מבוא
1. הנתבעת מס' 1, שהיא חברה בשליטת הנתבעת מס' 2, ניהלה מרכול בשם "זולפה מחסני מזון למהדרין", שנמצא ברחוב ירמיהו 25 בשכונת רוממה בירושלים.
ביום 7.4.03 ערכו התובעת ובעלה קניות במרכול. במהלך השהות במרכול נפגעה התובעת, לטענתה, ופגיעה זו גרמה לה לנכות, שבעקבותיה סובלת התובעת הפסדי ממון ניכרים ותובעת פיצויים בגין נזקי גוף.
2. אקדים ואציין, כי, לכאורה ועל פני הדברים, הסבירות שהפגיעה בתובעת, בנסיבות שתפורטנה להלן, תתפתח לכדי נכות בשיעור הנטען, דבר שגרם לתובעת להפסדים בסכומים של מיליוני שקלים, לא היתה גבוהה. אלא שלטענת התובעת, הפגיעה האמורה גרמה לפרוץ מחלת הפיברומיאלגיה (להלן - "
המחלה" או "
התסמונת"), אשר מגבילה באופן ניכר ביותר את כושר העבודה שלה, ובהיותה רופאת שיניים ומומחית לשיקום הפה, הדבר גורר אחריו הפסדי שכר כבדים ביותר.
המחלוקות העיקריות מתייחסות לשאלה, האם האירוע התאונתי הנטען היה יכול לגרום להתפתחות התסמונת ולשאלת שיעור הנזק והיקף הפיצוי. הצדדים חלוקים גם באשר לנסיבות אירוע התאונה ואופי הפגיעה שנפגעה התובעת במהלכה, נושאים שיכולה להיות להם השלכה גם לענין בחינת סוגיית הקשר הסיבתי. לפיכך, יש חשיבות לבחון תחילה את נסיבות אירוע התאונה.
3. למען הסדר יצוין, כי ההפניה לפרוטוקול "סתם", משמעותה הפניה לפרוטוקול המוקלד, ואילו הפניה לפרוטוקול המוקלט, משמעותה הפניה לתמליל הפרוטוקול המוקלט של הדיון שהתקיים ביום 16.11.06.
נסיבות התרחשות התאונה
4. בסוגיה הנדונה נשמעה רק עדותה של התובעת עצמה. לטענת הנתבעות, התגלו סתירות בדברי התובעת בכל הנוגע לתיאור האירוע, ומדובר בגירסה שנבנתה בדיעבד, באופן שניתן יהיה לבסס עליה את הטענה לפיה הפגיעה האמורה גרמה לפרוץ המחלה. הנתבעות גם טוענות, בהקשר הנדון, כי יש לזקוף לחובת התובעת את העובדה שלא ראתה לנכון להעיד מטעמה את בעלה, אשר נלווה אליה לקניות במרכול.
5. התובעת העלתה על הכתב את עיקרי האירוע במכתב ששלחה למנהל המרכול יומיים לאחר התאונה (מוצג ת/2). במכתב זה תוארה התאונה כדלהלן:
" ... ניגשתי לפינת הדגים החיים ועמדתי שם בתור עם העגלה שלי לפני, צמודה למעקה המתכת. פתאום הרגשתי כיצד העגלה נתקעת בעוצמה אדירה במותני השמאלית עד שהתקפלתי קדימה עליה. כשהרמתי את ראשי, משותקת מכאבים עזים, ראיתי פועל שמושך אחורנית מנשא ענקי מלא סחורה, כשגבו מופנה אלי. צעקתי אליו ורק אז הוא שם לב מה קרה, והתנצל. היו שם עדים - לקוחות רבים שעמדו בתור וכן פועל מפינת הדגים".
במכתב הנ"ל נטען, כי לאחר שהכאבים שכחו, המשיכה התובעת בקניות, אך למחרת התעוררה כשהיא סובלת מכאבים עזים בצד שמאל של גבה, ולאחר התייעצות טלפונית עם האורתופד ד"ר דנציגר, נבדקה התובעת על-ידי הרופא הנ"ל בשעות הערב של ה- 8.4.03, ואובחן אצלה שבר בצלעות. התובעת ציינה במכתבה, כי הרופא הורה לה שלא לעבוד במשך 23 יום וכי הדבר גורם לה להפסדי שכר משמעותיים.
6. בסעיף 3 של כתב התביעה מצוי תיאור מעט שונה של מהלך העניינים. שם נטען, כי כאשר התובעת המתינה בתור לבריכת הדגים החיים "כשעגלת הקניות שלה בתווך - בינה ובין מעקה המתכת של הבריכה", חשה שהעגלה מכה בעוצמה במותן שמאל שלה, והיא מצאה עצמה "מקופלת קדימה, על גבי העגלה, לאחר שראשה נזרק בעוצמה קדימה ואחורה".
כבר עתה יצוין, כי התובעת הסתייגה מתיאור זה, לפיו עגלת הקניות היתה בינה לבין מעקה בריכת הדגים, והעידה, כי מדובר בתיאור מוטעה שמקורו, כנראה, בעורך הדין שניסח את כתב התביעה (עמ' 16, ש' 12-15 לפרוטוקול).
עוד יצוין, כי, לטענת הנתבעות, לתיאור שבכתב התביעה, שלא כמו בתיאור המצוי במכתב ת/2, הוסיפה התובעת את העובדה, שראשה נזרק בעוצמה קדימה ואחורה, וזאת על מנת שמנגנון הפגיעה יתאים למצב של "צליפת שוט". כפי שנראה בהמשך, קיים קשר אפשרי בין פגיעה שנגרמת באמצעות מנגנון זה לבין התפתחות המחלה. לסוגיה זו אשוב בהמשך.
7. בנושא נסיבות אירוע התאונה (במובחן מנושא הנזק) נמסרה עדותה הראשית של התובעת בעל פה. בעדות זו מסרה התובעת את התיאור הבא בענין נסיבות התאונה:
"מה שקרה היה שזה היה 10 ימים לפני ליל הסדר, 7.4.03, נכנסתי עם בעלי לקניות בסופר זולפה ברוממה בירושלים. אני ניגשתי אל התחנה של בריכת הדגים החיים ובעלי בינתיים הלך עם עגלה אחרת לעשות קניות אחרות, ניגשתי לשם ונצמדתי למעקה המתכת עם העגלה שלי ונעמדתי שם. זה מעקה מתכת שצמוד לבריכת הדגים. אני הייתי מאחורי העגלה שלי, נשענתי על ידית העגלה, מצד ימין שלי היה המעקה ולידו מיד בריכת הדגים. עמדתי שם והיו לקוחות מאחורי, היתה לקוחה מצדי השמאלי עם עגלה, זה היה תור ארוך של ערב פסח. הסתכלתי לכיוון הפועל שנכנס ויצא כל הזמן מהחדר הפנימי שנמצא מעבר לבריכת הדגים ובצד ימין יש דוכן של דגים קפואים והלקוחות שעמדו מאחורי הם באותו תור שמחכה גם לדגים הקפואים. הפועל נכנס ויצא כל הזמן ואני הסתובבתי אליו כדי ללכוד את תשומת ליבו ולתת ההזמנה שלי [
העדה מפנה את ראשה לצד ימין שלה]. פתאום הרגשתי שהעגלה שלי נתקעת לי בעוצמה מאוד חזקה במותן שמאל, מכה כזו שאני לא זוכרת אי פעם שקיבלתי, פשוט מכה חזקה ביותר. התקפלתי על העגלה שלי והפינה השמאלית של העגלה, הידית בצד שמאל שלה, נכנסה לי במותן [
מדגימה על דוכן העדים כיצד היא נזרקה על העגלה], לא נפלתי על הרצפה אבל הראש שלי נזרק קדימה ולמעלה חזרה. ואז הייתי פשוט משותקת מכאבים ולא יכולתי לדבר, אך הצלחתי להרים את הראש ואני יכולה לתאר מה שראיתי. היה שם פועל ערבי שסחב מנשא מאד מאד גדול עם גלגלים והוא היה עם גבו אלי, הוא משך את המנשא לאחור וראיתי שהוא מאמץ את כל השרירים כדי למשוך והוא לא רואה אותי בכלל ולא מודע למה שקרה. אחר כך אני רואה שהוא מנסה למשוך את זה שוב ובכוחותיי האחרונים הצלחתי לצעוק לו מה הוא עושה ואם הוא לא רואה מה שהוא עושה. ואז כשצעקתי הוא עזב את זה, הסתובב וראה שהעגלה שלי מוטית ואני תפסתי את המותן והוא ראה שאני בוכה מעוצמת הכאב. לשמאלי עמדה אישה שניגשה אלי ושאלה מה קרה לי ואם היא יכולה לעזור לי. אני לא ידעתי מה לעשות, הדבר הראשון שחשבתי זה ללכת לחפש את בעלי. הסתובבתי אחורה והלכתי לכיוון שלו, הוא היה כמה מטרים מאחורי, אני לא יודעת כמה מטרים, אך זה היה די רחוק. הגעתי אליו בוכה וסיפרתי לו את שקרה.ואז הוא שאל אותי אם אני רוצה ללכת לבית ואז אמרתי לו שאשב בצד ואחכה שהכאב יעבור וזהו, הלכתי לשבת בצד והוא כל הזמן שאל אם אני רוצה ללכת ואמרתי לו שימשיך הוא את הקניות ואני אשב בינתיים. אמרתי לו שמקסימום אחרי שנחזור לבית אם תהיה בעיה אתקשר לרופא. אז פשוט התיישבתי, הוא המשיך בקניות, אחרי כ- 20-30 דקות הרגשתי שהכאב הולך ונהיה עמום יותר, שאני מסוגלת לעמוד ולהסתובב ואז המשכנו בקניות וחזרתי הביתה" (עמ' 10, ש' 10 עד עמ' 11 ש' 21 לפרוטוקול).
בחקירה נגדית נשאלה התובעת באשר לטענה שראשה נזרק לאחור מיד לאחר הפגיעה במותנה והשיבה כדלקמן:
"נפלתי על העגלה קדימה ואז כדי לא ליפול בכלל על העגלה הייתי מוכרחה לזרוק אותו [את ראשה, צ"ז] אחורה כדי להצליח לקום ולא ליפול על הרצפה ... זה היה מין רפלקס כזה" (עמ' 18, ש' 12-16 לפרוטוקול).
עוד הובהר בחקירתה הנגדית של התובעת, כי למחרת התאונה, ביום 8.4.03, פנתה תחילה טלפונית לכירופרקטור ד"ר יצחק פרימן, ורק לאחר השיחה עימו יצרה קשר טלפוני עם האורתופד ד"ר דנציגר.