פסק-דין בתיק ע"פ 30161/06 - פסקדין

1.         ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת יעל ייטב) מיום 20.3.06 בת"פ 5602/05, בה נדחתה בקשת המערערים לביטול צו הריסה מנהלי מיום 18.7.05, שהוצא על-ידי המשיב לפי הוראות סעיף 238א לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965.

הצו הורה על הריסת מבנה בן 2 קומות, שנבנה בשכונת עיסוויה בירושלים באזור בו חלה כיום תוכנית מתאר 2316, שעל-פיה האזור הנדון יועד לשטח נוף פתוח, אך ניתן לאשר בו שינוי יעוד המגורים בהתאם לתוכניות מתאר נקודתיות.

2.         בית משפט קמא ציין, כי הבקשה שנידונה בפניו איננה הראשונה לביטול צו הריסה בעניין המבנה הנדון, וכי בקשה קודמת הוגשה על-ידי מר חליל עבדאללה דארי, נדונה בפני כב' השופט בן זמרה, אשר ביום 23.11.05 נתן החלטה הדוחה את הבקשה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"פ 9935/05), וביום 22.1.06 ניתן פסק-דין הדוחה את הערעור.

בית המשפט קמא דן בשאלה, האם הוראת סעיף 238א הנ"ל מאפשרת למי שרואה עצמו נפגע מהצו להגיש בקשה נוספת לביטול הצו ולעיכוב ביצועו, גם לאחר שבית המשפט דן באותו צו ונתן את החלטתו, והאם על בית המשפט להיזקק לבקשות חוזרות ונשנות המועלות על-ידי צדדים שונים הרואים עצמם נפגעים, כל פעם במועד אחר.

בהסתמכו על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מקומיים משנת 1985 בב"ש 1129/85, קבע בית המשפט קמא, כי צו הריסה מנהלי מכוון קודם כל לבניין עצמו וכי אין חובה על המשיב ליזום צירוף כל מי שעלול להיפגע מהצו כתנאי מוקדם לקיום דיון. לפיכך, הרואה עצמו נפגע מקיום הצו, רשאי לערער לבית המשפט המחוזי ולא לפנות לבית המשפט לעניינים מקומיים. בית משפט השלום הדגיש, כי לאחרונה התגברה תופעה של הגשת בקשות חוזרות ונשנות לביטול ועיכוב צווי הריסה מנהליים, תופעה המסכלת את הליך צו ההריסה המנהלי, אשר על-פי תכלית החוק אמור להיות מכשיר יעיל ומהיר להתמודדות עם תופעת הבנייה הבלתי חוקית.

3.         הטענות בערעור

א.         המערערים הם קטינים, צאצאים של הורים מבוגרים הסובלים ממצב בריאותי רעוע. ההורים אינם נמנים על המערערים.

ב.          המערערים וההורים מתגוררים בקומת הקרקע במבנה נשוא הליך זה, שהוקם בלב אזור צפוף בבנייה.

ג.           ההורים רכשו את הזכויות בדירה על-פי חוזה רכישה מיום 23.6.05, שנחתם בינם לבין חליל דארי, שהוזכר לעיל, בעלות של 50,000 דינר ירדני, שהם   כ-300,000 ש"ח. המבנה הוא קורת הגג היחידה של המשפחה כולה. טרם רכישת הדירה, ההורים עשו בירור בעירייה ונמסר להם, שאין צו הריסה על המבנה.

ד.          המערערים הופתעו ביום 19.3.06, כאשר הגיעו כוחות משטרה והודיעו, כי עליהם לפנות את המבנה המיועד להריסה בקרוב. מכאן הפנייה הדחופה לבית משפט קמא בתאריך 20.3.06.

ה.          המערערים הם בבחינת "נפגע" על-פי הוראת סעיף 238א(ז) לחוק התכנון והבניה, ועל-כן הם רשאים  לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי. הוראת הסעיף הנ"ל איננה מגבילה את הנפגע בתקופת זמן כלשהי, או במגבלה אחרת, להגשת בקשה לביטול הצו.

ו.           הוראת סעיף 250 לחוק התכנון והבניה איננה מחייבת פנייה של כל נפגע ישירות לערכאת הערעור, לכן לכל נפגע יש זכות לפנות לבית המשפט לעניינים מקומיים, על-מנת לשטוח את מלוא טענותיו וראיותיו כנגד צו ההריסה. לפיכך, מבקשים המערערים לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהחזיר התיק לדיון בכל טענותיהם, או לחלופין להכריע בטענותיהם לגופן.

4.         ב"כ המשיב ביקשה לדחות את הערעור מהטעם שבקשות בעל הנכס, חליל דארי, נידונו כבר, הן בבית המשפט לעניינים מקומיים והן בערכאת הערעור וצו ההריסה המנהלי נותר על כנו. אם בכל פעם יקום אדם אחר ויטען, כי הוא "נפגע", תסוכל תכליתו של הצו המנהלי והוראות החוק, וכן יפגע עיקרון סופיות הדיון. לטענתה, בשנים האחרונות התפתחה תופעה לפיה קם בכל פעם אדם אחר וטוען כי הוא בגדר "נפגע" מצו הריסה מנהלי זה או אחר, וזוהי תופעה החותרת תחת אושיות החוק והתמודדות הרשויות עם הבנייה הבלתי חוקית.

5.         דין הערעור להדחות. צו ההריסה המנהלי שהוצא על בניין נשוא תיק זה נבחן כבר על-ידי שתי ערכאות ונמצא תקין וכשר. הכלל הינו, כי בית משפט מוסמך לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי, אך ייעשה זאת במקרים חריגים ויוצאי דופן, שכן מטרת הוראת סעיף    238א לחוק התכנון והבניה, הינה מתן מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית. מקרה חריג הוא למשל, מקום שקבלת היתר בנייה, שיכשיר את הבניין, נמצא ממש בהישג יד. בפסק הדין בע"פ 9935/05 נקבע לפני חודשים מועטים בלבד, כי השגת היתר בנייה לבניין זה תימשך עוד זמן רב, שכן מדובר, בין השאר, בתיקון תוכנית מתאר.

כפי שנקבע על-ידי כב' השופט דוד חשין, בב"ש 1129/85, צו הריסה מנהלי איננו צו המכוון כנגד אנשים, אלא מכוון כנגד בניין שנבנה ללא היתר. מכאן, כי מדובר בצו שהינו מסוג      "IN REM". עם זאת, סעיף 238א(ז)(1) מאפשר למי שרואה עצמו נפגע על-ידי צו הריסה מנהלי, לבקש מבית המשפט את ביטולו. מבחינה זו למי שטוען כי רכש זכויות במבנה, יש לכאורה אפשרות לטעון כי הוא במעמד של "נפגע". המערערים שבפנינו גרים במקום מכוח הוריהם, שכלל לא טרחו להצטרף להליך, ועל כן ספק אם אכן מדובר ב"נפגע". קבלת עמדת המערערים, עלולה לסכל או לשבש לחלוטין את תכליתו של סעיף 238א לחוק, שנועד להתמודדות יעילה ומהירה בתופעה החמורה של בנייה בלתי חוקית. מי שבנה את המבנה, מר דארי, פנה וביקש לבטל את הצו וכשל. האם יעלה על הדעת שלכל חליף שלו תהיה אפשרות לפנות בזמנו החופשי לבית המשפט ולבקש עיכוב הביצוע? הרי ניתן לתאר מצבים אין סופיים כאלה. דווקא מקרה זה מהווה דוגמא מצוינת לכך, שכן זמן קצר לאחר שהערעור של מר דארי נדחה, באה פנייה זו, לא בשם מי שקנה ממר דארי את הזכויות, אלא בשם ילדיהם הקטינים. וכך לשיטת המערערים, אם ידחה ערעור זה, תתכן אפשרות כי ההורים יגישו בקשה נוספת לביטול ולעיכוב ביצוע של אותו צו מנהלי ויטענו לזכויות בעלות או זכויות אחרות בנכס. התוצאה תהיה, קיום דיונים חוזרים ונשנים והפיכתו של סעיף 238א לאות מתה, שהרי כאמור, כל חליף, כל דייר או שוכר, יכולים לטעון חדשות לבקרים, כי הם במעמד "נפגע", וליצור הליכים משפטיים נוספים אחד בעקבות השני. זוהי דוגמא למשיכת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי, שהוצא כדין ואושר כבר לפני חודשים על-ידי בתי המשפט (ראה בעניין זה ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מ"י פ"ד נח(2) 625, 628).

בשולי הדברים אעיר, כי תמוהה טענת המערערים, כי טרם רכישת הנכס בררו בעירייה אם קיים צו הריסה מנהלי, שכן אם אכן בררו דווקא עניין זה, מן הסתם היה ידוע להם שהבניין נבנה ללא היתר כחוק.

לאור האמור הערעור נדחה. מניין 30 הימים לביצוע צו ההריסה המנהלי יחל ביום 16.6.06.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח באייר תשס"ו (16 במאי 2006), בהעדר הצדדים בהסכמתם.