פלוני נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון

השופטת י' וילנר:

1. עניינה של העתירה בצו איסור כניסה לאזור יהודה ושומרון (להלן: האזור) שהוציא המשיב, מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון ביום 27.11.2017, נגד העותר, אזרח ישראלי תושב ירושלים בן 15 (להלן: הצו). הצו מורה על איסור כניסתו של העותר לשטחי האזור לתקופה של ארבעה חודשים, והוא הוצא מתוקף הצו בדבר שטחים סגורים (יהודה ושומרון) (מס' 34), התשכ"ז-1967 (להלן: צו שטחים סגורים), והיתר כניסה כללי (מס' 5) (תושבים ישראלים ותושבי חוץ) (יהודה והשומרון), התש"ל-1970 (להלן: היתר הכניסה הכללי).

           הוצאת הצו התבססה על חומר מודיעיני בעניינו של העותר, אשר תמציתו הוצגה בפרפרזה גלויה מיום 11.1.2018 כלהלן:

"1. הנדון, יליד 02', פעיל גבעות קיצוני ואלים אשר היה מעורב בעבר בשורות אירועים אלימים למול פלס[טינאים] וכוחות בטחון, בגינם אף נעצר מס' פעמים.

2. חרף מאמצים להביא לריסון הנדון – בין היתר באמצעות שיח ישיר עמו ועם הוריו, לא חדל הנדון מפעילותו.
3. בחודשים האחרונים עלה הנדון כמי שמחזק זיקתו לפעילי גבעות אלימים בולטים ומוכרים, מתבטא בקיצוניות והתעמת עם גורמי בטחון באירוע גלוי.
4. על רקע המסוכנות הנשקפת מפעילות הנדון ומקשריו ואפיונו כמי שעלול להיגרר לפעילות אלימה, הוחלט להרחיקו מאיו"ש".

2. בעתירה מבקש העותר כי נורה על ביטול הצו או על שינוי תנאיו. העותר טוען כי הוא החל לאחרונה ללמוד בישיבת "דורשי ייחודך" אשר ביצהר (להלן: הישיבה), וכי הצו, כמו צו דומה קודם שהוצא בעניינו, מפר את שגרת חייו ומונע ממנו לשהות במסגרת לימודית קבועה. עוד נטען כי הוצאת הצו כרוכה בפגמים פרוצדורליים משמעותיים, ובהם – העובדה שלא נערך לעותר שימוע, לא נמסרה לו פרפרזה מהחומר המודיעיני בעניינו, ולא ניתן מענה להשגתו – ועל כן נאלץ להגיש את העתירה. העותר מוסיף עוד כי בשל הפער בזמנים שנוצר בין פקיעת הצו הקודם לבין מסירת הצו החדש (כשבועיים) הוא גיבש ציפייה והסתמכות כי אין מניעה לכניסתו לאזור, ומשכך החל בלימודיו בישיבה. כן נטען לפגם דיוני שורשי בכך שצווי איסור הכניסה לאזור אינם כפופים לביקורת שיפוטית ערעורית, אלא אך לביקורת מינהלית בבית משפט זה, ובכך נפגעת זכות הגישה לערכאות של מי שנגדם הוצאו הצווים. בנוסף לכך, לטענת העותר, הליך הוצאת הצו פגום גם משום שאינו כולל מנגנון של "שירות מבחן", אשר חסרונו מורגש בפרט כשהצו מתייחס לקטינים.

           העותר טוען עוד כי המבחן הראוי לבחינת פגיעה בחופש התנועה ואיסור על כניסה לאזור מטעמי ביטחון הוא מבחן "הוודאות הקרובה". לטענתו, יישום מבחן זה על ענייננו מוביל למסקנה כי דין הצו להתבטל. נטען כי הפגיעה בחירותו ובזכויותיו של העותר היא ניכרת, וכי לא הוכח שמתקיים בעניינו סיכון קרוב לוודאי לפגיעה בביטחון הציבור שיצדיק פגיעה זו.

           לנוכח האמור, ביקש העותר כי נורה על ביטול הצו ועל כך שיוכל לשוב וללמוד בישיבה.

3. בתשובת המשיב נטען כי יש לדחות את העתירה נוכח סבירות ההחלטה לאסור על כניסת העותר לאזור, החלטה המבוססת על מידע מודיעיני עדכני המלמד על סכנה הנשקפת לביטחון הציבור ככל שתותר כניסת העותר לאזור בעת הזו.