פלוני ואח' נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה לשכת חיפה

השופט ד' מינץ:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיא ר' שפירא) מיום 20.6.2016 בעת"מ 17038-02-16, במסגרתו נדחתה עתירת המערערים לביטול החלטת המשיב, בגדרה נדחתה בקשת מערערות 2 ו-3 לקבלת מעמד בישראל.

הרקע לערעור

1. מערערת 2 (להלן: המערערת) ילידת 1976 ובתהּ מערערת 3, ילידת שנת 2000 הן אזרחיות אוקראינה (להלן ביחד: המערערות). ביום 14.6.2012 נכנסו המערערות לישראל על מנת לבקר את אֵם המערערת, אזרחית ישראלית אשר קיבלה מעמד בישראל מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות), בהיותה נכדה של יהודי. כחודשיים לאחר כניסתן של המערערות לישראל, ביום 4.8.2012 פנתה המערערת למשרדי המשיב בבקשה לקבלת מעמד מכוח חוק השבות (להלן: הבקשה הראשונה). טענת המערערת הייתה כי היא מנהלת קשר זוגי וחיה יחד עם מערער 1 (להלן: המערער), אזרח ישראלי יליד שנת 1960 אשר מתגורר באותו בניין שבו מתגוררת אֵם המערערת. לצד הבקשה הראשונה צורפה גם בקשה להסדרת מעמדה של מערערת 3 כקטינה נלווית. ביום 4.9.2012 נערך למערערים ראיון לצורך בחינת טיב הקשר ביניהם. המשיב התרשם כי אין המדובר בקשר זוגי כֵּן ואמיתי, אלא בקשר המבוסס על רצונה של המערערת לקבל מעמד בישראל ולחיות בסמיכות וקרבה לאמהּ. לפיכך, בהחלטת המשיב מיום 9.9.2012 נדחתה הבקשה הראשונה וביום 13.9.2012 המערערות יצאו מישראל.

2. ביום 20.2.2014 שבו המערערות ונכנסו לישראל. כחודשיים לאחר מכן פנו המערערים בבקשה נוספת להסדרת מעמד המערערות, אלא שהפעם הן טענו שמגיע להן מעמד מכוח חוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות) בשל העובדה שהמערערת והמערער נישאו לטענתם בנישואין אזרחיים באוקראינה ביום 13.6.2013 (להלן: הבקשה השנייה). מראיון שנערך למערערים ביום 27.5.2014 התרשם המשיב כי המערער והמערערת אינם מסוגלים לתקשר ביניהם הואיל ואינם דוברים שפה משותפת. לכן בהחלטה מיום 5.6.2014 נדחתה גם הבקשה השנייה. ביום 19.8.2014 השיגו המערערים על החלטה זו, ובעקבות זאת החליט המשיב ביום 5.10.2014 כי יינתן למערערות רישיון לישיבת ביקור בישראל (אשרת שהייה מסוג ב/1) לתקופה קצרה לצורך בחינת הבקשה לעומקה, זאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית. כעבור כשנה, ביום 13.12.2015 פנתה המערערת בבקשה להחלפת רישיונהּ לרישיון ישיבת ארעי מסוג א/5 (להלן: הבקשה להחלפת רישיון). לאחר ראיון נוסף שנערך למערערים, המשיב הגיע לכלל מסקנה כי המערער והמערערת אינם מקיימים קשר זוגי כן ותא משפחתי של ממש, ועל כן בהחלטה מיום 20.12.2015 דחה את הבקשה. המערערים הגישו ביום 3.1.2016 ערר על החלטה זו לפני ועדה בראשות מנהלת לשכת רשות האוכלוסין, אשר בהחלטתה מיום 4.1.2016 דחתה את הערר. על רקע החלטה זו, ביום 8.2.2016 הגישו המערערים עתירה מינהלית לפני בית המשפט המחוזי.

3. בפסק דינו מיום 20.6.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב אשר מצדיק את התערבותו ועל כן נדחתה העתירה. נקבע כי הראיות המינהליות שהוצגו תומכות בעמדת המשיב כי לא התנהל קשר זוגי אמיתי בין המערער לבין המערערת, וכי הקשר הזוגי נרקם רק לשם הסדרת מעמדה של המערערת בישראל. מסקנה זו נשענה על מספר אדנים: ראשית, השניים אינם דוברים שפה משותפת; שנית, קיומן של סתירות בגרסאות המערערים כפי שנשמעו במסגרת ההליך. למשל, במכתב שהמערער שלח למשיב ביום 4.10.2014 צוין כי הוא מכיר את המערערת משנת 2005, אך דברים אלה לא עלו בקנה אחד עם גרסתו שלו ועם גרסת המערערת מהראיונות שנערכו עמם ביום 4.9.2012, בהם ציין המערער כי השניים הכירו בשנת 2011 ואילו המערערת ציינה כי הכירו בשנת 2006; שלישית, חשש כי השניים אינם גרים יחד, לנוכח קיומן של סתירות בפרטי כתובות המגורים שלהם כפי שדווחו בטפסים שהגישו במסגרת הבקשה השנייה והבקשה להחלפת רישיון; רביעית, התרשמות שלילית מהראיונות שנערכו למערערים והעובדה שלא עלה בידיהם להציג ראיות אובייקטיביות התומכות בעמדתם. שילובם של כל אלה, כך נקבע, מבסס את גישת המשיב ולא ניתן לומר שהחלטתו בלתי סבירה או שנפל בה פגם מהותי המצדיק את התערבות בית המשפט. בשולי הדברים צוין כי ראוי שהמערערות יפנו לאפיקים אחרים להסדרת מעמדן בישראל, כגון לוועדה לעניינים הומניטריים.

           מכאן העתירה שלפנינו.

טענות הצדדים

4. לטענת המערערים הם מנהלים קשר זוגי כן ואמיתי, גרים יחד ומקיימים תא משפחתי ממשי. מצב דברים זה בוסס כדבעי באמצעות צבר של ראיות, בהם תצהירים של בני משפחה וחברים ותעודת נישואין מאוקראינה. ברם, המשיב ביטל את משקלן של ראיות אלו כלאחר יד, מבלי שבחן אותן "בנפש חפצה ובתום לב". כמו כן, בית המשפט נתן משקל יתר לסתירות לכאוריות שעלו מגרסאותיהם בראיונות שנערכו להם, אשר אינן מהותיות וממילא ניתן בנקל ליישבן. הגם שהמערער לא דייק בדבריו בראיון מיום 4.9.2012, הם אינם סותרים בהכרח את דבריו במכתב ששלח למשיב ביום 10.4.2014. כך, באותו ראיון הוא נשאל מתי הכיר את המערערת. אומנם בתשובתו הוא מסר כי הכיר אותה בשנת 2011, אך כוונתו הייתה כי במועד זה יחסיהם החלו להיות רומנטיים. אין בכך כדי לסתור את דבריו במכתב ששלח למשיב, לפיהם היכרותם הידידותית הראשונית התרחשה כבר בשנת 2006. באשר לסתירות הלכאוריות שעלו בעניין כתובות המגורים שלהם, נטען כי הם גרים יחד ברחוב פלוני מספר 12/5 בעיר אלמונית. אלא שהכתובת שצוינה בספח תעודת הזהות של המערער הייתה, למשך תקופה מסוימת, רחוב פלוני מספר 12/1, זאת בשל טעות שנפלה במרשם האוכלוסין. המערערים הגישו את הבקשה להחלפת רישיון באמצעות בא-כוחם הקודם, אשר הוא זה שמילא את הטופס הרלוונטי על סמך ספח תעודת הזהות של המערער, שהיה כאמור שגוי. על כן, סתירה זו נבעה מטעות של משרד הפנים. כמו כן, בראיונות שנערכו למערערת היא אומנם דיברה בשפה הרוסית, אך זאת מטעמי נוחות בלבד. העדפתה להתראיין בשפת האֵם שלה נבעה מחששה למעוד בלשונה, ואין משמעות הדבר כי היא אינה דוברת עברית. המערערים אף הלינו על כך שהמשיב מסר את תשובתו לערר בעניין הבקשה להחלפת רישיון לאחר יום אחד בלבד, מה שמלמד לדידם כי הוא לא בחן באופן רציני את עניינם. לבסוף, באשר לטענת המשיב לפיה התנהגו המערערים בחוסר ניקיון כפיים כאשר לא ציינו בעתירה את פרטי הבקשה הראשונה שהגישה המערערת, נטען כי הם יוצגו בידי בא-כוחם הקודם אשר בחר להציג את דבריו כפי שהציג, וכי "קו הייצוג של בא-כוח הראשון יישאר על מצפונו".

5. מנגד, המשיב סמך ידו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטען כי דין הערעור להידחות, הן על הסף והן לגופו. המערערים בחרו להשמיט מעתירתם לפני בית המשפט המחוזי את הבקשה הראשונה ואת הנסיבות שהביאו לדחייתה על ידי המשיב. מדובר בהסתרה של עובדות מהותיות העולה כדי אי-ניקיון כפיים ולכן לוּ בשל כך יש לדחות את הערעור על הסף. לגוף העניין, עיקר הערעור מופנה כלפי ממצאי עובדה שנקבעו על ידי הרשות המינהלית ואושרו על ידי בית המשפט, ואין מקום להתערב בקביעות אלו. המערערים לא עמדו בנטל לשכנע בדבר קיומו של קשר זוגי כן ואמיתי ביניהם. החלטת המשיב נסמכת על ראיות מינהליות שמהן עולה בבירור, כי הקשר בין המערער לבין המערערת הוא רופף ביותר וכי מטרתו אינה אלא הסדרת מעמדה של המערערת בישראל. הסתירות הרבות בבקשות המערערים ובראיונות שנערכו להם, הן לעניין כתובת מגוריהם והן לעניין מועד היכרותם, מחזקות את ההתרשמות השלילית מהם ומעלות חשש כי הם כלל אינם גרים יחד. נוכח כל האמור, ברי כי אין בתצהירים שצירפו המערערים כדי לשנות מהמסקנה, לא כל שכן כאשר מדובר בתצהירים מפי בני משפחה וחברים. לפיכך, המשיב פעל בסמכות ובוודאי שאין המדובר בהחלטה בלתי סבירה באופן שמצדיק את התערבות בית המשפט.