ע"ר 58136-01-16 סופר נ' ארז(מנהל מיוחד) ואח'

ערעור על החלטת כב' הרשמת פלינר מבית משפט זה ולפיה הורתה על המערערת להפקיד ערובה בסך 20,000 ₪ כתנאי לבירור בקשה 236 בתיק פש"ר המתנהל נגדה – למתן צו הפטר.

בהחלטה נקבע באופן מפורש כי אין מקום לחיוב "אוטומטי אך בשל התנהלות החייבת בתיק, ויש לבחון כל בקשה לגופה; "ההיסטוריה" של אותה בקשה; סיכוייה; מי היוזם את אותה בקשה; האם מדובר בזכות בסיסית הקשורה לתיק פשיטת רגל (כגון גובה צו תשלומים) ועוד כהנה וכהנה שיקולים המכריעים בגורל הבקשה הספציפית העומדת בפני."

נכון קבעה כב' הרשמת כי אין מקום לחיוב אוטומטי של המערערת בהפקדת ערבון בזכרנו כי ערובה על פי תקנה 519 ככלל מוטלת במקרים חריגים ויש להפעילה במתינות בזהירות ובסבירות .

בפרט כך שעה שכב' הרשמת לא הפנתה להחלטה כלשהי מהזמן האחרון בה נקבע ע"י בית משפט של פש"ר באופן נחרץ כי המערערת פועלת בדרך לא דרך בהגשת בקשות סרק. גם אם התנהלה המערערת בעבר בדרך שלא הניחה את דעת ביהמ"ש , דומה שבחלוף השנים יש לשאול שמא שינתה ממנהגה.

על כל פנים, לגבי הבקשה הנדונה לא היה לעשות יותר את "הנסיבות הכלליות של התיק" כשיקול להשעין עליו חיוב בהפקדת עירבון אך ורק בהסתמך על החלטות משנת 2011 , מבלי לברר מה ארע משנת 2011 (ראה סעיף 9 סיפא וסעיף 13 להחלטת כב' הרשמת פלינר מיום 11.3.15 ) ולתת לכך ביטוי בהחלטה. .

הגם שכב' הרשמת הסבירה היטב בהחלטתה כי בין שאר שיקולים יש לשאול אם מדובר בזכות בסיסית הקשורה לתיק הפש"ר, חסרה בהחלטה תשובה לשאלה זו. ברם דומה שאיש לא יחלוק על כך שבקשה למתן הפטר מגלמת זכות בסיסית כזו . הדברים ברורים אך לא נלקחו בחשבון.

אף הקביעה כי "בקשות דומות הוגשו כבר בעבר ונדחו, ראו בקשות 162 ובקשה 214" אינה מדויקת.

עיון בהחלטה המתייחסת לבקשה 162 מעלה כי לא נדונה בה בקשה להפטר ולכן גם לא נדחתה.