פסק-דין בתיק עפ"ת 38288-11-12 - פסקדין

בית המשפט השלום לתעבורה הרשיע את המערער בעבירה של גרימת תאונה (תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה) וכן הרשיעו בעבירות של נהיגה רשלנית שיש בה כדי לסכן אדם או לגרום לו חבלה (ס' 338(1) ו(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) בקשר עם סעיף 326 לחוק העונשין. עוד הורשע המערער במספר עבירות של חבלה של ממש (ס' 38(3) לפקודת התעבורה). 

האירוע בו מדובר עניינו בתאונת דרכים קשה שאירעה ביום 9.9.10. המערער הוא נהג משאית מקצועי והוא נהג באותה עת במשאיתו. למשאית זו היה מחובר מנוף ובמהלך הנהיגה השתחררה רגלית באורך של כ-1.80 מ', המשמשת לייצוב המשאית בעת הפעלת המנוף. כתוצאה מכך נפגעו 5 הולכי רגל שהלכו בצידי הכביש בו נהג המערער. המדובר בחבלות קשות שהביאו לכך שהנפגעים אושפזו בבית חולים ונזקקו לתקופות שיקום.

בית משפט קמא ביסס את הרשעתו של המערער על רשלנותו, שהתבטאה באי בדיקה של המנגנון המבטיח את נעילתה של הרגלית בטרם יצא לדרך. המדובר בנצרה שלא היתה במקומה, שכן מפעיל המנוף, כך יש להניח, לא נעל אותה עם סיום העבודה. בית משפט קמא מצא שמקור חובתו של המערער לבדוק את מנגנון הנעילה בטרם יציאה לדרך מצוי בהוראת סעיף 326 לחוק העונשין, המטיל חובה על מי שממונה על דבר שיש בו סכנה "לנקוט מידה סבירה של זהירות וקפידה למניעת הסכנה". בהקשר זה הפנה בית משפט קמא לע"פ 6811/01 אחמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז (1)26.

בפנינו טען ב"כ המערער כי אין כל הצדקה להטיל על נהג משאית לבחון, כלשונו, "כל פריט ופריט" במשאית, כאילו היה מדובר ב"מסוק או במטוס קרב". ועוד טען כי התקן האירופי מחייב התקנת שני מנגנוני נעילה על גבי רגליות מן הסוג הנדון ומשכך יש לראות ברשויות הישראליות, המסתפקות במנגנון נעילה אחד, כ"אשמות במידת מה" בקרות התאונה ויש בכך כדי להסיר את האחריות מן המערער.

אין בידינו לקבל גישה זו. אכן אין נהג משאית חייב לבדוק כל אימת שהוא יוצא לדרך כל פרט ופרט במשאיתו, אולם חובה עליו לבדוק כל חלק אשר יש בו משום סיכון פוטנציאלי של המשתמשים בדרך. חובה זו מעוגנת לא רק בהוראת סעיף 326 לחוק העונשין אלא באופן ספציפי בתקנה 306 לתקנות התעבורה. תקנה זו קובעת כי "רכב וכל החלקים, האביזרים והציוד המורכבים עליו או המותקנים בו יהיו בכל עת במצב תקין ובמצב שאין בו כדי לגרום רעש, הפרעה, נזק או סכנה לנמצאים עליו, בתוכו או על ידו, לעוברי דרך או לרכוש".  משנמנע המערער מלבדוק האם הרגלית נעולה בטרם יצא לדרך, לא ביצע את המוטל עליו וגרם במחדלו לפגיעות משמעותיות ב-5 עוברי אורח. בנסיבות אלה, אינני סבורים כי העובדה שהתקן האירופי מחמיר יותר מן התקן הישראלי, מעלה או מורידה לעניין אחריותו של המערער. מה לי מנגנון נעילה אחד או שניים, אם המערער לא טרח כלל לבחון את מצב המנגנון בטרם יצא לדרך. משכך, דין הערעור על ההרשעה להידחות.

אשר לעונש, בית משפט קמא הטיל על המערער מאסר בפועל לתקופה של 30 יום, פסילה מלנהוג על כל רכב שהוא לתקופה של 24 חודשים וקנס בסכום של 15,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו.

המערער מסכים כי העונש כשלעצמו אינו חמור, אלא שסבור הוא כי מאחר שמידת אחריותו בפלילים היא לכל היותר גבולית, צריך היה להסתפק בעונש סמלי גם לו נמצא כי חצה בהתנהגותו את גבול האחריות הפלילית.

גם לטענות אלה אין בידינו להסכים. העונש מקל עד מאוד עם המערער ולא מצאנו, כפי שפירטנו לעיל, כי אחריותו גבולית או סמלית. התנהגותו מבטאת רשלנות של ממש. נזכיר כי הוא יצא לדרך כשעל משאיתו מותקן מנוף ורגליות לייצוב המשאית אשר אורכן 1.80 מ'. השתחררות הרגלית מהווה מפגע בטיחותי חמור ביותר כפי שקרה בפועל. משכך, אין המדובר בהתעלמות או באי בדיקה של "פרט זה או אחר", אלא בהימנעות מבדיקת התקינות של אלמנט העשוי להשתחרר ולחרוג מן המשאית באופן שיסכן חיי אדם או את שלמות גופם. לטעמנו לא היה מקום להביא במכלול השיקולים את העובדה שהתקן האירופי מחמיר יותר. למערער הרשעות קודמות בתחום התעבורה, 30 במספר. אכן הוא נהג מקצועי, אולם ההרשעות מבטאות בחלקן התייחסות דומה לחובות המוטלות עליו כמי שנוהג ברכב מסוכן. כך למשל מצאנו 3 הרשעות בעבירה של חוסר תאורה; 2 הרשעות בעבירות של ליקויים מכניים; הרשעה בעבירה של מטען שלא כחוק, ועוד. בנוסף קיימות לחובתו הרשעות תעבורה חמורות נוספות כגון אי ציות לרמזור (4 הרשעות). 

נוכח כל אלה, גם הערעור על גזר הדין דינו להידחות.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר שנגזר עליו ביום 3.2.13 בשעה 09:00 בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, בהתאם לבקשתם.

ניתן היום,  כ' טבת תשע"ג , 02 ינואר 2013 , בהעדר הצדדים.