ע"פ 8706/15 עבד אל חלים חמודה נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) בתפ"ח 28889-04-12 מיום 3.11.2015.

תמצית הרקע העובדתי והכרעת הדין

1. המערער הורשע ביום 2.9.2014 – על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ללא הסכמה בעניין העונש – בעבירה שיוחסה לו במסגרת כתב אישום מתוקן: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 וסעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).
2. לפי המפורט בכתב האישום המתוקן, במהלך התקופה שקדמה לאירועים נשוא כתב האישום המתוקן, שרר בעיר נצרת סכסוך דמים בין משפחת חמודה-זועבי (להלן: משפחת חמודה), לבין משפחת שתיווי וא-סעיפאן (להלן: משפחת שתיווי). ביום 18.8.2010 אירעו אירועים אלימים בנצרת, במהלכם מצאו את מותם בנסיבות אלימות שני אנשים, כאשר ברציחת אחד מהם הואשמו שלושה מבני משפחת חמודה (להלן: תיק הרצח). בעקבות זאת, התלהטו הרוחות בין המשפחות היריבות. במהלך החודשים שלאחר מכן, אירעו מספר אירועים אלימים בין הצדדים.
3. כתב האישום המתוקן, הוגש כנגד שלושה נאשמים, כאשר הנאשם 1 הוא המערער בערעור דנן. הנאשמים הינם קרובי משפחה, המשתייכים למשפחתחמודה. ביום 22.11.2011 התקיים דיון הוכחות בתיק הרצח בבית המשפט המחוזי. בדיון נכחו בקהל רבים מבני משפחת שתיווי ורבים מבני משפחת חמודה, ובמהלך הדיון סערו הרוחות בין שתי המשפחות היריבות. בתום הדיון, יצא הקהל הרב מהיכל בית המשפט, כשכל משפחה יצאה בנפרד, על מנת למנוע חיכוכים ועימותים בין המשפחות. לאחר יציאת שתי המשפחות מההיכל, יצאו ממנו יחדיו ר' ב' ע' ש' (להלן:ר' או: המתלונן); עו"ד אמנון זכרוני (להלן: עו"ד זכרוני), המייצג את משפחת שתיווי בהליך; ומר רפאל זכרוני (להלן: רפאל), בדרכם לרכב של עו"ד זכרוני, שחנה אותה עת בחניון בית המשפט.
4. כשיצאו השלושה מן המעלית בחניון, פגשו במערער ובנאשם 2. המערער פנה אל ר' וביקש לשוחח עימו תוך שהוא מתריס בפניו כי עורך דינו לא יגן עליו. ר' לא השיב, או אז תקף המערער את ר' בבעיטות ובאגרופים בכל חלקי גופו, הפילו לרצפה, והמשיך להכותו ללא הרף. הנאשם 2 עמד בסמיכות והשגיח שלא יגיעו אנשים או משטרה. כעבור מספר דקות, במהלכן היכה המערער את ר' ללא הפסקה, ברחו המערער והנאשם 2 מהמקום, כשר' נותר שכוב על הרצפה חבול, פצוע ומדמם. כתוצאה ממעשיו של המערער, נגרמו לר' חבלות בכל חלקי גופו והוא נאלץ לקבל טיפול רפואי. בין היתר, נגרמו לו שבר ברצפת ארובת עין שמאל; שברים בצלעות מספר חמש ושש בצד שמאל; נפיחות והמטומה בעין שמאל; וטשטוש ראייה בעין שמאל. בהמשך כתב האישום המתוקן, מפורט אודות מעשיו של הנאשם 3, אשר בעט ברכב בו שהו השלושה מספר פעמים.

גזר הדין

5. בפתח דבריו, התייחס בית המשפט המחוזי לתסקירים שהוגשו בעניינו של המערער. בתסקיר הראשון, מיום 1.12.2014, צויין בין היתר, כי הוא נעדר הרשעות קודמות; כי המערער תיאר כיצד דודו נרצח על ידי המשפחה היריבה, כאשר הוא השתדל שלא להיות מעורב בסכסוך אך בשל לחץ חברתי ומשפחתי הגיע לראשונה לדיון שבסיומו אירע האירוע. התרשמות שירות המבחן הייתה, כי תפקודו של המערער תקין, אך כי הוא טרם גיבש אישיות בוגרת והוא מתקשה להציב גבולות. התנהלותו באירוע הינה ביטוי לתגובה אימפולסיבית שמקורה בקשייו להכיל תחושת פגיעה והשפלה. עוד צויין, כי יש מקום לשילובו בתהליך טיפולי במטרה להעלות את מודעתו לדפוסי התנהגותו. עוד הומלץ על העמדתו במבחן. בתסקיר השני, מיום 24.2.2015, צויין כי המערער עובד כעצמאי; נושא באחריות הטיפול בבני משפחתו וסיוע בפרנסתם; ומבטא צער וחרטה ששירות המבחן התרשם מכנותם. המערער ציין כי פעל מתוך מקום של נגררות והיסחפות רגשית ומתוך קושי להכיל פגיעות והשפלה. הוא ביטא רצון להסתייע בשירות המבחן לצורך עריכת שינוי ורכישת כלים שיסייעו לו להימנע מהישנות התנהגויות דומות בעתיד. החל מיום 8.1.2012 שולב המערער בקבוצה טיפולית העוסקת בדפוסי התנהגות מכשילים, התמודדות במצבי לחץ וקונפליקט, הגברת האחריות לביצוע העבירה והקניית כלים להתמודדות אדפטיבית. המערער אף התחייב לשתף פעולה ככל שיידרש. שירות המבחן ציין כי המערער הותיר רושם ראשוני חיובי ומודע לכשליו, וביטא רצון ומוטיבציה להמשיך את התהליך. משכך, המליץ שירות המבחן על העמדתו של המערער בצו מבחן למשך 18 חודשים כחלופה עונשית, ועל צו שירות לתועלת הציבור. בתסקיר השלישי, מיום 31.8.2015, צויין כי המערער ממשיך בניהול אורח חיים תקין ויציב; גילה מחויבות לתהליך הקבוצתי בקבוצה הטיפולית בה שולב; נתרם מחברי הקבוצה; וביטא נכונות להמשך טיפול במסגרת שירות המבחן.
6. במסגרת טיעוניה לעונש, הטעימה המשיבה את הפגיעה בזכותו של אדם לשלמות גופו, כאשר המערער תקף את ר' במשך דקות, ללא הרף, גם כששכב חסר אונים על הארץ. למעשי התקיפה אף לא קדמה התגרות מצידו של ר'. בסיכומו של דבר, עתרה המשיבה לקביעת מתחם עונש הולם של שלוש עד חמש וחצי שנות מאסר. בהתחשב במכלול השיקולים, ביקשה המשיבה להשית על המערער עונש מאסר בפועל שלא יפחת משלוש שנים.

           המערער טען מנגד, כי קיימת רגיעה בין המשפחות ולא נשקפת ממנו מסוכנות. יוער לעניין זה, כי המשיבה הדגישה בדיון כי לא נערכה סולחה בין המשפחות, וכי טענה זו לא הועלתה עד לדיון. המערער המשיך וטען, כי עבר תהליך שיקומי ארוך והפיק ממנו תועלת, המצדיק ענישה שיקומית. המערער אף הודה והביע חרטה כנה. עוד הוטעם כי הוא ניתק את קשרי השותפות העסקית עם שני בני משפחתו ופתח עסק עצמאי; ומוכן להמשיך ולהיות נתון בפיקוח של שירות המבחן. ענישה בדרך של מאסר רק תחמיר, כך נטען, את המצב וכל התהליך שעבר ירד לטמיון. לחילופין, עתר המערער לעונש מאסר שיומר בעבודות שירות.

7. בבואו לגזור את דינו של המערער, נדרש בית המשפט המחוזי לערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של המערער, ומידת הפגיעה בהם; למדיניות הענישה במקרים דומים; ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. כך, צויין כי העבירה בוצעה על רקע סכסוך דמים שיצר תחושות של כעס ויריבות כלפי בני משפחה שעליה נמנו אנשים שהואשמו ברצח של קרוב משפחתו של המערער; וכי לא ניתן לייחס למערער תכנון מראש, כאשר ההנחה היא שהוא פגש את ר' בחניה באקראי. בנסיבות העניין, נקבע מתחם עונש הולם של בין מספר חודשים לשלוש שנות מאסר בפועל. בית המשפט ציין כי אמנם נראה לכאורה כי המערער עבר "כברת דרך מסוימת", אך לא ניתן לומר שבכך נוטרל הסיכון הנשקף ממנו. לאחר ששקל את הפגיעה שעלולה להיגרם למערער כתוצאה מהעונש; נטילת האחריות מצידו וחזרתו למוטב; הנסיבות שהיו להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; העדר עבר פלילי; ושיקולי הרתעה, קבע בית המשפט כי לא ניתן להימנע כליל מהטלת עונש מאסר בפועל.
8. אשר על כן, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 12 חודשי מאסר בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, אם יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; ופיצוי לר' בסך 7,500 ש"ח.