהרתי כי על הנתבע לערוך בדיקה פסיכיאטרית מיידית נוספת ע"י מומחית ביהמ"ש, אשר תבחן את מצבו הנפשי הנוכחי וזאת לצד הוראות נוספות, כדלהלן:

     

    • טרם המעבר למפגשים פרונטליים במרכז הקשר, יערוך האב בדיקה פסיכיאטרית מידית ונוספת ע"י מומחית ביהמ"ש, שלאחריה תגיש המומחית המלצות למתווה טיפולי וכן למעקב סדור, תוך התייחסות למצבו הנפשי הנוכחי של האב, לטיפול המומלץ ולאופן המעקב אחר ביצוע המתווה הטיפולי.

       

    • אם הדבר לא היה ברור עד כה, מובהר בשנית כי על האב להישמע להוראותיהם והנחיותיהם של גורמי הטיפול המלווים את המשפחה בכלל, והנחיותיה של עו"ס מרכז הקשר בפרט.

       

    • בעת הזאת ועד להוראה אחרת, על האב להימנע לחלוטין מהבטחת/מתן מתנות או חפצים לקטינים וזאת כל עוד מתקיימים מפגשים תחת פיקוח.

       

    • לכשיחלו להתקיים מפגשים פרונטליים, האב יוכל להעניק לילדיו מתנות או חפצים רק לאחר היוועצות בעו"ס מרכז הקשר ורק כאלה שעו"ס מרכז הקשר תסבור שהללו מתיישבים עם טובתם ותאשר את הענקתם לקטינים מבעוד מועד.

       

61. לדאבון הלב, בדיקה נוספת על ידי מומחית ביהמ"ש לא בוצעה עד עתה.

     

62. עוד הוספתי בהחלטה זו:

     

    "האב נוקט בגישה דומה מזה זמן רב, ומאשים, ללא כל סימוכין, את שירותי הרווחה, באשר הם (תחילה, את עו"ס סדרי דין, לאחר מכן את עו"ס מרכז הקשר במטה יהודה ולאחר מכן את עו"ס מרכז הקשר בעיר ב') בעוינות כלפיו ו/או בהתנהגות בלתי עניינית.

    אלא שבחינת טענות האב אינה מלמדת על התנהלות בלתי הולמת של רשויות הרווחה, אלא על קושי ביישום הוראות גורמי הטיפול, האמונים על טובת הקטינים, ולעיתים אף על התעלמות מהמלצותיהם, תוך שהאב מבקש להכתיב את אופן קיום המפגשים ואת התכנים שיועברו בהם לקטינים.

    סבורני כי לא ניתן להלום טענת האב, כי גורמי הרווחה עוינים אותו, זאת בשים לב לדיווחים החיוביים אודותיו המופעים ברישא העדכון שהוגש לביהמ"ש."

     

63. ביום 01.02.2024 קיימתי דיון נוסף במעמד הצדדים (ראו פרוטוקול בתלה"מ 22444-07-23), בסופו, ולאחר שיח ארוך שהתנהל מחוץ לפרוטוקול, הבאתי הצדדים להסכמות (לאחר תקופה שבה הייתה מחלוקת קשה אודות מתן טיפולים נדרשים לקטינים) שניתן להן תוקף של החלטה כדלהלן:

     

    • המפגשים שבין האב לקטינים יחודשו במרכז הקשר ללא דיחוי, זאת בהתאם לנהלי מרכז הקשר.

       

    • עו"ס לסדרי דין תדווח לביהמ"ש לכל המאוחר, בתוך 60 יום מהיום, אודות קיום המפגשים במרכז הקשר ותגיש המלצות להמשך.

       

    • הקטינים יקבלו את כל הטיפולים הרפואיים ו/או האבחוניים הנדרשים על פי המלצת הגורמים המטפלים ו/או הגורמים החינוכיים הרלוונטיים.

       

    • למען הסר ספק, האב רשאי לקבל באופן ישיר כל המידע הרלוונטי מגורמי הטיפול ו\או הרפואה ו/או החינוך של הקטינים וככל שיציג עמדת גורם רפואי / טיפולי / חינוכי השוללת את הטיפול שמבקשת האם לתת לקטינים וזאת בתוך 7 ימים מהיום ו/או מהמועד שבו תוצג לאב דרישה לתת לקטינים טיפול רלוונטי, דעתו של אותו גורם מקצועי תחייב את הצדדים.

       

    • הצדדים יעבירו מידע עדכני אודות מצבם של הקטינים האחד לשני, וככל שקשה להם לעשות כן באופן ישיר, יעשו זאת באמצעות באות כוחם.

       

64. ביום 15.4.2024 הגישה העו"ס, הגב' מזל כלף, תסקיר בעניין זמני השהות ובו ציינה כי החל מיום 21.2.2024 מתקיימים בין האב לקטינים מפגשים פרונטליים ומפוקחים במרכז הקשר.

     

65. ביחס לתוכן המפגשים ולאופן התנהלותם ציינה העו"ס כי מדובר במפגשים טובים וכי בעת שפגשה את הקטינים בטרם החלו המפגשים הפרונטליים, הם הביעו געגועים לאביהם; האב מתנגד לעריכת אבחון לקטין א', על אף שסובל מקשיים התנהגותיים (אבחון שאושר על ידי ביהמ"ש בניגוד לעמדת האב); קושי של האב לקיים אחר הנחיות אנשי המקצוע במרכז הקשר (כאשר העו"ס תיארה התרחשות שהתקיימה בנוכחותה, בעת שנכחה במפגש הראשון, עם חידוש המפגשים הפרונטליים); התעסקות ושיח של האב עם הקטינים באם ובמעשיה, וזאת גם בזמן המוגדר בעת המפגש עם הקטינים במרכז הקשר; התעמתות מילולית של האב עם עו"ס מרכז הקשר בנוכחות הקטינים בעת שדרשה ממנו לעמוד בכללים ובשעת סיום המפגש; התעלמות מתריסה של האב מהוראות צוות מרכז הקשר הן ביחס לאופן סיום המפגש והן ביחס לעזיבתו את מרכז הקשר בתום המפגש.

     

66. לתסקיר מיום 15.4.2024 צורף סיכום וועדת תסקירים שהתקיימה ביום 9.4.2024.

     

    בוועדה זו נכחו הצדדים עצמם, עו"ס לסדרי דין, הגב' מזל כלף; מפקחת מחוזית במשרד הרווחה, הגב' שלהבת פז; הפסיכולוגית החינוכית, ד"ר לורן זוארץ; האפוטרופא לדין של הקטינים, עו"ד נטע ממן; יו"ר הוועדה ומדריכת צוות, גב' שרית בללטי. (הסיכום נחתם בכתב ידם של כל משתתפי הוועדה, למעט עוה"ד ממן שהשתתפה בוועדה באמצעות היוועדות חזותית, אך אישרה מסקנותיה).

     

67. להלן המלצות וועדת התסקירים מיום 9.4.2024:

     

    • הפנייה לטיפול במרכז חירום אקסטרני. בתקופה זו ועד תחילת הטיפול במרכז החירום, ימשיכו ביקורים במרכז הקשר.

      • לגבי פסח, באופן חד פעמי יתקיים ביקור בנוכחות גורם שלישי (סבתא ובן זוגה) ...

         

68. בשים לב לחילוקי הדעות בין הצדדים, בשעה שההליך נקבע לשמיעת ראיות ולאחר שבחנתי את כל אשר בפני, לרבות בקשות האב, המלצות עו"ס סדרי דין, עמדת האפו' לדין של הקטינים ובהיעדר תגובת האם (הגם שהמועד להגיש תגובתה חלף, חרף אורכה שניתנה), ביום 11.8.2024 הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית משפט, לבחינת מסוגלותם ההורית של שני ההורים.

     

69. ביום 18.09.2024 דחיתי בקשותיו של האב להוצאת המפגשים מפיקוח וכן את בקשתו לביטול הסכמות שניתן להן תוקף של החלטה ביום 01.02.2024.

     

    בהחלטתי זו ציינתי, בין היתר:

     

    "... האב מפנה האשמות הן כלפי עו"ס לסדרי דין הנוכחית, הן כלפי עו"ס לסדרי דין הקודמת, הן כלפי עו"ס מרכז הקשר, הן כלפי עו"ס מרכז הקשר הקודם, הן כלפי האפוטרופסה לדין והן כלפי ביהמ"ש עצמו, כאשר לשיטתו כל אלו חברו יחדיו על מנת לפגוע בקשר שלו עם ילדיו ועל מנת לפגוע בו באופן אישי.

     

    ביום 24.07.2024, בעקבות קיומה של וועדת תכנון טיפול ועקב הצורך לשלב הצדדים והקטינים במרכז חירום אקסטרני ולנוכח דרישת מרכז החירום, הגישה עו"ס סדרי דין דיווח, במסגרתו עתרה להורות על עריכת בדיקת מסוגלות הורית לשני ההורים (לדיווח זה צורף מכתב מאת מרכז החירום ביחידה הייעוצית הטיפולית מיום 22.07.2024, בו נכתב כי לצורך בחינת אפשרות קליטת המשפחה יש לערוך בדיקה מעמיקה בנוגע לתפקודם של ההורים, מצבם הנפשי והקשר בינם לבין הילדים).

     

    ... בעת הזאת, על פי דיווח עו"ס לסדרי דין, שאינו מצוי במחלוקת, מזה תקופה, לא מתקיימים מפגשים סדירים בין האב לקטינים, זאת עקב קשיים וחילוקי דעות שהתגלעו אל מול מרכז הקשר בב' ועל כן הוצע לאב להעביר המפגשים למרכז הקשר בעיר ג' אך האב מתנגד לכך גם לנוכח המצב הביטחוני.

     

    עוד טענה העו"ס כי ניסיונותיה לקיים מפגשים פרונטליים בין האב לקטינים בנוכחותה שלא באמצעות מרכז הקשר, נענו בשלילה ע"י האב (ראו דיווח עו"ס לסדרי דין מיום 24.07.2024).

     

    בדיון שהתקיים בפני ביום 16.9.2024 הודיעה העו"ס לסדרי דין כי בסמוך למועד הדיון, הצליחה לקבל הסכמת מרכז הקשר בעיר א' כי המפגשים בין האב לקטינים יתקיימו שם (וזאת בהמשך לדיווח שהוגש מטעמה ביום 24.07.2024, בו ציינה כי נעשים מאמצים כבירים במעורבות הפיקוח של משרד הרווחה לשלב הצדדים במרכז הקשר בעיר א'), אולם היא צופה כי ייקח זמן כלשהו על מנת שיחלו להתקיים בפועל מפגשים במרכז הקשר בא'.

     

    ... אדגיש גם עתה (גם לנוכח דברים שנאמרו על ידי האב בדיון האחרון, במסגרתם בדה מלבו דברים שלכאורה נאמרו לו על ידי בית המשפט עצמו בדיון מחודש 2.2024 בניגוד למה שביהמ"ש וכל הנוכחים קלטו בחושיהם) סבורני כי האב אינו מצוי במצב נפשי יציב המאפשר לו לקיים מפגשים פתוחים עם ילדיו.

     

    סבורני גם בעת הזאת, כי קיום מפגשים שלא תחת פיקוח עלול לחשוף את הקטינים לזמנים בהם האב אינו מאוזן מבחינה נפשית (ראו פירוט בהחלטתי מיום 11.7.2023) וזאת אף כפי שסבורה גם מומחית בית המשפט, אשר קבעה בחוות דעתה (מיום 30.8.2023)...

     

    ... אדגיש כי בניגוד לעמדת ב"כ האב, הוראת ביהמ"ש על קיום מפגשים תחת פיקוח לא נועדה רק על מנת למנוע הסתת הקטינים נגד האם, אלא בראש ובראשונה לנוכח מצבו הנפשי הבלתי יציב של האב והעובדה כי לדאבון הלב, טרם התברר כי מפגשים שלא תחת פיקוח לא יפגעו בטובת הקטינים.

     

    ... אדגיש כי הגם שקיבלתי בקשת האב לקביעת התיק לשמיעת ראיות, סבורני עדיין שהכרעה שיפוטית לא בהכרח תטיב עם הצדדים ובטח שלא עם הקטינים, אולם בשעה שהאב עומד על זכותו לנהל הליך משפטי סדור (הכולל ישיבת הוכחות שנקבעה לבקשתו) הרי שמבחינה משפטית טהורה אין בידי האב להרים את הנטל הדרוש לצורך הוצאת המפגשים מפיקוח, בעת שבקשתו סותרת את עמדת המומחית, עמדת עו"ס סדרי דין ואף את עמדת האפ' לדין שמיניתי לקטינים.

     

    כפי שהבהרתי בדיון מיום 1.2.2024 בשיח ארוך שהתקיים מחוץ לכותלי ביהמ"ש, בטיפול נכון ובשיתוף פעולה, דומה ניתן יהיה להורות על הוצאת המפגשים ממרכז הקשר וזאת אף מבלי שיהיה צורך בשמיעת ראיות, אולם האב או באת כוחו סבורים אחרת ו"בדרך שאדם רוצה לילך בה- מוליכין אותו" (תלמוד בבלי, מכות, י, עמ' ב).

     

    ... מצאתי כי ההסדר שהציעה העו"ס ולפיו לעת עתה יתקיימו מפגשים תחת פיקוחה ועם שילובם של הצדדים במרכז הקשר בעיר א', יועברו המפגשים למרכז הקשר הזה מהווה הסדר מידתי וראוי בנסיבות העניין.

     

    עוד מצאתי כי שילוב הצדדים במרכז הקשר בעיר א' אף משפר את מצבו של האב, המתגורר בעיר א' ומפחית את הצורך שלו לנסוע מחוץ לעיר על מנת לפגוש את ילדיו.

     

    אשר על כן, מורה לעו"ס סדרי דין לפעול על מנת לשלב הצדדים, בדחיפות הראויה, במרכז הקשר בעיר א' וכי עד למועד תחילת המפגשים במרכז הקשר יתקיימו מפגשים בין האב לקטינים, אחת לשבוע בנוכחותה."

     

70. ביום 19.9.2024 הודיע הנתבע כי אין בכוונתו לקיים אחר החלטת ביהמ"ש מיום 11.8.2024, בה הוריתי כי על הצדדים לערוך בדיקת מסוגלות הורית ע"י מומחה ביהמ"ש (בהחלטתי מיום 15.11.2024 הוריתי כי אדרש לכך במסגרת פסק הדין).

     

71. ביום 10.10.2024 (ובהמשך להחלטה מיום 18.9.2024) הודיעה עו"ס לסדרי דין כי פנתה לצדדים פעמיים ובעוד האם הודיעה כי היא מסכימה לקיום מפגשים בין האב לקטינים במחלקה לשירותים חברתיים בנוכחות העו"ס, האב בחר שלא להגיב להודעותיה בעניין ועל אף שפנתה באופן חריג גם לבאת כוחו, גם האחרונה לא הגיבה לפניותיה. יצוין כי גם בדיווח שהוגש ביום 11.11.2024 ציינה העו"ס כי "האב מתנגד למפגשים באופן זמני במחלקה, עקב אי אמון בי. ביום 4/11/2024 הצעתי עו"ס אחרת מהמחלקה, שתפקח על הביקורים במקומי אך לא נעניתי" (ההדגשה במקור. א.מ.).

     

72. ביום 15.10.2024 נעתרתי לבקשת הנתבע להאריך את המועד להגשת שאלות הבהרה למומחית, בהתאם לתקנה 25 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א - 2020 וזאת הגם מחדלו החמור של הנתבע והעובדה שחוות הדעת הוגשה למעלה משנה קודם לכן וזאת על מנת להגיע לחקר האמת ולברר העובדות לאשורן. כך גם התרתי זימון המומחית לחקירה.

     

73. ביום 6.11.2024 הוגשה תגובת מרכז החירום להחלטתי מיום 15.10.2025 ביחס לבקשתו של הנתבע לחשוף התכתבויות ומסמכים פנימיים של צוות מרכז החירום האקסטרני ובו נכתב: "משפחת... הופנתה לטיפול... על רקע סכסוך גירושין בעצימות גבוהה... ונקלטה לטיפול בתאריך 28/6/2022... הטיפול במשפחה הופסק בתאריך 22/11/2022, עם השתלבותה של האם במקלט לנשים נפגעות אלימות..."

     

74. ביום 7.11.2024 הוגשה ע"י הנתבע בקשה לפסלות שופט. לאחר שקיבלתי עמדות התובעת והאפו' לדין של הקטינים, ביום 22.11.2024 דחיתי בקשה זו. (על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחה ע"י נשיא בית המשפט העליון כב' השופט י. עמית ביום 28.1.2025 במסגרת עפ"ס 9046-12-24).

     

75. ביום 15.11.2024 דחיתי בהחלטה מנומקת בקשת הנתבע לתיקון פרוטוקול דיון מיום 16.9.2024.

     

76. ביום 19.11.2024 הגישה המומחית לתיק ביהמ"ש תשובותיה לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ הנתבע.

     

77. ביום 24.11.2024 דחיתי בקשת הנתבע להתיר לו להגיש חוות דעת "מומחה לפסיכולוגיה קלינית" מטעמו והבהרתי כי לנתבע שמורה הזכות לחקור את מומחית ביהמ"ש על חוות דעתה (אזכיר, כי התרתי לו לעשות כן, על אף מחדלו ועל אף שהגיש בקשה להפנות למומחית שאלות הבהרה רק בחלוף כשנה וחודשיים ממועד הגשת חוות הדעת לתיק).

     

78. בסיום החלטתי זו הוספתי:

     

    "לעניין הודעתו של הנתבע כי אין בכוונתו לקיים אחר הוראות ביהמ"ש בעניין ביצוע הערכת מסוגלות הורית, הרי שבשעה שההליך נקבע לשמיעת ראיות, אדרש לחומר הראיות אשר יונח לפני, גם בשים לב להוראות סע' 60(א) ו- 93 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

     

    בשולי הדברים אציין כי תמוה בעיני נימוק הנתבע לאי ביצוע הערכת מסוגלות הורית (לה עתר בשלבים מוקדמים יותר של ההליך) אשר לטענתו כרוך אחר חסרון כיס, זאת בשעה שבחר להגיש חוות דעת פרטית מטעמו, באופן החורג מהוראות ביהמ"ש, זאת על אף חסרון הכיס הכרוך בעריכתה."

     

79. ביום 28.11.2024 דחיתי בקשת העו"ס הקודמת (הגב' מיכל שיבז) לפטור אותה מהתייצבות לדיון.

     

80. בסמוך למועד ההוכחות, נעשו על ידי ב"כ הנתבע מספר ניסיונות לדחות הדיון והללו נדחו במספר החלטות וזאת משסברתי כי בעת שההליך נקבע לשמיעת ראיות, כל עיכוב בבירורו פוגע פגיעה בלתי מידתית בקטינים ובצדדים עצמם (ראו החלטות מיום 2.12.2024 ומיום 3.12.2024).

     

81. ביום 05.12.2024 התקיים דיון לשמיעת ראיות, במסגרתו נחקרו הצדדים, ולבקשת הנתבע נשמעו עדותן של המטפלת הזוגית הגב' חירות גנור, עו"ס לסדרי דין בעיריית א', הגב' מיכל שיבז, עו"ס לסדרי דין מהמועצה האזורית ד', הגב' מזל כלף ומומחית ביהמ"ש, הפסיכיאטרית ד"ר אלנה ברזק.

     

82. ביום 20.05.2025 הוגשו סיכומי התובעת וזאת לאחר שניתנו הוראות נוספות לנוכח מחדליהם ההדדיים של הצדדים (ראו באריכות: החלטה מיום 01.06.2025), ביום 27.05.2025 הוגשו סיכומי הנתבע, וביום 16.06.2025 הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת.

     

83. אציין כי ביום 1.6.2025 נאלץ ביהמ"ש ליתן החלטה נוספת וארוכה הנוגעת לאופן הגשת הסיכומים ובה פורטו מחדלי הצדדים והתנהלותם הבלתי סבירה, אגב הגשת סיכומיהם ובשעה שהנתבע חרג באופן בלתי סביר מהוראת ביהמ"ש בדבר היקף הגשת הסיכומים (שאין זה המקום לפרט בשנית). בהחלטה זו הוריתי כי "על מנת לשים קץ להתנהלות הבלתי סבירה והמתריסה של הנתבע ובאת כוחו, אני מורה למזכירות ביהמ"ש למחוק סיכומי ב"כ הנתבע במתכונת בה הוגשו ולסרוק אותם בשנית לתיקיית הסיכומים עד לעמוד 10 בלבד (וזאת לפנים משורת הדין והגם שהוגשו שלא בהתאם להוראת מנהל בתי המשפט בדבר צורת הדף ומבנהו ורק על מנת שלא תישמע טענה לפיה קיצוץ נוסף, על דרך האומדנה, לא יהיה מדויק מספיק)."

     

84. ביום 8.7.2025 הוגשו סיכומי האפו' לדין של הקטינים.

     

    טענות הצדדים כפי שעולות מסיכומיהם:

     

    טענות התובעת:

85. התנהלותו של האב כלפיי הקטינים, פוגעת בהם. מצבו הנפשי של האב מלמד על מסוכנות כלפי הקטינים ומחייב הערכה פסיכיאטרית ובדיקת מסוגלות הורית, זאת לצורך שמירה על שלומם של הקטינים.

     

86. האב הפר החלטות שיפוטיות בעניין ביצוע הבדיקות ומשכך, בוודאי שאינו יכול לעתור להרחבת זמני השהות או להוצאתם ממרכז הקשר, עת הוא מונע מביהמ"ש את האפשרות לקבל את המידע הדרוש לצורך הכרעה בתובענות.

     

87. כל גורמי הטיפול הנוגעים בדבר, לרבות הפסיכיאטרית שמונתה על ידי ביהמ"ש, המליצו על ביצוע הבדיקות בטרם הכרעה בדבר הוצאת המפגשים ממרכז הקשר.

     

88. לדברי התובעת, הצדדים נפרדו כתוצאה מאלימות של הנתבע כלפיה, עליה דיווחו השכנים, ואף ניתן בגין אלימות זו צו הגנה (ה"ט 50200-01-22).

     

89. במסגרת תסקיר שהוגש ביום 3.2.2022, על ידי רכזת ס"ד עירונית, הומלץ על הפניית המשפחה להליך טיפולי בתחנה למניעת אלימות במשפחה וכונסה וועדת תכנון טיפול ביום 26.4.2022, שם הוחלט להפנות המשפחה לטיפול והדרכה הורית אקסטרנית, לצד המלצות לזמני שהות זמניים.

     

90. ביום 25.7.2022, החלה המשפחה טיפול ביחידה האקסטרנית של מרכז החירום אולם הנתבע סירב לאפשר את הטיפול ומנע מהקטינים להגיע להמשך הטיפול למשך מספר שבועות, תוך הסתת הקטינים כנגד המטפלות וכנגד האם.

     

91. הנתבע מתנגד לכל טיפול ואף מתנגד שהקטינים ייקחו חלק בטיפול רלוונטי בבית הספר או יקבלו כל טיפול נדרש אחר.

     

92. מצבו הנפשי של האב, על פי אבחונים, כולל מחשבות שווא, כי התובעת בגדה בו ועוד מחשבות שווא שעלו מדיווחי עו"ס לס"ד מפעם לפעם.

     

93. הנתבע מציג בפני ביהמ"ש עמדה לפיה כל גורמי הטיפול קשרו קשר נגדו בכדי להרחיקו מילדיו, לרבות המטפלות, שירותי הרווחה, הפסיכיאטרית, ואפוטרופא לדין של הקטינים ולדבריו גם ביהמ"ש פועל נגדו וכל זאת תוך שהוא אינו מקיים החלטות ביהמ"ש ומבקש להכתיב באיזה אופן יתבצעו הבדיקות, שאם לא כן הוא לא ישתף עימם פעולה.

     

94. הנתבע נתלה במסמך שקיבל מרופא פסיכיאטר אליו הלך בעבר, שם לדבריו נקבע כי הוא בריא מבחינה נפשית אך לא נתן הסבר מדוע לא המשיך להיות מטופל אצל ד"ר שורר.

     

95. התנהלותו הכוחנית של הנתבע באה לידי ביטוי בכך שהחל מחודש 6.2024 הוא אינו פוגש בקטינים וזאת הגם שניתנו לו מספר רב של אפשרויות והזדמנויות לעשות כן.

     

96. טענת הנתבע כי קיים פגם מהותי בחוות הדעת של מומחית ביהמ"ש, ד"ר אלנה ברזק, אשר לדבריו ראתה את התסקירים בטרם ערכה את חוות הדעת אינה נסמכת על ראיה כלשהי וזאת כפי שהדברים עולים מעדותה של מומחית ביהמ"ש.

     

97. מומחית ביהמ"ש העידה כי שוחחה עם התובעת בטלפון וקיבלה מבאת כוחו לשעבר של הנתבע מכתב מד"ר מיודובניק. עדותה של מומחית ביהמ"ש, לפיה לא פנתה לעו"ס לס"ד, קיבלה חיזוק מעדותה של העו"ס, גב' מיכל שיבז, אשר השיבה בשלילה והבהירה כי לא הועברו תסקירים למומחית ביהמ"ש.

     

98. על בסיס בדיקה של הנתבע, הגיעה מומחית ביהמ"ש למסקנה כי הנתבע נמצא במצב פסיכוטי בשל מחשבות שווא, הפרעות בהליך חשיבה עם אפקט רגזני ולא מותאם ושיפוטו פגום.

     

99. לדברי מומחית ביהמ"ש, הנתבע מרגיש נרדף גם על ידי רופא המשפחה, ולנוכח מסקנותיה, סברה המומחית כי המפגשים בין האב לקטינים צריכים להתקיים תחת פיקוח.

     

100. מומחית ביהמ"ש סברה גם כן, כי מסוגלותו ההורית של הנתבע חסרה, בייחוד כאשר מדובר במתן טיפולים נדרשים לקטינים, כאשר לדבריו, הוא מסתפק בטיפולים אלטרנטיביים, תוך שהוא מונע מהקטינים קבלת טיפול ראוי.

      

101. מעדותה של עו"ס לס"ד, הגב' מיכל שיבז, עולה כי יש להותיר את המפגשים תחת פיקוח על מנת לשמור על טובת הקטינים.

      

102. לעומת האב, לדברי עו"ס לס"ד, האם מתפקדת היטב ביחס לקטינים, מדובר באם מסורה אשר משתפת פעולה עם ההדרכה ההורית שהיא מקבלת.

      

103. גם מעדותה של העו"ס, הגב' מזל כלף, עולה כי הנתבע מתנהג באופן לא ראוי, אינו נשמע לכללים ומתעלם מבקשותיה, עד כדי שהיא הביעה חשש מפני התנהלותו.

      

104. הגב' כלף תיארה גם כן את ניסיונותיה לקיים מפגשים בין האב לקטינים במקומות אחרים ואת התנגדותו של האב להצעותיה.

      

105. עו"ס לס"ד הבהירה באופן חד משמעי, שעמדת וועדת תסקירים היא- כי לא נכון להוציא את המפגשים ממרכז הקשר וזאת עד שהמשפחה תעבור טיפול במרכז החירום.

      

106. עוד הוסיפה העו"ס, כי על מנת לבחון את מצבו של האב ואת יכולתו לקיים עם הקטינים מפגשים מחוץ למרכז קשר, יש לחייב אותו לעבור בדיקת מסוגלות הורית.

      

107. ניתן ללמוד על מאפייניו של האב גם מהעובדה כי במשך החצי שנה שקדמה לדיון ההוכחות, הוא בחר שלא להיפגש עם הקטינים בכל מקום שהוצע לו, שאינו עומד בדרישותיו שלו וזאת תוך שהוא "מעניש" את הקטינים (כאשר דומה כי זהו המצב עד למועד כתיבת שורות אלה).

      

     טענות הנתבע:

108. לדברי הנתבע, ההחלטות הזמניות של ביהמ"ש הפכו להיות קבועות "ומעשה עשוי" אשר האפשרות לשנותם קלושה וחרצו את גורל הנתבע בתיק באופן קבוע, תוך שנגרם לו נזק ראייתי חמור, נוצר פגם חמור בהליך ובזכותו היסודית של הנתבע לעשיית צדק.

      

109. גם המסגרת שבה נקבע דיון ההוכחות, ללא שניתנה לצדדים להגיש תצהירים, ותוך קציבה מראש של זמן החקירה של העדים "לזמנים בלתי סבירים בעליל לנסיבות ולמהות העניין", מהווה פגם בהליך.

      

110. ביהמ"ש לא נעתר לבקשת הנתבע להגיש חוות דעת מטעמו, בעניין הסטטוס הנפשי שלו וכן לזימון מסמכי הרשומות של מפגשי הנתבע עם הקטינים במרכז החירום האקסטרני ובמרכזי הקשר, שעל בסיסן ניתנו דיווחי העו"ס.

      

111. דיון ההוכחות שתועד בהקלטה, נמשך כ-8 שעות מהשעה 10:00 ועד השעה 18:00, כאשר לטענת ב"כ הנתבע, היא הייתה חולה וביהמ"ש עמד בצורה דווקנית על קציבת הזמנים ביחס לנתבע באופן שלדברי ב"כ הנתבע לא איפשר חקירה ממצה ונאותה של העדים ובמיוחד של מומחית ביהמ"ש.

      

112. גם המסגרת שנקבעה להגשת סיכומי ב"כ הצדדים, אינה מתאימה לנסיבותיו של הליך זה.

      

113. לגופו של עניין, טוען הנתבע כי הקרע בין הצדדים החל בניסיון אובדני של התובעת (מיום 26.6.2021), ועל אף עדות הקטינים שנכחו וראו לכאורה את ניסיון ההתאבדות לא נערכה כל בדיקה פסיכיאטרית לתובעת ולא נבדקו טענות הקטינים כנגדה.

      

114. בתחילת המשבר, התקיימו זמני שהות שווים בין הצדדים, כאשר במשך כשנה (מיום 30.9.2021 ועד ליום 3.11.2022), שהו הקטינים עם אביהם פעמיים בשבוע כולל לינה.

      

115. מהתסקירים עולה כי אין כל טענה לאלימות מצדו של הנתבע וכי מדובר "באב למופת".

      

116. ביום 7.2.2022, התקיים דיון בצו הגנה שהגישה התובעת כנגד הנתבע, אשר בסמוך אליו החלה התובעת בתכניתה להרחיק את הקטינים מאביהם וזאת על אף שעלה מהתסקיר שהוגש לתיק זה, כי דווקא מצדה של האם הופנתה אלימות כלפי אחד הקטינים.

      

117. ביום 8.6.2022, התקיים דיון בבקשה לצו הגנה שהגיש הנתבע כנגד התובעת (ה"ט 9653-06-22), שנפתח לדבריו לאחר שאחת הקטינות סיפרה לו כי האם נתנה לה מכה באף ויצא לה דם. במועד זה הוגש לדברי הנתבע תסקיר חד צדדי שלא ערך בירור עם הקטינים, אשר תיאר את התובעת כאם מסורה ואוהבת ואת הנתבע כמי שמעביר תכנים פוגעניים כלפיי האם זאת על אף שפעל להגנת ילדיו.

      

118. לדברי הנתבע, ניתן לראות כבר מפרוטוקול הדיון מיום 8.6.2022, כי "נולדו על ידי העו"ס והתובעת הניצנים הראשונים לנרמול הסדרי הביקור בפיקוח" (תוך שהנתבע מבקש לשכנע את ביהמ"ש, כי כבר אז קשרה העו"ס קשר עם האם על מנת להרחיק אותו מילדיו).

      

119. מספר ימים לפני מועד דיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 16.11.2022, יצאה התובעת (לדברי הנתבע, על פי סיכום עם העו"ס) למקלט לנשים נפגעות אלימות, תוך ניתוק ברוטלי של הקטינים מאביהם וזאת לאחר שביום 6.11.2022, הגישה העו"ס דיווח דחוף בו עתרה להפניית הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית ולהעברת המפגשים באופן זמני למרכז הקשר, בטענה להתרשמות גורמי הטיפול כי הנתבע מסית את הקטינים.

      

120. האם עזבה את המקלט בחודש יולי 2023 ועברה להתגורר עם הקטינים במושב X, תוך שהיא עותרת להעתקת מקום מגורי הקטינים, כאשר על אף כל הדיווחים "המופתיים", ביחס לתפקוד הנתבע במפגשים במרכז הקשר, הגישה העו"ס תסקיר בדבר סימנים מדאיגים וחששות אודות מצבו הנפשי של הנתבע, אשר הסתמכו על שמועות של השכנים שלא התייצבו לעדות וספקולציות אחרות אשר גרמו לעו"ס לדרוש אבחון פסיכיאטרי לנתבע.

      

121. לדברי ב"כ הנתבע, מכאן ואילך, "נעשו ניסיונות מצד העו"ס והתובעת להשפיע על תוצאות חוות דעת מומחית ביהמ"ש, באמצעות העברת תסקירים למומחית וכן יצירת קשר טלפוני אסור של התובעת מאחורי גבו של הנתבע עם המומחית, שלא דווח עליו".

      

122. ביום 27.8.2023, שוב הגישה העו"ס עדכון דחוף בזמן הפגרה מיוזמתה, במסגרתו דיווחה "בכזב", כי האב אינו יוצר איתה קשר וכי התנהלותו בשבוע האחרון מדאיגה וביקשה להורות על הפסקת המפגשים במרכז הקשר ולהעביר לפסיכיאטרית מידע ומסמכים רלוונטיים מטעמה.

      

123. עקב דיווח זה, הורתה ס. הנשיא, כב' השופטת רותם קודלר עיאש, בהיותה שופטת תורנית, על הקפאת המפגשים בין האב לקטינים.

      

124. ביום 29.8.2023, הגיש הנתבע בקשה לחקור את העו"ס, וביום 30.8.2023 הגיש בקשה לפסילת העו"ס ולפסילת חוות הדעת הפסיכיאטרית בסמוך לכך הוגשה חוות הדעת לתיק ביהמ"ש.

      

125. ביום 30.9.2023, הורה ביהמ"ש על חידוש המפגשים במרכז הקשר בב', תוך שנקבע כי לולי מצבו הנפשי הלא יציב של האב, ניתן היה להורות על הרחבת המפגשים עם הקטינים ועל כן על האב מוטלת החובה להימצא תחת מעקב פסיכיאטרי על פי המלצת המומחית.

      

126. בהתאם לכך, פנה הנתבע לטיפול בקהילה אצל הפסיכיאטר ד"ר יובל שורר, שבדק את הנתבע ביום 2.3.2024, ומצא כי הנתבע אינו מצוי בכל מצב פסיכוטי, או דכאוני ואינו צריך כל טיפול פסיכיאטרי. הנתבע, הפנה בעניין זה גם למכתב מיום 15.11.2021, שנכתב על ידי ד"ר מיודובניק, וכן לבדיקה שערך בחודש אוקטובר 2024 אשר לדבריו, מלמדים אף הם כי אינו מצוי במצב פסיכוטי או דכאוני.

      

127. לדברי הנתבע, עו"ס מרכז הקשר הפרה הוראות ביהמ"ש ביחס לקיום המפגשים ועו"ס לס"ד הפרה החלטת ביהמ"ש בעניין קיום וועדת תכנון טיפול ופגעה בזכות הייצוג של הנתבע בוועדה וזאת לאחר שלא קידמה את המלצות וועדת התסקירים מחודש אפריל 2024.

      

128. הנתבע בעדותו הפנה לדברי ילדיו, שסיפרו לו (כך לדבריו) שהאם נוקטת כלפיהם באלימות, אומרת להם שהוא השטן, שהיא רוצה להביא לו פצצה, שהאם צרחה על הקטינים ועירבה אותם בסכסוך, תוך שהיא מונעת מהם לדבר עמו.

      

129. הנתבע העיד על אירוע שבו תקף ילד אחר את הקטין בהסעה מבית הספר ותוך כדי שהנתבע היה איתו על קו, באמצעות השעון החכם של הקטין, ניסתה האם לתלוש את השעון החכם, לא רצתה להקשיב לקטין, רצתה לשבור לו את השעון וכו'.

      

130. ביחס לאירוע האלימות הנטען מחודש ינואר 2022 ומחודש יוני 2022, טען הנתבע כי התובעת נתנה לקטין בעיטה בראש, שגרמה לו לעוף קדימה והקטינים סיפרו לו שהאם נתנה להם מכות באף ובפנים ועל כן פעל בהתאם להנחיות שירותי הרווחה והגיש בקשה לצו הגנה.

      

131. הנתבע הכחיש את הדיווחים בתסקיר לפיהם אמר קדיש על ילדיו וטען כי מדובר בסילוף של העובדות.

      

132. הנתבע טען כי שירותי הרווחה משקרים, תוך שהם מנתקים ממנו את ילדיו ולדבריו, הוא שם לב, שהרצון שלהם זה לא להטיב עם הילדים וזאת תוך שהם מפרים החלטות ביהמ"ש ומסיתים נגדו. לדבריו, הוא לא קיבל את התוכנית הטיפולית שהוא ביקש.

      

133. לדברי הנתבע, כל שירותי הרווחה מקיימים אחר הנחיותיה של העו"ס, הגב' מיכל שיבז, אשר עושה יד אחת עם התובעת על מנת לפגוע בו ולהרחיק אותו מילדיו.

      

134. הנתבע הכחיש את הדיווח לפיו הילדים מביעים כלפיו סגידה פתולוגית, כאשר לדבריו, בגלל שהוא כותב דברי תורה, הבן רואה אותו "כמו הבעל שם טוב" (רבי ישראל בן אליעזר- נפטר בשנת 1760, היה מקובל ומנהיג ציבור יהודי במזרח אירופה, הנחשב לאבי תנועת החסידות. כך ע"פ אתר ויקיפדיה- א.מ.).

      

135. הנתבע הכחיש כל בעיה ביחס לתוכן המיילים שנשלחו על ידו באמצע הלילה לעו"ס לס"ד ולדבריו הוא עובד עד לשעות הקטנות של הלילה ואינו בתכנים שנשלחו על ידו בעיה כלשהי, וזאת על אף שעלה מהם תוכן מדאיג, כאשר לדבריו, מדובר בצורת התבטאות הכוללת הומור.

      

136. לדברי ב"כ הנתבע, עדות התובעת לקתה בחוסר מהימנות, הייתה מניפולטיבית, מתחמקת, מתפתלת ומתחכמת ולא ניתן ליתן אמון כלשהו בעדותה.

      

137. לדברי ב"כ הנתבע, עלו סתירות בעדותה של התובעת ביחס לאירוע בו איימה להתאבד בשנת 2021, זאת בהשוואה לעדות הקטינים מיום 2.5.2023, ממנה עלה שהנתבע "הציל את אמא כשהיא רצתה לשבת על החלון ולקפוץ ממנו", כאשר לדברי האם, הקטינים סיפרו את מה שאבא שלהם סיפר וזאת תוך סתירה גם לדברים שעלו בעדותה של המטפלת, הגב' חירות גנור.

      

138. עוד הוסיפה ב"כ הנתבע כי התובעת אישרה כי לאימה יש רקע פסיכיאטרי.

      

139. התובעת אישרה גם כן, כי הנתבע לא התנהג באלימות פיזית כלפי הקטינים ואישרה גם כן כי טענותיה לאלימות מילולית כלפיה, מקורן בהרגשה וחוויה אישית ולא באלימות מפורשת.

      

140. על אף שהגב' גנור, אינה פסיכולוגית קלינית מורשית, ולדברי הנתבע, אין לה רישיון מכל סוג, היא אינה רשומה באיגוד המטפלים הזוגיים, לא חלים עליה כללי אתיקה או איגוד כלשהו, הזמין הנתבע את הגב' גנור לעדות ובחר לטעון שהיא מעלה באמונו כמטפלת והוליכה אותו שולל וזאת כשלדבריו הוא מבקש להוכיח מטיפול שהתקיים בשנת 2021, ממצאים המלמדים על היכולת של הצדדים לטפל בקטינים היום.

      

141. מסיכומי ב"כ הנתבע עולה, כי גם הגב' גנור, קשרה קשר עם התובעת על מנת לפגוע בנתבע.

      

142. הנתבע טען כי הגב' גנור בגדה באמונו כמטופל, ניצלה לרעה את אמונו והשפיעה על שיקול דעתו בצורה חמורה ביותר, בניגוד לכל אתיקה מקצועית או הגינות מינימלית.

      

143. ביחס לעו"ס, מיכל שיבז, טען הנתבע כי עדותה הייתה מוטית כלפי התובעת, תוך שהיא מציגה זיכרון סלקטיבי ביחס לאירועים בעייתיים של התובעת.

      

144. לדברי הנתבע, העו"ס שיקרה בעדותה כאילו התקיימה שיחה עם הקטינים לקראת התסקיר, אך התברר תוך כדי חקירתה, שלא דיברה עם הילדים אודות הטענה למסוכנותה של האם.

      

145. עוד הוסיף הנתבע, כי העו"ס בחרה להסתיר את הדיווח הטראומתי של הילדים בתסקיר שהוגש ביום 12.4.2022, ובחרה שלא לחקור את הקטינים אודות הדיווחים המדאיגים ביחס להתנהגותה ותפקודה של האם, והכל על מנת לצייר באור חיובי את התובעת ובאופן המנוגד לחובתה של העו"ס על פי חוק.

      

146. לדברי הנתבע, מעדות העו"ס עלה שהעדכון הדחוף שהגישה מיוזמתה ביום 6.7.2023, היה מגמתי, סובייקטיבי ולא מבוסס מבחינה ראייתית ועובדתית.

      

147. לדברי הנתבע יש להטיל ספק בעדות העו"ס. אעיר בעניין זה כי על אף ניסיונו של הנתבע, ההפניות בסעיף 74 לסיכומיו אינם מוכיחים את טענתו בדבר העברת מידע למומחית ע"י העו"ס.

      

148. עוד הוסיפה ב"כ הנתבע, כי עלו סתירות בעדותה של העו"ס גם ביחס לאירוע שהוקלט על ידי הנתבע וטענותיה ביחס לאמירות שהושמעו על ידי הנתבע, אינן עולות בקנה אחד עם ההקלטה שהוגשה לתיק ביהמ"ש.

      

149. גם ההמלצה להפנות האם למקלט לנשים נפגעות אלימות, הייתה המלצה בלתי מבוססת של העו"ס, וזו התחמקה מלענות לשאלות ביחס למקור חששותיה.

      

150. לנוכח האמור, טען הנתבע כי אין כל ספק כי העו"ס, הגב' שיבז, גילתה הטיה לטובת התובעת והגישה דיווחים סלקטיביים ומוטים לביהמ"ש ועל כן אין להסתמך על דיווחיה ויש לדחות אותם.

      

151. לעניין עדותה של העו"ס, הגב' כלף, טענה ב"כ הנתבע כי עדותה ארכה פחות מ-15 דק' וגם בה התערב ביהמ"ש בצורה אינטנסיבית.

      

152. עוד הוסיפה ב"כ הנתבע כי העו"ס אישרה את עדות הנתבע לפיה היא קיבלה מצב נתון והתבססה על מידע קודם ולא בחנה אותו בעצמה. עם זאת, מעדותה של העו"ס עלה כי המפגשים של האב עם הקטינים היו טובים ומבחינתה, לא ראתה שום בעיה בתפקודו של האב.

      

153. לדברי הנתבע, העובדה כי ביהמ"ש נעתר לבקשת עו"ס מרכז הקשר וביטל זימונה לעדות (ע"פ כללי מרכז הקשר), פגעה בזכותו להגיע לחקר האמת.

      

154. לדברי הנתבע, לעו"ס, הגב' כלף, לא הייתה כל עמדה או אמירה עצמאית משלה ביחס להוצאת המפגשים ממרכז הקשר והיא הכפיפה את עצמה לתסקירים קודמים והשיבה כי וועדת תסקירים עברה על החומרים והם חשבו שהדבר אינו נכון ושכרגע יש עדיין צורך במרכז קשר.

      

155. העו"ס ציינה כי מהדיווחים שקראה שהייתה בעיה של הסתה אך אישרה כי היא לא נתקלה ולא ראתה זאת בעצמה.

      

156. העו"ס אישרה שככל שתהיה הערכה של פסיכיאטר נוסף שתקבע כי אין מניעה שיתקיימו מפגשים ללא פיקוח, היא סבורה שלא תהיה בעיה לעשות כן (יוער כי חרף האמור, בחר הנתבע שלא לערוך עד למועד כתיבת שורות אלה בדיקה פסיכיאטרית חוזרת באמצעות מומחית ביהמ"ש).

157. לדברי ב"כ הנתבע, הוא מעולם לא הפר צווי ביהמ"ש, ואף לא סיכן אף אדם.

      

158. לבסוף טען הנתבע, כי יש לפסול את חוות דעת המומחית, שכן התשתית העובדתית שעליה היא נשענת בלתי מהימנה, שכן המומחית אישרה כי חוות דעתה התבססה בעיקר על ציטוטים שליליים של הנתבע בפרוטוקול הדיון, על התרשמותה שהנתבע הגזים ואמר דברים בדיוניים ביחס ללימודיו ותעסוקתו ועל התרשמות כי הנתבע לא טיפל בעצמו מבחינה רפואית ומסכן את עצמו באי טיפול רפואי במחלת הסוכרת שלו.

      

159. לדברי הנתבע, הוכח כי המומחית שוחחה עם התובעת ישירות לקראת עריכת חוות הדעת ואף קיבלה ממנה או מהעו"ס לס"ד תסקירים עליהם התבססה בהכנת חוות הדעת (בניגוד להחלטה מיום 11.7.2023), מבלי שהדבר הובא לידיעת הנתבע בזמן אמת ומבלי שהדבר צוין בחוות הדעת ואף תוך הסתרת עובדה זו בתשובות לשאלות ההבהרה.

      

     עמדת האפוטרופא לדין:

160. ביום 8.7.2025, הגישה האפו' לדין של הקטינים סיכומים מטעמה. בסופם סברה האפ' לדין כי אין להוציא בשלב זה את המפגשים ממרכז הקשר, בעוד שהמפגשים אינם מתקיימים כלל, מבחירתו של האב, ולנוכח הדיווחים לפיהם האב התעלם מפניותיה של העו"ס לקיום מפגשים בנוכחותה ולחידוש המפגשים במרכז הקשר בעיר א', זאת כאשר החל מחודש יוני 2024 לא התקיימו בין האב לקטינים מפגשים וזאת למרות שהעו"ס ניסתה לתאם זאת מול האב, מספר פעמים.

      

161. עוד הוסיפה האפ' לדין כי הקטינים לא מבינים מדוע הם אינם פוגשים באביהם, ומדוע הוא נמנע מלקיים עימם מפגשים במשך כשנה (עד למועד הגשת הסיכומים מטעמה) וכאשר הנתבע חיבל ופגע בסיכויו לשפר את המפגשים ובכך בהדרגה להוציאם ממרכז הקשר, תוך כדי איון המסוכנות והחשש כפי שנטען.

      

162. האב נמנע מלקיים אחר החלטת ביהמ"ש שהורתה על ביצוע הערכת מסוגלות ההורית לשני ההורים, תוך ידיעה שהימנעותו זו לא תאפשר בסופו של יום את כניסת המשפחה להליך טיפולי במרכז החירום האקסטרני ואף בכך פגע האב בקטינים ומנע קיום הקשר עמם.

      

163. האב נוקט בגישה שבה מצד אחד הוא מבקש לקדם קיום מפגשים עם ילדיו, אך מצד שני, הוא עצמו מחבל באפשרות לחדש את הקשר.

      

164. האב בחר להקשות ולהתנגד לכל צורך ומענה לצורכי הקטינים, תוך פגיעה בטובתם.

      

165. עוד הוסיפה האפ' לדין, כי האב עצמו עתר לבצע אבחון מסוגלות הורית לשני הצדדים וכשביהמ"ש הורה על כך, הוא נמנע מלקיים הוראה זו.

      

166. בנסיבות אלה, סברה האפ' לדין, כי ביהמ"ש צריך לקחת בחשבון את דבר סירובו של האב לבצע הבדיקה ושעצם סירובו לערוך הבדיקה פועל לחובתו.

      

167. לנוכח האמור, סברה האפ' לדין, כי בשלב זה וכל עוד האב לא הסיר את החששות נגדו, יש להמשיך ולקיים את זמני השהות במרכז הקשר, תוך בניית תכנית מפורטת ותוך בחינת מסוגלות הורית לשני ההורים.

      

168. ביחס לעתירת האם להעתקת מקום מגורי הקטינים, סברה האפ' לדין כי יש לקבלה שכן אין מדובר בצעד קיצוני של התובעת ובהרחקה בלתי מידתית של הקטינים ממקום מושבו של הנתבע.

      

     דיון והכרעה:

169. לאחר שבחנתי כל אשר לפני, לרבות כתבי הטענות ומסמכי בית הדין שהוגשו לתיק לאורך ההליך, חוות דעת מומחית בית המשפט, התסקירים הרבים, עדויות הצדדים ויתר העדים, מצאתי כי לא ניתן להורות על קיום מפגשים בין האב לילדיו, בטרם יבוצע הליך חידוש קשר מסודר ומפוקח (ככל שתוגש תובענה מתאימה על ידי האב).

      

170. כמובן שבנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית תביעתו של הנתבע לחלוקת זמני שהות במתכונת רחבה.

      

171. כך מצאתי כי טענת האם שהעתקת מקום מגורי הקטינים למושב X מתיישבת עם טובתם, כפי עמדת עו"ס סדרי דין והאפ' לדין.

      

     ואלה נימוקיי-

172. לאורך ההליך כולו התבהר מעל לכל ספק, כי הנתבע עסוק באופן אינטנסיבי באירועים שאירעו בעבר, באופן הפוגם בראיית טובת הקטינים בעת הזאת.

      

173. כך מתברר כי הנתבע מכחיש כל בעיה בהתנהלותו שלו, ומאשים את גורמי הטיפול והמקצוע בקשירת קשר על מנת לפגוע בו ובטובת ילדיו.

      

174. עוד עולה כי במסגרת מאבקו של הנתבע בתובעת, הנתבע אינו מצליח להפריד בין המאבק בתובעת לבין טובת ילדיו, וזאת תוך שהוא גורר את הקטינים לסכסוך המשפטי ותוך שהוא "מעניש" את הקטינים, כשהוא אינו פוגש בהם מזה חודשים ארוכים. ארוכים מידי.

      

175. כך למעשה יצר הנתבע במו ידיו מציאות שבה לא ניתן להורות על חידוש הקשר בינו לבין הקטינים. ובעת שלא מתקיים קשר כלשהו בין הנתבע לקטינים, אף לא ניתן לעשות כן באופן מפוקח, בטרם יתקיים הליך חידוש קשר (ככל שהנתבע יגיש תובענה ויעתור לעשות כן) באמצעות אנשי טיפול ובהתאם להמלצות שיתקבלו.

      

176. לדאבון הלב, הנתבע מנע מביהמ"ש לקבל תמונה מלאה אודות מצבו התפקודי והנפשי וזאת לאחר שעל פי חוות דעת מומחית ביהמ"ש הוא היה מצוי במצב נפשי לא יציב ולאחר שנמנע מלקיים אחר הוראות ביהמ"ש בדבר עריכת בדיקת מסוגלות הורית וזאת הגם שביהמ"ש חייב את שני הצדדים לערוך אותה.

      

     ומן הכלל אל הפרט-

177. כפי שיובהר ויוסבר להלן, מסקנות אלה מבוססות על בחינה מעמיקה של המידע המצוי בתיקי ביהמ"ש, הכולל את התנהלות הצדדים למן מועד פתיחת ההליכים ועד עתה, כתבי בית הדין, חוות הדעת, התסקירים ועדויות הצדדים.

      

178. כפי שניתן ללמוד על נקל מפרוטוקול הדיון, מרבית חקירת התובעת התמקדה באירוע משנת 2021 שבו איימה התובעת בהתאבדות לכאורה (כאשר מרוב שאלות על נושא זה, איני מוצא צורך להפנות למראי המקום הרבים בפרוטוקול וכדבריה של המטפלת הזוגית, הגב' גנור בעמ' 205, ש' 17- 18: "קודם כל הסיפור הזה היה, הוא הסתיים לפני 4 שנים", אך למרות זאת, בחרה ב"כ הנתבע למקד את מרבית החקירה של התובעת באירוע זה).

      

179. בין אם אירוע זה אירע כפי המתואר על ידי הנתבע (בין היתר בעמ' 96, ש' 18 -24 ועוד) ובין אם אקבל גרסת התובעת (עמ' 50 ש' 29 -35 ועמ' 51, ש' 18 -22) בעניין זה, לא מצאתי כל רלוונטיות לאירוע זה בעת הזאת, כאשר ביהמ"ש נדרש להכריע ולקבוע זמני שהות, המתייחסים למציאות ולנסיבות הקיימות בשנת 2025 בואכה שנת 2026 (ראו הערת ביהמ"ש בעמ' 98, ש 6 -7 לפרוטוקול בה נעשה ניסיון למקד החקירה לנסיבות הרלוונטיות להכרעה בתובענות המונחות בפני ביהמ"ש, אך זאת ללא הצלחה).

      

180. אבהיר, כי גם אם מדובר באירוע שבו איימה התובעת בהתאבדות לעיני הקטינים, כפי גרסת הנתבע, שמהווה אירוע חמור בכל קנה מידה, אין לו בהכרח נפקות בחלוף למעלה מארבע שנים, שכן מהדיווחים הרבים והעדכניים, אנו למדים אודות תפקודה ההורי הטוב של התובעת (הן מעת שהייתה הממושכת של התובעת במקלט, שם הייתה תחת עינם הפקוחה של צוות המקלט והן בהמשך של צוות מרכזי הקשר) כשמנגד, במשך חודשים ארוכים עד למועד שמיעת הראיות ואף עד עתה, בוחר הנתבע שלא לקיים ולו קשר מינימאלי עם ילדיו. על כן סבורני כי אין בעת הזאת כל ראיה או טעם שבדין שיש בהם כדי להטיל דופי בתפקודה ההורי של התובעת.

      

181. לא למותר לציין כי המטפלת הזוגית, הגב' גנור, סברה בזמן אמת (תוך התייעצות עם מדריכה מוסמכת) כי אירוע קשה זה לא הצדיק דיווח לרשויות (עמ' 207, ש' 24 - 27) באופן המלמד כי נסיבות אירוע זה דומות יותר למתואר על ידי התובעת.

      

182. מדברי המטפלת הזוגית נלמד גם כן כי היא זו שהעלתה בפני התובעת את החשש כי התנהגותו של הנתבע מלמדת על מסוכנות לכאורה "כ' באיזשהו שלב הביאה כל מיני סימנים, את שאלת אותי מקודם על דיווח, אז אם היא הביאה סימנים שלי עשו נורות אדומות, לגמרי נורות אדומות. ואז אני חושבת שאני ייעצתי לה להתקשר לפורום מיכל סלע" (עמ' 210, ש' 27 -30) וזאת על אף שהתובעת אמרה לה שוב ושוב כי הנתבע אינו נוקט כלפיה באלימות פיזית (עמ' 212, ש' 2 - 4).

      

183. בניסיון להשחיר פניה של התובעת, הרחיק הנתבע באופן תמוה עד לאירוע לכאורי משנת 2014, עליו שמע ביהמ"ש לראשונה בעדותו מיום 5.12.2024 (עמ' 92, ש' 34 35).

      

184. כך בחר הנתבע להזמין לעדות את המטפלת הזוגית שטיפלה בצדדים בשנת 2020 (ראו עדות הנתבע בעמ' 94, ש' 23) במטרה להוכיח כי אירועים שאירעו באותן שנים מלמדים על חוסר מסוגלותה ההורית של התובעת (ראו חקירתה של הגב' גנור שהתמקדה כאמור באירוע משנת 2021 ובטענה לווידוי לכאורי של התובעת מאותה שנה כי בגדה בנתבע, לדוגמא בעמ' 218, ש' 26 - 29).

      

185. אם לא די באמור, מצאתי כי עדותה של התובעת ביחס לקנטור הבלתי סביר ולאופן בו נהג הנתבע ברגשותיה, תוך 'זריית מלח על פצעיה' בהשוואתה לאמה המנוחה, שחוותה דיכאון שלאחר לידה וניסתה להתאבד (בהיות התובעת בת שנה לערך) הייתה מהימנה, לא נסתרה ואף קיבלה חיזוק מעדותה של המטפלת הזוגית (עמ' 206, ש' 5 - 7; עמ' 216, ש' 23 - 24) ומעדותו של הנתבע עצמו (עמ' 97, ש' 22 - 24).

      

186. הדבר אינו מפחית מחומרת האירוע בזמן אמת, אלא שלא על פיו של אירוע חד פעמי זה יישק דבר, במיוחד בעת שביהמ"ש נדרש להכריע בתובענה, למעלה מארבע שנים לאחר מכן.

      

187. אדגיש כי לא מצאתי לקבל גרסת הנתבע ביחס לאירוע שהביא אותו להגיש בקשה לצו הגנה בה עתר להרחיק הנתבעת מהקטינים. מצאתי לקבל בעניין זה גרסת הנתבעת אשר העידה כי בניסיון להפריד מריבה בין ילדיה, קיבל אחד הקטינים מכה. גרסה זו קיבלה חיזוק מעמדת רשויות האכיפה שהגיעו למסקנה כי הדבר אינו מצריך נקיטת הליכים פליליים ומעמדת עו"ס לחוק הנוער בזמן אמת (ראו: עדות עו"ס סדרי דין בעמ' 220, ש' 24 -28; עמ' 222, ש' 14 - 21; שם, ש' 33; עמ' 223, ש' 12 -14; עמ' 225, ש' 8 - 11) .

      

188. כך גם ובאופן לא מותאם לעניינו של הליך זה, ניסה הנתבע להוכיח וללמד כי התובעת בגדה בו לכאורה, בעוד הנתבעת ממשיכה להכחיש טענה זו (ראו חקירת הנתבע בעמ' 98, ש' 34 -35; עמ' 99, ש' 1 - 2; עמ' 108, ש' 3 ומרבית חקירתה של הגב' חירות גנור) כאשר אין לעניין זה כל נפקות ביחס לתפקודם ההורי של מי מהצדדים ו/או ביחס לטובתם של הקטינים, בטח שלא בעת הזאת.

      

189. באופן תמוה ומקומם, הנתבע, שמבקש לנהל מאבק בתובעת ולהוכיח כי היא מסוכנת לעצמה ולקטינים (ראו לדוגמא: עמ' 144, ש' 12 -15, עמ' 145, ש' 1 - 4 ושם, ש' 15 - 16, עמ' 212, ש' 8 - 16), גרר גם את הקטינים לביצה תובענית זו, בבחינת 'המטרה מקדשת את האמצעים' (ראו לדוגמא עדות העו"ס בעמ' 241, ש' 8 -13) ולדאבון הלב, אמצעים אלה כוללים גם פגיעה בטובת הקטינים.

      

190. כך ובאופן בלתי מתקבל על הדעת, גרר הנתבע את הקטינים לבית המשפט (כשהגיש בקשה למתן צו הגנה בנוכחותם ואף נכנס עמם לדיון בבית המשפט, והללו שהו עמו עד לכניסתי לאולם ועד שהוריתי לו להוציאם באופן מיידי (עמ' 112, ש' 8 - 11; שם, עמ' 20 -21; עמ' 113, ש' 22 -24).

      

191. על מנת להצדיק מעשיו, ביקש הנתבע לטעון כי הבאת הקטינים לבית המשפט הייתה בבחינת קורח המציאות, שעה שלדבריו הקטינים שהו עמו בחג השבועות והוא הגיש הבקשה לצו הגנה למחרתו, באיסרו-חג. בדיקה שערכתי מלמדת כי אכן מועד הגשת הבקשה לצו הגנה היה באיסרו חג שבועות. אלא שאין בכך כדי לקבל התנהגות בלתי סבירה זו של הנתבע, שהגיע, כך על פי רישומי ביהמ"ש להגיש את הבקשה לצו הגנה לקראת השעה 16:00, כשהיה עליו להשיב את הקטינים לבית האם באותו יום כבר בשעה 12:00 [לפי דבריו בפרוטוקול הדיון מיום 6.6.2022 בה"ט 9653-06-22 (עמ' 1 ש' 17)].

192. לא מצאתי לקבל תירוציו של הנתבע בעניין זה וניסיונו לגלגל הפגם והמחדל לפתחם של שירותי הרווחה (עמ' 11,ש,' 29) שעה שנהג באופן המנוגד למצופה מהורה סביר, תוך חשיפת ילדיו הקטינים להליך משפטי ולסכסוך בין הוריהם (למען הסר ספק, גם עו"ס סדרי דין סברה כי התנהלות זו פגעה בקטינים ולא היו כל דחיפות או צורך לגרור אותם לבית המשפט- ראו: עמ' 230, ש' 28 - 32; עמ' 231, ש' 8 - 10).

      

193. אם לא די באמור, עדותה ומצוקתה של התובעת ביחס לאופן בו נהג הנתבע להעמיד את הקטינים בקונפליקט נאמנויות עשתה עליי רושם מהימן ביותר (עמ' 54, ש' 17 - 22; עמ' 57, ש' 5 -6; עמ' 70, ש' 14; עמ' 80, ש' 36 -36) והדבר מתיישב גם עם יתר העדויות שנשמעו.

      

194. גם בעת שהנתבע אינו מקיים קשר רציף ותקין עם ילדיו הוא פעל באופן בלתי סביר, עת פנה למשטרה ביום הולדתו של אחד הקטינים, לטענת התובעת תוך דיווח שקרי על כך שהיא פוגעת בקטינים (עמ' 60, ש' 28 -30; עמ' 85, ש' 34 -35) ולשיטת הנתבע על מנת לאחל לבנו "יום הולדת שמח" (עמ' 164, ש' 6 - 10). האמנם!?.

      

195. הנתבע אישר בעדותו כי הקליט בסתר את אחד הקטינים דרך השעון החכם של הקטין, בעת שהאחרון מצוי במחיצת התובעת ומנהל עמה שיחה, ובעת שאמו מנסה להרגיע אותו (עמ' 101, ש' 25 - 27; שם, ש' 36).

      

196. מנגד, מצאתי כי התובעת עשתה ככל יכולתה על מנת שהנתבע יהיה בקשר תקין ורציף עם ילדיו (עמ' 69, ש' 35 - 36; עמ' 70, ש' 6 - 7; עמ' 83, ש' 26 - 27) והכל תוך ראיית טובת הקטינים.

      

197. סבורני כי הנסיבות בהן הנתבע התנגד לאורך ההליך למתן טיפולים לקטינים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בעדותה של התובעת (עמ' 91, ש' 3 - 10) והעובדה כי אינו משלם מאומה עבור הוצאות ילדיו מתחילת ההליך (והגם שנפסקו לקטינים מזונות זמניים) ועד עתה (עמ' 53, ש' 30 - 31) מלמדות אף הן על כך שהנתבע אינו רואה את טובת ילדיו לנגד עיניו.

      

198. התנהלותו של האב הפכה בלתי סבירה עת בחר לדחות ניסיונות לקיום מפגשים בינו לבין ילדיו, כך שהלכה ולמעשה הוא לא פוגש בילדיו מחודש 6.2024 וזאת על אף שעו"ס סדרי דין עשתה ניסיונות ליצור מסגרת לקיום המפגשים, אף בטרם שולבו הצדדים במרכז הקשר או ביחידה האקסטרנית הייעוצית (ראו: עדות הנתבע בעמ' 118 - 120 וכן בעמ' 163, ש' 24 - 26, בה אישר את עובדת הנתק מהקטינים, אך האשים בכך את שירותי הרווחה ומנגד ראו: עדות העו"ס הגב' כלף, בעמ' 246, ש' 2; שם, ש' 4 - 5; שם, ש' 14 -17; עמ' 250, ש' 7 - 11; עמ' 260, ש' 10 - 19).

      

199. מעדותו של הנתבע התברר כי נמנע אף מלקיים קשר כלשהו עם הקטינים, ולו קשר טלפוני, כאשר גם מחדל זה מבקש הנתבע לגלגל לפתחם של שירותי הרווחה (עמ' 164, ש' 3 -16) .

      

200. בניסיון להצדיק מחדליו, ביקש הנתבע להטיל דופי בכל גורמי הרווחה, עו"ס סדרי דין בעיריית א', עו"ס סדרי דין במועצה האזורית ד', עו"ס מרכז הקשר, עו"ס לחוק הנוער, וזאת לצד טענות שהופנו כלפי מומחית ביהמ"ש, כלפי האפ' לדין של הקינים וכלפי ביהמ"ש עצמו (עמ' 123, ש' 5 - 6; שם, ש' 13 - 19; עמ' 127, ש' 29; עמ' 128, ש' 17 - 18; עמ' 132 -133; עמ' 143, ש' 25 - 26; עמ' 144, ש' 5; עמ' 149, ש' 20 - 25; עמ' 150, ש' 1 - 11; שם, ש' 14 - 15; עמ' 155, ש' 10 -12; עמ' 156, ש' 17 - 18; עמ' 164, ש' 20 - 32). רק על מנת לסבר את האוזן ולשאלת ביהמ"ש ביחס לטענה שהנתבע מאשים את כל גורמי המקצוע שהן נגדו, השיב הנתבע: "יש פה קשירת קשר, זו עבירת קשירת קשר...בוודאי... מזל כלף אמרה לי את זה בפגישה... אני ממלאת את מה שמיכל שיבז אמרה לי..." (עמ' 150, ש' 21 - 25; שם, ש' 27 - 28).

      

201. יצוין כי בעדותו, ביקש הנתבע להטיל דופי גם במומחה נוסף של ביהמ"ש שמונה לבחינת מסוגלותם ההורית של הצדדים (עמ' 133, ש' 15 - 16) בניסיון להסביר מדוע לא קיים אחר הוראת ביהמ"ש בעניין זה, זאת הגם שקודם לכן ביקש לתרץ מחדלו והפרת הוראת ביהמ"ש שנועדה לבחון לעומק את תפקודם של שני הצדדים בחסרון כיס [כאשר במקביל מימן חוות דעת נוספת, מוזמנת וללא צורך משפטי (עמ' 109, ש' 18 - 23) ולדבריו פעל בהתאם להמלצות שקיבל מבאת כוחו לשעבר (עמ' 165, ש' 6 - 11)].

      

202. הנתבע הכחיש כל בעיה נפשית (עמ' 110, ש' 6; עמ' 152, ש' 1 -5; עמ' 165, ש' 23 - 24 וש' 29), חרף הדיווחים שהוגשו על ידי עו"ס סדרי דין בזמן אמת, ושנסמכו על תכתובות דוא"ל ששלח הנתבע (עמ' 151 -152). אלא שמצבו הנפשי של הנתבע (לכל הפחות באותה עת ועד לביצוע הבדיקה על ידי מומחית בית המשפט) עורר דאגה רבה, עד כדי חשש ממשי לפגיעה בקטינים.

      

203. הנתבע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא החל בטיפול על מנת להפיג החשש לפגיעה בקטינים ועל פי המלצת מומחית ביהמ"ש, כאשר לדבריו פנה לאנשי מקצוע אחרים שאמרו לו "אתה נורמאלי לחלוטין" ושצריך לשלול את כל הרישיונות של כל מי שחושב אחרת (עמ' 152, ש' 18 - 21; ראו גם עמ' 164, ש' 13 - 17).

      

204. אציין כי גם בעדותו הנוכחית של הנתבע עלה חשש לנרדפות ולמחשבות פרנואידיות. כך השיב הנתבע ללא הקשר קונקרטי לשאלה ביחס למקום עבודתו ובאופן בלתי קוהורנטי: "אני עבדתי אצל א. ש. בקפיטל קאר, זה נעשה בתרמית על יד ע. א. שהוא, כ' (התובעת. א.מ.) ביקשה מע. א. שיסדר לי עבודה, והוא סידר לי עבודה אצל א. ש.. א. ש. היה עושה עליי מעקב בלתי חוקי, הוא שלח את א', מיכל (עו"ס לסדרי דין. א.מ.) שלחה את א' הבן שלה, א' הבן של מיכל שיבז הגיע לשם. הוא שלח לשם כל מיני רבנים, אנשי מקצוע ואנשי רווחה שהגיעו לשם." ולשאלת ביהמ"ש האם הגיש תלונה למשטרה על מעקבים אלה, השיב הנתבע בשלילה (ראו: עמ' 60, ש' 3 -10 ושם ש' 13 - 14).

     התרשמות בלתי אמצעית זו של ביהמ"ש מהנתבע בזמן אמת, מתיישבת עם מסקנות מומחית ביהמ"ש.

      

205. יוער כי בין אם אכן הנתבע עודנו במצב נפשי שאינו מאפשר לו לפגוש את ילדיו (כפי שהתקיים בעת עריכת חוות הדעת) ובין אם לא, הרי שהיה עליו לעשות בדיקה פסיכיאטרית נוספת על מנת לשלול מצב פסיכוטי בעת הזאת והיה עליו לעשות כן באמצעות מומחית ביהמ"ש, אך דאבון הלב, הדבר לא נעשה.

      

206. הנתבע אישר כי אינו מאשר ביצוע טיפולים לקטינים ומונע מהם להשתתף בפרויקטים שונים, תוך שהוא מפנה את גורמי החינוך לעורכת הדין שלו (עמ' 157, ש' 12 - 19; עמ' 158, ש' 7 - 10). אלא שאין מחלוקת כי התנהלות זו פוגעת בקטינים וברווחתם וזאת כאשר דומה כי גם בצוות החינוכי הנתבע אינו נותן אמון.

      

207. למען הסר ספק, לא מצאתי ממש בטענות הנתבע ביחס לפגמים שנפלו בחוות דעת מומחית ביהמ"ש. לא הוכח כי מומחית ביהמ"ש הסתמכה על תסקירי עו"ס סדרי דין. ההפך הוא הנכון. הן עו"ס סדרי דין והן מומחית ביהמ"ש (עמ' 167, ש' 10 -12; שם, ש' 34 - 35; עמ' 168, ש' 7 -8 ועוד) הכחישו הטענה להעברת התסקירים. כאשר עו"ס סדרי דין ציינה במפורש כי אינה מכירה את המומחית ולא פנתה אליה (עמ' 227, ש' 21 -26).

      

208. מומחית ביהמ"ש הבהירה שוב ושוב כי המסמכים היחידים שהיו ברשותה הם פרוטוקול הדיון והחלטת ביהמ"ש (עמ' 170, ש' 22 -25 ועוד).

      

209. ניסיונה של ב"כ הנתבע להטיל דופי במהימנותה של המומחית כשל וזאת הגם שהדבר נעשה אגב ניסיונות להטעותה (לדוגמא בעמ' 169, ש' 5- 10). כך גם נסתרה טענת הנתבע כי מומחית ביהמ"ש קיבלה תכתיבים מעו"ס סדרי דין, זאת בשעה שהבהירה כי לא דיברה עם אחת מהעוסיו"ת בהליך זה, טלפונית או פרונטאלית (עמ' 186, ש' 14 - 20).

210. יוער כי מומחית ביהמ"ש עמדה על מסקנותיה גם לכשהוגשו לה מסמכים על ידי הנתבע עצמו [מכתב מד"ר מיודובניק שממנו ביקש להוכיח כי אינו סובל מבעיה נפשית כלשהי (עמ' 174, ש' 7 -15)].

      

211. מומחית ביהמ"ש הבהירה כי מסקנותיה התבססו על בדיקה בלתי אמצעית של הנתבע, שכללה שיחה ותצפית, תוך התבוננות בתגובותיו של הנתבע, התנהגותו והופעתו החיצונית, ותוך הצלבת המידע עם הסביבה הקרובה של הנתבע (עמ' 175, ש' 9 -22).

      

212. לכשנתבקשה המומחית להעריך כמה מתוך מסקנותיה התבססו על מידע שהתקבל באופן ישיר מהנתבע, העריכה זאת המומחית ביחס של 70% (מידע ישיר) / 30% (מידע שהתקבל מגורמים שאינם הנתבע עצמו) (עמ' 176, ש' 8 - 15; עמ' 177, ש' 10 -11).

      

213. מומחית ביהמ"ש עמדה על מסקנותיה כי הנתבע היה במצב פסיכוטי; התבטא במחשבות שווא, עם הפרעות בהליך חשיבה, כולל אפקט רגזני ולא תואם לסיטואציה; שיפוט פגום ואי הבנה של מצוקות ילדיו. לשאלת ביהמ"ש הבהירה המומחית, כי מסקנותיה נסמכו על בדיקה והמסמכים שהיו ברשותה (עמ' 178, ש' 23 -29).

      

214. לעניין המסקנה שהמפגשים של הנתבע עם ילדיו צריכים להיות תחת פיקוח הבהירה המומחית כי הדבר נובע מהעובדה שהנתבע חי עם תחושת רדיפה ומחשבות גדלות (עמ' 178, ש' 30 -36; עמ' 179, ש' 30, ש' 32; עמ' 194, ש' 5 -15) כשעל פי אבחנתה הדבר מעיד על מצב פסיכוטי (שם, ש' 34; עמ' 180, ש' 4 -9; שם ש' 12).

      

215. אבהיר כי תחושת הנרדפות הפרנואידית של הנתבע באה לידי ביטוי באופן בלתי אמצעי לאורך ההליך כולו, עת לשיטתו כולם כולל כולם חברו וקשרו קשר נגדו. החל מהשכנים, דרך המטפלת הזוגית (שפגשה בצדדים בין השנים 2020 - 2021), דרך עו"ס מרכז הקשר, עו"ס סדרי דין בעיריית א', עו"ס סדרי דין במועצה האזורית ד', מומחית ביהמ"ש, האפו' לדין של הקטינים וכלה בבית המשפט עצמו.

      

216. הכללת המטפלת הזוגית בסכסוך וגרירתה להליך על מנת להוכיח כי אירוע היסטורי שקדם לפירוד, מטיל דופי בתפקודה ההורי של התובעת, ותוך ניסיון לסחוט ממנה עדות לפיה התובעת בגדה בנתבע, מלמדת כשלעצמה על תחושת הנרדפות של הנתבע, באופן שהינו בגדר חיזוק למסקנות חוות הדעת של מומחית ביהמ"ש.

      

217. מומחית ביהמ"ש הבהירה כי מצבו הנפשי של הנתבע בא לידי ביטוי גם בהתנהגות מאיימת (עמ' 180, ש' 20 - 22; עמ' 193, ש' 1 - 3) וזאת על אף שאין בה כדי להוות סכנה מידית (שם, ש' 24).

      

218. לשיטתה של מומחית ביהמ"ש מצבו של הנתבע עלול לפגוע בקטינים [על אף שלא מדובר בפגיעה פיזית (עמ' 180, ש' 24 -28; שם, ש' 35 - 36; עמ' 181, ש' 1 - 2; שם, ש' 5; שם, ש' 9 - 10, שם, ש' 29 -31; עמ' 182, ש' 7 -9; עמ' 192, ש' 12; עמ' 192, ש' 23 -24)].

      

219. עדותה של מומחית ביהמ"ש לא נסתרה. זאת הגם שסברה שיכול ומצבו הנפשי של הנתבע הוטב בעת הזאת (עמ' 184, ש' 9 - 13; עמ' 185, ש' 1) אך לדברי מומחית ביהמ"ש, על הנתבע לערוך בדיקה פסיכיאטרית נוספת על מנת לבחון ולבדוק את מצבו בעת הזאת (עמ' 191, ש' 11 -12). אלא שהנתבע, ועל אף שהוא סבור שאין כל פגם במצבו הנפשי וטוען כי לא היה בו פגם מאז ומעולם, לא פנה בשנית למומחית ביהמ"ש על מנת שתבחן את מצבו הנוכחי. הנתבע נמנע מלעשות כן הגם שהדבר מונע, הלכה ולמעשה, השתלבותה של המשפחה בטיפול במרכז החירום האקסטרני. דומה שככל שהנתבע לא היה מתמיד בסירובו העיקש, ניתן היה, אגב ניהול ההליך, להמשיך ולטפל במשפחה, לחדש את הקשר ואולי אף לחדש מפגשים שלא תחת פיקוח.

      

220. מומחית ביהמ"ש אישרה אמנם שנכנסה לתיק הרפואי של הנתבע, ואישרה כי בדיעבד היא הבינה שאסור היה לה לעשות כן (עמ' 172, ש' 25 -36). על אף האמור, לא מצאתי כי הדבר מהווה פגם מהותי היורד לשורשה של חוות הדעת, זאת במיוחד כאשר המומחית הסתמכה על עובדה שאינה במחלוקת שהנתבע חולה בסוכרת ולדבריו עצמו, אינו נוטל טיפול תרופתי עד כדי אובדן הכרה (עמ' 183, ש' 25 - 29).

      

221. הנתבע, כאמור, בחר לזמן לעדות את המטפלת הזוגית, שטיפלה בצדדים בין השנים 2020 - 2021 והתרתי לו לעשות כן על אף שמלכתחילה עלו ספקות ביחס לרלוונטיות של עדותה. לנוכח העובדה כי אין כל נפקות לעדותה של המטפלת הזוגית ביחס לסעדים הנדרשים, לא מצאתי לפרט את עדותה מעבר למובא לעיל.

      

222. לבסוף נשמעו עדויותיהן של עו"ס סדרי דין בעיריית א' ועו"ס סדרי דין במועצה האזורית ד'. עדות כל אחת מהן לא נסתרה ובטח שלא תמכה בטענות הנתבע ביחס לפגמים שנפלו בתסקירים, בעמדות גורמי הרווחה ובחוות דעת מומחית בית המשפט.

      

223. העו"ס הבהירה כי אין ולא הייתה לה היכרות מוקדמת עם הצדדים ודחתה מכל וכל את הטענה כי עזרה שהתיק בפרקליטות נגד התובעת אודות המכה שקיבל אחד הקטינים ייסגר (עמ' 222 לפרוטוקול).

      

224. עוד ציינה העו"ס, הגב' מיכל שיבז כי לאורך ההליך התייעצה עם גורמים רבים, לרבות גורמי הטיפול שליוו את התובעת, גב' אורית פרומן (רכזת סדרי דין שהגישה התסקיר מיום 6.2.2022), עו"ס חוק הנוער, עו"ס המשפחה ועו"ס המקלט (עמ' 234, ש' 20 - 25).

      

225. העו"ס מיכל שיבז דחתה מכל וכל את הטענה כי כל יתר גורמי הרווחה, לרבות העו"ס הנוכחית, הגב' כלף מתנהלים על פי הוראותיה והבהירה כי מחודש 12.2023, עת שהגישה את התסקיר האחרון מטעמה, היא אינה מעורבת כלל בהליך (עמ' 242, ש' 9 - 13). עדותה זו של העו"ס הגב' שיבז קיבלה חיזוק מעדותה של העו"ס הגב' כלף (עמ' 249, ש' 20 - 23).

      

226. לעניין הטענה כי העו"ס לא פגשה בקטינים עצמם, הבהירה העו"ס כי מלכתחילה הסתפקה במידע שקיבלה מעו"ס חוק הנוער שפגשה את הקטינים והוסיפה: "מספיק גורמי טיפול שגם נפגשו עם הילדים, וגם אני אגב נפגשתי עם הילדים במסגרת התיק המקביל, ולא עלו האשמות כאלה. אני לא ראיתי לנכון להציק לילדים, כשיש לי את כל המידע מסביב." (עמ' 225, ש' 15 -16 ועמ' 226, ש' 12 -14).

      

227. עו"ס סדרי דין הבהירה כי לא שמעה מהקטינים על אלימות שהופנתה כלפיהם מצד מי מהוריהם (עמ' 226, ש' 29 - 31) אך מנגד, מצאה כי השיח של אחד הקטינים אודות האירוע עם המזגן משנת 2021 היה בלתי מותאם ונאמר ללא הקשר לשיחה (עמ' 227, ש' 5 - 10).

      

228. עו"ס סדרי דין ציינה כי ההמלצה על הפניית התובעת למקלט לנשים נפגעות אלימות לא הייתה שלה, אלא נולדה מחשש ממשי של התובעת מתגובתו של הנתבע להמלצות לקיים המפגשים במרכז הקשר וזאת באופן שתואם את גרסתה של התובעת (עמ' 240, ש' 17 -22; שם, 28 - 33).

      

229. עו"ס סדרי דין העידה כי התרשמה מהסתה של הנתבע כלפי התובעת, אך דחתה את הטענה כי התובעת מסיתה את הקטינים נגד אביהם (עמ' 235, ש' 21 - 22).

      

230. העו"ס העידה גם כן כי התרשמה שהתובעת הינה אם מאוד מסורה, מאוד קשובה לילדיה, משתפת פעולה עם גורמי הטיפול והרווחה, השתתפה בהדרכה הורית וכי לא היו סימני שאלה ביחס לתפקודה ההורי (עמ' 243, ש' 34 - 36).

231. עו"ס סדרי דין תיארה באריכות אירוע חמור מאוד שבו נתן הנתבע הוראות לקטין בעת שהוא מצוי במצוקה בבית האם, תוך שהוא משחיר פניה של האם בפני הקטין ותוך שהוא פוגע בסמכויותיה ההוריות (עמ' 235, ש' 29 - 31, עמ' 236- 238). העו"ס שיבז ציינה בעדותה כי הנתבע שלח לה הקלטה של שיחה שלו עם הקטין שבוצעה באמצעות השעון החכם של הקטין בעת שהוא מצוי בבית התובעת ובהשגחתה, עד כדי שלבסוף, הנתבע נתן לקטין הוראה לברוח ולהסתתר (עמ' 237, ש' 5 - 6) והקטין עשה כן וברח תוך כדי שהנתבע מעודד אותו לעשות כן (עמ' 239, ש' 19 -20).

      

232. העו"ס מזל כלף אישרה בעדותה שהמפגש של האב עם ילדיו שבו נכחה היה טוב ושהקטינים התגעגעו אליו והביעו כלפיו המון אהבה (עמ' 245, ש' 22 - 26; שם, ש' 28 וש' 32 -34). אציין כי עניין זה אינו מצוי במחלוקת ועובדה זו כשלעצמה מחדדת עד כמה טראגית המציאות שבה בוחר הנתבע שלא לפגוש בילדיו כלל במשך חודשים ארוכים.

      

233. לשאלת ביהמ"ש הבהירה העו"ס הגב' כלף כי לא ניתן לשקול הוצאת המפגשים מפיקוח לפני שהמשפחה תעבור הליך טיפולי במרכז החירום (עמ' 247, ש' 1 -15) וכי לצורך כך יש לערוך בדיקת מסוגלות הורית (עמ' 249, ש' 3; שם, ש' 9 -11).

      

234. לחילופין, אישרה העו"ס שככל שהנתבע יציג חוות דעת עדכנית של פסיכיאטר, שתלמד כי הנתבע מאוזן מבחינה נפשית, היא סבורה שיכול וניתן יהיה להוציא את המפגשים מפיקוח (עמ' 249, ש' 15 - 17).

      

235. עקב דלות טענותיו של הנתבע ובשעה שכפי הנראה הוא ובאת כוחו מודעים היטב למצבו ולמחדליו, נעשה ניסיון לא ראוי להטיל דופי בהליך עצמו ובמנהלו (הדבר בא לידי ביטוי בסיכומי הנתבע וזאת לצד הגשת בקשת פסלות, שנדחתה לגופה והערעור אודותיה נדחה אף הוא על ידי נשיא ביהמ"ש העליון בהחלטתו מיום 28.1.2025).

      

236. למען הסר ספק, אין כל ממש בטענת ב"כ הנתבע שלא חשה בטוב במועד שמיעת הראיות עד כדי חוסר יכולת לנהל ההליך. ראשית, לא הובאה לכך כל ראיה והדבר בא לידי ביטוי בהחלטותיי לפני מועד הדיון, במסגרתן התייחסתי לעובדה כי באישור הרפואי אודות מצבה בריאותי של ב"כ הנתבע נכתב: "צינון ללא עליית חום". כך דחיתי הבקשה לדחות הדיון בשים לב לכך שלא הוצג אישור רפואי קביל. אדגיש גם כי טענת ב"כ הנתבע בעניין זה עמדה בסתירה להתנהלותה בדיון עצמו (ראו: לדוגמא הערת ביהמ"ש בעמ' 262, ש' 21) וכך או כך לא מצאתי כי נפגעה זכותו של הנתבע להליך הוגן ו/או כי לא ניתן היה לברר מלוא הטענות והעדויות, על אף הקושי הלכאורי והמינורי של ב"כ הנתבע לעשות כן, עקב ה"צינון" (כהגדרת הרופא).

237. כך יודגש כי על אף התארכות הדיון, ביהמ"ש ערך מספר הפסקות, על מנת לאפשר לצדדים ולעורכות הדין (לרבות ב"כ הנתבע) להתרענן ולקיים הדיון בצורה מיטבית (זאת הגם אמירות מתריסות חוזרות ונשנות של ב"כ הנתבע, שלא נסמכו על מאומה ושנועדו לייצר באופן בדוי אווירה של פגיעה בזכויותיו של הנתבע או של באת כוחו).

      

238. אין ממש גם בטענת ב"כ הנתבע ביחס לעובדה שהוריתי כי העדויות ישמעו בעל פה ולא התרתי הגשת תצהירים בכתב, זאת משסברתי כי עליי להתרשם באופן ישיר מעדותם של הצדדים (זאת ללא שהונדסה מראש במשרד באות כוחם) ובשים לב להוראות תקנה 67(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הקובעת כי ביהמ"ש ייתן "עדיפות לשמיעת עדויות בעל פה, אם יש בכך כדי לסייע לגילוי האמת ולניהול יעיל של הדיון".

      

239. אין ממש גם בטענה כי הוקצב זמן חקירה בלתי סביר, ויעיד על כך פרוטוקול דיון ההוכחות העומד על 222 עמודים.

      

240. גם הטענה כי החלטותיו הזמניות של ביהמ"ש הפכו להיות קבועות "ומעשה עשוי" דינן להידחות, שכן את גורל התיק חרץ הנתבע עצמו, בעת שלא קיים אחר הוראות ביהמ"ש, לא ערך בדיקת מסוגלות הורית, לא טיפל במצבו הנפשי חרף עמדת מומחית ביהמ"ש, ונמנע הלכה ולמעשה לפגוש בילדיו במשך חודשים ארוכים, תוך שהוא מתעלם מטובתם ומהגעגועים העזים שלהם אליו.

      

     החלטות ביהמ"ש, שחלקן הובא לעיל, מדברות בעד עצמן, נועדו לסייע לנתבע לראות את ילדיו לצד שמירה על טובתם ובראי הנסיבות החריגות של הליך זה.

      

241. לעניין הטענה כי לא נעתרתי לבקשת הנתבע להגיש חוות דעת מטעמו, אבהיר כי הדבר נעשה בהתאם להוראות תקנה 25 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 ותוך שהבהרתי כי נסיבותיו של הליך זה אינן עומדות בגדרי החריגים של תקנה 25(ח) לתקנות אלה, שכן אין המדובר במקרה חריג, נדיר, תקדימי או בתחום חדשני (ראו: החלטתי מיום 24.11.2024).

      

     באותה נשימה אדגיש, כי חרף מחדלו החמור של הנתבע והעובדה כי אך ביום 19.9.2024 הגיש בקשה להארכת מועד להגשת שאלות הבהרה למומחית, התרתי לו לעשות כן וזאת הגם שחוות הדעת הוגשה כאמור ביום 30.8.2023 [למעלה משנה קודם לכן והגם שבהתאם לתקנה 25(ה) היה עליו להגיש שאלות הבהרה לכל המאוחר עד ליום 5.12.2023 (מועד שהוארך עקב מצב החירום ששרר באותה עת)] והתרתי זימונה של המומחית לעדות.

242. כך אבהיר כי לא התרתי הצגת תכתובות פנימיות המתעדות את מפגשי הנתבע עם הקטינים במרכז החירום האקסטרני ובמרכזי הקשר, שעל בסיסן ניתנו דיווחי העו"ס, וזאת בהתאם להוראה 3.36 (6יב) להוראות התע"ס (קובץ תקנות מפורט) בעניין מרכזי הקשר, לפיה: "הדיווח הכתוב של עובד המרכז לגורם המפנה, לא יצורף כנספח לתסקיר ולא יוגש לביהמ"ש" ולמכתב ההתחייבות עליו חתם הנתבע ביום 23.8.2023 לפיו: "הוסבר לי ואני מסכים שכדי לשמור על הניטרליות של עובדי מרכז הקשר, עלי להימנע מלהזמין אותם למתן עדות בבית משפט..." (ראו: תגובת העו"ס מיום 12.11.2024 והחלטתי מיום 25.11.2024).

      

243. אכן כפי טענת הנתבע, התעוררו קשיים בקיום המפגשים במרכז הקשר ועו"ס מרכז הקשר נאלצה לעצור מפגשים, אך מקורם של קשיים אלה בהתנהגות של הנתבע, בין אם זו שנצפתה בסמוך למפגשים ועוררה דאגה עד כדי דרישה לעריכת בדיקה פסיכיאטרית ובין בהתנהגות במהלך המפגש הספציפי, שבו נמנע הנתבע מלקיים אחר ההנחיות, שנועדו לשמור על טובתם של הקטינים וביטחון הנוכחים.

      

244. למען הסר ספק, טענת הנתבע כי העו"ס הגב' שיבז, גילתה הטיה לטובת התובעת והגישה דיווחים סלקטיביים ומוטים לביהמ"ש לא נסמכה על מאומה, שכן לא די שטענות הנתבע בעניין זה לא הוכחו, הרי שהניסיון להציג את העו"ס הגב' שיבז באופן דמוני כמי שניהלה את כל גורמי המקצוע הרבים בתיק כמריונטות ותוך שהיא קושרת קשר על מנת לפגוע בנתבע ובקשר שלו עם ילדיו, משולל כל יסוד (כאשר עצם טענה זו, השזורה לאורך ההליך כולו, מלמדת על תחושת נרדפות פרנואידית, כעמדת מומחית ביהמ"ש).

      

     אי לכך, אין לי אלא לדחות טענת הנתבע כי אין להסתמך על דיווחי העו"סיות בכלל ודיווחי העו"ס הגב' שיבז בפרט.

      

245. טענת הנתבע כי מעולם לא הפר צווי ביהמ"ש מנוגדת להתנהלותו ולמעשיו בפועל. די לציין כי הנתבע הודיע כי אין בכוונתו לקיים אחר הוראות ביהמ"ש בעניין ביצוע הערכת מסוגלות הורית; העובדה כי אינו פוגש בילדיו מזה חודשים ארוכים (בניגוד להוראות ביהמ"ש); העובדה כי בחר להקליט דיון בסתר בניגוד להוראות הדין, על מנת ללמד כי מצוות ביהמ"ש אינן נר לרגליו.

      

246. גם לאחר שנשמעו הראיות, נאלץ מותב זה להתמודד עם התנהגות כוחנית ומתריסה של הנתבע ובאת כוחו כלפי ביהמ"ש (וזאת רק כדוגמא להתנהלות מתמשכת) המנוגדת להוראות הדין ולהחלטות שיפוטיות ברורות, בעניין פעוט, הקשור באופן הגשת סיכומי ב"כ הצדדים (ראו: החלטתי מיום 1.6.2025 המדברת בעד עצמה).

247. למען הסר ספק, טענת ב"כ המבקשת כי ביהמ"ש התערב בחקירה והציג בעצמו שאלות לעדים, לא רק שאין בה כדי ללמד על פגם כלשהו בהליך, אלא על ההפך. הצגת שאלות לעדים, במידת הצורך, מתחייבת מהוראות הדין ובמיוחד מהוראות תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הקובעת כי "בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השיפוטי לשם הגשמת המטרות שביסוד תקנות אלה; לשם כך עליו ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן" (ההדגשה אינה במקור. א.מ.) ומהוראות תקנה 69(ב) לתקנות אלה.

      

248. אי לכך בשים לב להוראות סעיפים 14, 15, ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, לנוכח עקרון העל של "טובת הילד" ובשעה שעל פי הפסיקה לא בנקל יסטה ביהמ"ש מעמדת העו"ס לסדרי דין ומחוות דעת מומחים [ראו: בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (מאגרים משפטיים, 2006) מצאתי לאמץ מסקנות התסקירים וחוות דעת מומחית ביהמ"ש.

      

249. לפני סיום אעיר כי הליך זה לווה, לכל הפחות מעת קבלת הייצוג האחרון בתיק, בהתנהלות כוחנית ומתריסה, שכללה ניסוחים משתלחים כלפי ביהמ"ש, שאינם עומדים בכל אמת מידה דיונית או אתית, תוך ניסיון להלך אימים על ביהמ"ש. לא בכדי קבע כב' נשיא ביהמ"ש העליון בהחלטתו מיום 28.1.2025 "יצוין כי הן הבקשה לפסילת המותב הן הערעור נוסחו בצורה משתלחת כלפי המותב שאותה אין להלום" והדבר יובא לידי ביטוי בהוצאות ההליך.

      

250. לפני חתימה אעיר גם כן- סבורני שחובתו האתית של עורך דין המייצג בדיני משפחה כוללת חובת נאמנות גם כלפי ילדיו הקטינים של בעל הדין, שהם לב ליבו של ההליך המשפטי והם בגדר לקוחותיו הסמויים של עורך הדין, עד כדי שהפרת חובת הנאמנות כלפי הקטינים וטובתם עולה כדי הפרה אתית חמורה וראוי כי המחוקק יאמר דברו בעניין זה.

      

251. בנסיבות אלה אני מורה כדלהלן:

      

     1. הקטינים יהיו באחריות הורית משותפת של שני הוריהם.

         

     2. על אף האמור, האם תהא זכאית לכל הטבה לה זכאי "הורה משמורן" מאת המוסדות השונים.

         

     3. על אף האמור ומשביהמ"ש ער לקושי של הצדדים לקבל החלטות בדרך של שיתוף פעולה, בכל עניין מהותי הקשור בקטינים, וככל שתהיה מחלוקת בין הצדדים, קבלת ההחלטות תתבצע בהתאם להסכמות הצדדים מיום 1.2.2024 שקיבלו תוקף של החלטה.

     4. לנוכח אי קיום זמני שהות במשך זמן רב וממושך, בעקבות מחדליו של הנתבע, המפורטים לעיל, איני קובע לאב זמני שהות עם ילדיו.

        קביעה זו מתבססת על כך שלא ניתן לשחק בנפשם של ילדים באשר הם וככל שיתברר כי הנתבע אכן מסוגל ומעוניין לקיים מפגשים סדירים עם ילדיו, ידרוש הדבר סיוע של גורמי מקצוע, על מנת שניתן יהיה לחדש את הקשר של הנתבע עם ילדיו באופן מבוקר ומיטיב (באופן שלא ניתן לבצע במסגרת תיק סגור).

         

     5. ככל שהאב יחפוץ לקיים מפגשים עם ילדיו יהיה עליו להגיש תובענה מתאימה וביהמ"ש יידרש לה.

         

     6. מצאתי כי טובתם של הקטינים והשמירה על היציבות בחייהם מחייבות המשך מגוריהם יחד עם האם במושב X ומשכך מתיר העתקת מקום המגורים של הקטינים לשם באופן קבוע (הנתבע לא הוכיח אחרת, כאשר טענת התובעת והמלצת עו"ס סדרי דין בעניין זה לא נסתרו).

         

        סבורני כי השבת הקטינים לעיר א' לא תיטיב עמם, וההפך, הקונפליקט העצים בין הוריהם מחייב מרחק כלשהו בין הוריהם (כאשר ממילא מדובר במרחק של כ-20 דקות נסיעה בלבד בין מקום מגורי האב למקום מגורי האם).

         

     7. לנוכח מסקנותיי לעיל ולנוכח דרך הילוכם של הנתבע ובאת כוחו, אשר דחו בשתי ידיים את עזרת ביהמ"ש וביקשו לנהל בירור משפטי דווקני, חלף הליך טיפולי עליו המליצו גורמי הטיפול והרווחה, לעיתים תוך עשיית דין עצמי, ותוך שנגרם לקטינים ולתובעת נזק חמור, אני מורה על חיובו של הנתבע בהוצאות ההליך בסך 25,000 ₪ שישולמו לתובעת בתוך 30 יום, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לביצוע התשלום בפועל.

         

        מתיר העברה למאגרים משפטיים, בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים ובכפוף לתיקוני עריכה.

         

        בכך מסתיים בירור ההליכים שבכותרת והמזכירות תסגור התיקים.

         

        ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ו, 16 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.

         

        אריאל ממן, שופט