פסק-דין בתיק תא"מ 1452-09

בפני תביעה כספית נזיקית ע"ס 24,030 ש"ח, שנדונה בפני בסדר דין מהיר.

על פי תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

בכתב התביעה טוענת התובעת, בין היתר, כדלקמן:

1.         כי ביום 5.8.08, הנתבעת 2 שנהגה ברכב מסוג דייהו, סטתה ונכנסה מימין אל תוך נתיב הנסיעה של משאית שבבעלות התובעת, ופגעה במשאית.

2.         כי הנתבעת 1 היא המבטחת של הנתבעת 2 וכי הנתבעים אחראים לפצות את התובעת על נזקיה.

3.         כי בעת התאונה היה רכב הדייהו בחזקתה ובשליטתה של הנתבעת 2 ולכן חל הכלל של "הדבר מעיד בעדו".

4.         כי לחילופין הנתבעת 2 גרמה לתאונה ברשלנותה.

5.         כי נזקי התובעת הם 14,100 ש"ח בהתאם לדו"ח שמאי, 6,600 ש"ח אבדן הכנסות בגין 3 ימים בהם היתה המשאית במוסך, 1,330 ש"ח שכ"ט שמאי ו- 2,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה, ביטול זמן ועגמת נפש.

לכתב התביעה צורף תצהיר אימות, חוו"ד שמאי, תמונות המשאית והפגיעות בה, טופס הודעה על תאונה, אישור רואה חשבון בגין עלות יום עבודה למשאית ומסמכים נוספים.

הנתבעים הגישו כתב הגנה ולאחר מכן הגישו כתב הגנה מתוקן, בו טענו, בין היתר, כדלקמן:

1.         כי התאונה ארעה כאשר רכב הדייהו היה במצב עצירה והתנגש בו לפתע רכב התובעת מאחור והדפו אל רכב אחר.

2.         כי אין להטיל כל חבות על הנתבעים, בהעדר כל רשלנות של הנתבעת 2.

3.         כי אין להחיל את הכלל של "הדבר מעיד בעדו".

4.         כי הנזקים הנטענים מוכחשים.

לכתב ההגנה המתוקן צורף תצהיר של הנתבעת 2 וטופס הודעה על התאונה.

אדגיש כבר עתה כי גם בתצהיר הנתבעת 2 וגם בטופס ההודעה מציינת הנתבעת 2 מפורשות כי כאשר נפגעה מאחור על-ידי המשאית היא היתה בעצירה מוחלטת.

מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של הנהג, מר רובינסקי קונסטנטין.

בדיון שהתקיים ביום 20.5.10, חוזרת הנתבעת 2 על גרסתה כי בעת התאונה היתה במצב של עמידה (עמ' 2 לפרוטוקול בשורות 13-14).