פסק-דין בתיק ע"פ 5417/07

השופט י' עמית:

1.        המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בארבע עבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2)(3)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשיןאו החוק) וכן במספר עבירות נלוות - אינוס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345 (א)(1) + 345(ב)(3) לחוק; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; שלוש עבירות הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק; שלוש עבירות של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק; ושלוש עבירות של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

תמצית העובדות, הראיות ופסק דינו של בית משפט קמא

2.        אסקור להלן בקצרה כל אחד מהאישומים והראיות עליהן התבססה ההרשעה, וכן את האמור בהכרעת הדין. אקדים ואספר כי המערער נעצר ונחקר לראשונה ביום 29.5.2005 (להלן: החקירה הראשונה), הודה בחקירתו הראשונה במעשים ולאחר מכן ביצע הובלה ושיחזור מול המצלמה. בהמשך שהה המערער משך כחודש בהסתכלות פסיכיאטרית בתנאי אשפוז ולאחר מכן נחקר שוב ביום 30.6.2005 (להלן: החקירה המאוחרת).

           הרצח הראשון: המערער פגש בתאריך 9.2.2005 את ריטה וולמן ז"ל (להלן: המנוחה), ילידת 1954, והתלווה אליה לביתה. בשל השעה המאוחרת הציעה המנוחה למערער להישאר לישון בדירתה והלה נעתר להצעתה. המערער ביקש בשלב כלשהו לקיים יחסי מין עם המנוחה, ומשזו סירבה, החל המערער להכותה בעוצמה רבה ואנס אותה. בהמשך חנק המערער את המנוחה למוות ושלח אש במיטתה ובדירתה.

           המערער אישר בחקירתו הראשונה מיום 29.5.2005 כי ניסה בכוח לקיים יחסי מין עם המנוחה, כי בעל אותה והצית לאחר מכן את החדר והמיטה. בתום חקירתו, המערער הוביל את המשטרה לביתה של המנוחה ושיחזר את פרטי האירוע. לאחר מכן אושפז המערער בהסתכלות פסיכיאטרית בבית החולים "שער מנשה", שם תיאר בפני הצוות את פרטי מעשה הרצח, לרבות העובדה כי המנוחה סירבה לדרישתו לקיים עימה יחסי מין, כי היכה אותה, הצמיד את ראשה בחוזקה לכרית ולאחר שהבין כי איננה זזה הצית את המיטה. בבדיקה פסיכודיאגנוסטית שנערכה למערער על ידי מומחית מטעם ההגנה, נרשם מפיו של המערער כי אשה אחת לקחה אותו מהרחוב אל ביתה והוא הרג אותה. בחקירתו מיום 30.6.2005 חזר המערער ואישר פעם נוספת חלק מהדברים. בנוסף לכל אלה, מאחד מבדלי הסיגריות שנמצאו בדירה הופק DNA התואם את הפרופיל הגנטי של המערער.

           בית משפט קמא קיבל את הודאותיו של המערער, וקבע כי הממצאים בזירה תואמים את הפרטים שנמסרו על ידי המערער. כך, המערער סיפר כי המנוחה ניסתה להתגונן והכתה אותו בבקבוק זכוכית בראשו, ואכן נמצא בקבוק למרגלות המיטה ונמצאו שברי זכוכית נוספים מתחת למיטה. יום לאחר מעשה הרצח פנה המערער לקופת חולים, משם הופנה לחדר המיון ברמב"ם, שם נבדק ואושפז במשך שלושה ימים לאחר שהתלונן על חבלת ראש שנגרמה לו שבוע קודם לכן.

           המערער טען להגנת השכרות, אך בית המשפט דחה את הטענה, בין היתר מאחר שהמערער לא טען כי לא היה מודע למעשיו או לא הבין שמעשיו פסולים; כי המערער הורגל בשתיית אלכוהול בכמויות גדולות; וכי התנהגותו בעת ביצוע המעשים מעידה על כך שלא היה חסר יכולת להבין את אשר הוא עושה או את הפסול במעשיו.

[במאמר מוסגר: בכתב האישום נטען כי המערער ביצע במנוחה מעשה סדום עובר לרציחתה, אך בית המשפט זיכה את המערער מן הספק מעבירה זו].

3.        הרצח השני: אלכסנדר לבנט ז"ל, יליד 1969 (להלן: המנוח 1), התגורר במבנה עץ על גג בניין באחד מרחובות חיפה. ביום 11.3.2005 הגיעו המערער והמנוח למבנה, שתו יחדיו משקה אלכוהולי ופרצה ביניהם מריבה. המערער תקף את המנוח במכות ובבעיטות מרובות וחזקות באזור הפנים והראש "ולקינוח" הצית אש במבנה, כשהמנוח שרוע על הרצפה, חבול קשות וחסר אונים. מות המנוח נגרם כתוצאה משברים מרובים בגולגולת ובשל פצעי כוויה עמוקים על 100% משטח הגוף.

           בחקירתו הראשונה מיום 29.5.2005 זיהה המערער את תצלומו של המנוח, אישר כי היכה אותו, וכי הצית אש כי "לא רציתי שאף אחד ידע". בשחזור מאותו יום הוביל המערער את החוקרים לבית בו אירע המקרה, וסיפר פרטים נוספים אודות האירוע, תוך שהוא מדגים כיצד היכה את המנוח. בבית החולים "שער מנשה", שם אושפז המערער מכוח צו הסתכלות מיום 30.5.2005, סיפר המערער לרופאות שערכו את חוות הדעת את פרטי האירוע, ושב על כך גם בחקירתו המאוחרת מיום 30.6.2005. בבית המשפט ציין המערער, כי הוא השאיר את המנוח ויצא לקנות וודקה, אך טען כי הוא לא זוכר עימות פיזי כלשהו בינו לבין המנוח.

           בית משפט קמא אימץ את הודאותיו של המערער, בציינו כי המערער מסר פרטים מוכמנים רבים בנוגע לרצח המנוח. כך, המערער הוביל את החוקרים לבניין בו התגורר המנוח, הראה כיצד היכה ובעט במנוח בראשו ובפניו, ידע למסור כי המנוח נפל על המיטה וכי שרף את המקום בכך שהצית בעזרת גפרורים את המיטה עליה נפל המנוח. המערער ידע כי השברים בפניו של המנוח לא נגרמו תוך הכאתו בחפץ כלשהו, כפי שעלה גם מהנתיחה לאחר המוות.

           בית המשפט דחה את גרסתו של המערער בעדותו בבית המשפט, בהיותה גרסה כבושה, וכן דחה את טענת השכרות.

4.        הרצח השלישי: וולרי סצ'נוב ז"ל (להלן: המנוח 2) והמערער הגיעו באחד מלילות חודש אפריל 2005, בין התאריכים 22.4.2005 לבין 27.4.2005, למבנה נטוש באחד מרחובות חיפה, שם ישבו, הבעירו מדורה ושתו אלכוהול. בין השניים פרץ עימות מילולי, במהלכו תקף המערער את המנוח 2 בעוצמה במכות ובבעיטות באזור הפנים והראש, חנק אותו למוות, ולאחר שהבין כי נפל אל האש הבוערת עזב את המקום. גופתו של המנוח נתגלתה באקראי ביום 27.4.2005, והמשטרה התקשתה לזהותה תחילה כיוון שהיתה מפוחמת לחלוטין.

           בחקירתו הראשונה מיום 29.4.2005 סיפר המערער כי הכיר את המנוח, כי שתו יחדיו, כי היכה אותו ואחר כך המנוח נפל "איפה שהאש" וכי "אני רציתי שהוא מת". בשחזור הוביל המערער לזירת האירוע, ותיאר שוב את השתלשלות העניינים שהובילה למות המנוח. המערער הסביר, כי זרק את הבגדים שלבש בזמן המקרה, כפי שעשה גם במקרה בו הרג את המנוחה, כדי שלא יישארו עקבות. לשאלה מדוע לא הוציא את המנוח 2 מתוך האש, השיב כי הבין שהמנוח כבר מת. בחקירה המאוחרת מיום 30.6.2005 ציין המערער כי הלך מכות עם המנוח בגן הילדים, וכי הכה את המנוח בפנים ובחזה. המנוח נפל על הספסל ואז נתן לו בעיטה, והמנוח נפל מהספסל לאדמה ליד האש והוא ברח מהמקום. בנוסף, נמצאו בזירה טביעות אצבע של המערער וכן פרופיל DNA המתאים למערער.

           בחוות דעת מבית החולים "שער מנשה" חזר המערער על עיקרי הדברים בפני הרופאות שערכו את חוות הדעת. למומחה ההגנה סיפר המערער, כי שתה יחדיו עם המנוח 2 כל הלילה, כי המערער אמר למנוח לחפש עוד וודקה אך הלה סירב, וכאשר חזר למקום מצא את המנוח 2 מת. בעדותו בבית המשפט טען המערער, כי רק שתה עם המנוח אך הכחיש כי התעמת איתו פיזית. בית המשפט קיבל את הודאות המערער, בציינו כי פרטים רבים שמסר לחוקריו כללו פרטים מוכמנים בנוגע לרצח המנוח, ואלו נתמכים ומאומתים בממצאים מהזירה ובדו"ח הפתולוגי. כך, המערער ידע להוביל לזירת הרצח, ידע כי מדובר במבנה ששימש בעבר כגן ילדים, ידע כי המנוח 2 לא הוכה באמצעות חפץ כלשהו וכי המנוח נפל לאש. גם לגבי אישום זה, דחה בית המשפט דחה את טענת השכרות של המערער.

5.        הרצח הרביעי: המנוח אלכסנדר קרס ז"ל (להלן: המנוח 3) והמערער נפגשו ביום ה-1.5.2005 והגיעו לדירה נטושה באחד מרחובות שכונת הדר בחיפה, כשברשותם משקה אלכוהולי. בין השניים התפתח עימות מילולי והמערער תקף את המנוח 3 בעוצמה ובאכזריות, כשהוא מנחית על גופו ועל ראשו מכות מרובות בידיים ובמקל עץ. בהמשך, כרך המערער כבל אנטנה סביב צווארו של המנוח, חנק אותו ושלח אש בדירה.

           בחקירה הראשונה סיפר המערער לחוקרים כי היכה את המנוח 3 מאחר שהלה קילל אותו, היכה אותו עם חתיכת עץ, הפיל את המנוח על המיטה והצית את המיטה כי רצה שהמנוח יישרף. על כך חזר המערער בהובלה ובשחזור, בהסבירו כי שרף את המיטה כדי שלא יהיו עקבות, וכי נטל את המקל מהרצפה. המערער סיפר כי בגדיו התלכלכו בדם, וכי השליך אותם וגם את הנעליים לפח הזבל. סיפור דומה סיפר המערער לרופאות שערכו את חוות הדעת בבית החולים "שער מנשה". גם בחקירתו המאוחרת חזר המערער על עיקרי הדברים. בעדותו בבית המשפט טען המערער כי לא היה עימות מילולי או פיזי כלשהו בינו לבין המנוח 3, ולדבריו זו היתה הפעם הראשונה שנפגשו ושתו יחדיו, ונודע לו על מותו לאחר שמישהו בשוק סיפר לו על כך. 

           בית משפט קמא מצא, כי גם לגבי אישום זה יש בממצאים שנמצאו בזירה ובנתיחת הגופה כדי לאמת ולחזק את הודעות המערער בפני חוקרי המשטרה. בזירה נמצאו שברי כסא עץ על המיטה ליד ראש המנוח, וכבל אנטנה היה מונח על ראש המנוח. על הקירות נמצאו נתזי דם, ועל מפת השולחן ועל שבר עץ המוכתם בדם נמצא פרופיל DNA המתאים לפרופיל ה-DNA של המנוח. גם כאן, כמו בכל ההצתות האחרות, לא נמצאו שרידי דלק והפרטים שמסר המערער תאמו לממצאים בזירה ולממצאים בנתיחת הגופה. טענת השכרות שהעלה המערער נדחתה, וכן נדחתה טענת הקינטור.