פלונית נ' פלוני ואח'

השופט נ' הנדל:

1. מתנה או הלוואה? זוהי השאלה המרכזית העומדת לדיון והכרעה בבקשה זו. ברקע ישנה הסכמה כי המבקשת העבירה למשיב סך של 150,000 ש"ח. סיווג פעולת העברת הכספים משליך ישירות על שאלה נוספת, והיא – על מי מוטל נטל ההוכחה – על המבקשת הטוענת להלוואה, או על המשיב הטוען למתנה.

           בקשת רשות הערעור מופנית נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 53651-05-15, כבוד השופט ג' גינת), בגדרו התקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 49519-12-13, כבוד השופטת ר' ערקובי). נקבע כי היה מדובר בהלוואה ולא במתנה, ולכן תביעת המבקשת התקבלה והמשיב חויב בהשבה. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי היה מדובר במתנה, ועל כן אין לחייב את המשיב, כך שתביעת המבקשת נדחתה.

           עולה מפסקי הדין כי המשיב הינו גרוש, ועל פי הסכם הגירושין היה חייב לסלק חוב משכנתא שרבץ על דירתה של גרושתו, המשיבה בתיק זה. המשיב נהג לבצע תיקונים שונים בביתה של המבקשת. השניים, אשר גילם מבוגר, התיידדו, והקשר ביניהם התחזק. כאמור, בשלב מסוים העבירה המבקשת שיק על סך 150,000 ש"ח לידיו של המשיב לצורך פירעון חוב המשכנתא. לטענת המבקשת המשיב התחייב לפרוע את חובו כלפיה בחודשי החורף באותה שנה, בעוד שלטענת המשיב בשום שלב המבקשת לא אמרה לו כי מדובר בהלוואה, אלא הכספים היו בגדר מתנה.

           יובהר כי המבקשת העלתה טענות נוספות לפיהן גם המשיבה חייבת בהשבת הכסף שהופקד, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, וכן בנוגע לאי הפקדת עירבון בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. הטענות כלפי המשיבה נדחו על ידי שתי הערכאות קמא. הודענו לצדדים בפתח הדיון בפנינו כי דחיית התביעה נגד המשיבה אינה מעוררת קושי עובדתי או משפטי, ואינה מהווה סוגיה שמתאימה למתן רשות ערעור. על כן התבקשו הצדדים לטעון ביחס לסוגיה – האם יש להעניק רשות ערעור לגבי היחסים שבין המבקשת לבין המשיב. הדיון וההכרעה בבקשה זו יתמקדו אפוא בשאלה האם המשיב קיבל מתנה או הלוואה מהמבקשת.

2. בית משפט השלום פסק כי הנטל להוכיח שמדובר במתנה מוטל על המשיב, וכי הוא לא הרים נטל זה, ועל כן עסקינן בהלוואה שעליו להחזיר. מנגד, בית המשפט המחוזי פסק כי הנטל להוכחת קיומה של הלוואה מוטל על כתפי המבקשת, זאת בין היתר מאחר שמדובר באישה שעבדה במשך שנים במוסד בנקאי, והייתה בקיאה בעניינים מסוג זה. על כן נפסק כי בהיעדר תיעוד כלשהו של הסכם הלוואה, לא עמדה המבקשת בנטל, והמשיב אינו צד להסכם הלוואה אלא קיבל מתנה. כך נכתב בהקשר זה:

"האם לא ראוי לקבוע, כי מי שמוסר סכום גבוה יחסית לאחר, ואפילו יחסיהם קרובים, ידאג לציין את תנאי ההחזר בהנחה, שמוסר הכספים סבור שיקבלם חזרה ביום מן הימים? האם לא ניתן היה לצפות מפקידת בנק מנוסה לשעבר, שתערוך תרשומת לגבי מסירת הכספים, אם אמנם, כפי גרסתה מדובר היה בהלוואה? אינני סבור שהמסכת העובדתית, שהובאה לפני בית משפט השלום מצדיקה היפוך נטל הראיה בענייננו. מסקנתי היא, שראוי בנסיבות העניין לקבוע, כי נטל הראיה רובץ על המערערת, כעל כל תובעת אחרת." (פס' 12 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ההדגשות אינן במקור).

דיון והכרעה