ע"א 3658/16 - א', דרור הלוי ואח' נ' אילן שמש

           בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט מ' אלטוביה) מיום 31.3.2016 בו התקבלה בחלקה תביעה שהגיש המשיב (להלן: אילן) נגד המבקשים ונקבע, בין היתר, כי על המבקש 1 (להלן: דרור) לשלם לאילן סך של כ-2.8 מליון ש"ח.

1. ביום 11.10.2005 כרתו אילן ודרור הסכם להקמת חברת "ארגון האקדמאים – ארגון דיור לבעלי השכלה גבוהה בע"מ" (להלן: חברת האקדמאים) למטרת ייזום ושיווק של קבוצות רכישה בתחום הנדל"ן עבור בעלי השכלה אקדמית (להלן: ההסכם מ-2005). לאחר חתימת ההסכם מ-2005 נעשתה מרבית פעילותם המשותפת של אילן ודרור במסגרת המבקשת 2 (להלן: חברת הרוכשים), חברה פרטית בבעלותו המלאה של דרור ואילו חברת האקדמאים נותרה ללא פעילות. בהתאם להתחייבויותיו בהסכם מ-2005 מימן אילן את הפעילות המשותפת אשר ממנו נהנתה חברת הרוכשים בלבד. כתוצאה מהעירוב בין שתי החברות – הרוכשים מזה והאקדמאים מזה - החלו הצדדים במגעים לאיחודן ולתיקון ההסכם מ-2005. בשלהי 2006, במקביל למגעים האמורים, חתמה חברת הרוכשים על הסכמים בנוגע לפרויקט בשדרות ההשכלה בתל אביב (להלן: פרויקט סנטרל פארק או הפרויקט) שיועד לשיווק לעובדים מענף ההיי-טק. שיווק פרויקט זה הסתיים בשנת 2007 ברווח ניכר לחברת הרוכשים. באותה שנה, ביום 29.8.2007, חתמו אילן ודרור על הסכם לסיום הפעילות המשותפת (להלן:הסכם ההיפרדות) והוסכם כי תמורת עזיבתו של אילן יוחזר לו סכום ההשקעה הראשונית שהעביר (120,000 דולר) בתוספת ריבית של 50%; כי ישולם לאילן סך של 20% מהדיבידנד שיחולק בפרויקט סנטרל פארק עד ליום 15.11.2007 לכל המאוחר וכי בנוסף יהיה זכאי אילן ל-20% מדיבידנד עתידי של חברת האקדמאים או חברת הרוכשים עד לסך של חצי מיליון דולר ארה"ב. החזר ההשקעה הראשונית והריבית שולמו לאילן, וכך גם 250,000 ש"ח בתוספת מע"מ בגין חלקו בדיבידנד מהכנסות פרויקט סנטרל פארק, אך לטענת אילן הדיבידנד שקיבל מהפרויקט היה חלק מזערי מסך חלקו ברווחיו (10 מיליון ש"ח, כך על פי הטענה) ולאחר שבמשך שנה נמנע דרור מלשלם לו את יתרת הסכום המבוקש הודיע לו אילן על ביטול הסכם ההיפרדות. דרור מצדו הודיע כי לא הפר את ההסכם וכי הסכם ההיפרדות בעינו עומד, ועל כן עתר אילן לבית המשפט המחוזי ותבע את ביטול הסכם ההיפרדות ושורה של סעדים נוספים הנובעים מכך.

           בפסק דינו החלקי מיום 29.4.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי בהימנעו מלשלם לאילן את מלוא חלקו בדיבידנד מפרויקט סנטרל פארק הפר דרור את הסכם ההיפרדות ועל-כן בדין ביטל אותו אילן. כמו כן דן בית המשפט ופסק בשלושת ראשי הנזק שנתבעו על-ידי אילן כתוצאה מההפרה: פיצויים בגין פרויקט סנטרל פארק; פיצויים בגין מחסור בהון עצמי לרכישת פרויקט נדל"ן שאילן נכנס אליו בשנת 2008 (להלן: פרויקט סלומון) וזכותו של אילן לקבל כספים מפרויקטים עתידיים שבוצעו על-ידי דרור, בין היתר, באמצעות חברת העיר החדשה טי.אל.וי בע"מ (להלן: חברת העיר החדשה).

2. בית המשפט המחוזי קבע כי משבוטל הסכם ההיפרדות שב לתוקפו ההסכם מ-2005, אשר אותו יש לבחון על מנת לקבוע את מערך הזכויות והחובות של הצדדים. עוד נקבע כי בחינת התנהלות הצדדים סמוך לפני כריתת ההסכם מ-2005 ולאחריו אינה מותירה מקום לספק כי הפעילות בחברת הרוכשים ובפרט בפרויקט סנטרל פארק היא-היא הפעילות המשותפת שיזמו אילן ודרור בהסכם מ-2005 וזאת למרות לשון ההסכם בדבר איגוד הפעילות בחברת האקדמאים. בהקשר זה דחה בית המשפט כלא מהימנה את גרסת דרור לפיה אילן לא היה חלק מחברת הרוכשים או מפעילותה באותן שנים והפנה לשורה של ראיות המלמדות כי ההיפך הוא הנכון. בית המשפט ציין כי ניתן לעשות שימוש גם בהסכם ההיפרדות, אף שבוטל, על מנת להתחקות אחר אומד דעת הצדדים לגבי זכויותיו של אילן מתוקף ההסכם מ-2005 וכי נוכח הוויתור המשמעותי של דרור בהסכם ההיפרדות לטובת אילן, קשה שלא לתהות מדוע הסכים לוויתור זה אם סבר באמת ובתמים כי אילן אינו חלק מפעילות חברת הרוכשים בכלל ומפרויקט סנטרל פארק בפרט. בית המשפט קבע, אפוא, כי ההסכם מ-2005 הקנה לאילן זכויות ל-40% מכל פעילות משותפת עם דרור בתחום של ייזום ארגון ושיווק קבוצות רכישה לאוכלוסיית אקדמאים, ובהתאם כי אילן זכאי לחלקו ברווחי פרוייקט סנטרל פארק. בהעדיפו את התחשיב שערך אילן לגבי חלקו ברווחי הפרוייקט, קבע בית המשפט, כאמור, כי על דרור לשלם לאילן סך של 2,790,095 ש"ח.

           אשר לזכויות להן טען אילן בפעילות חברת העיר החדשה, קבע בית המשפט כי מדובר למעשה בתובענה למתן חשבונות. עיון בהוראת ההסכם מ-2005, כך נקבע, לא מלמד כי הצדדים התכוונו להגביל את שיתוף הפעולה ביניהם לפרויקט בודד והשאלה, אם כן, היא האם פעילות דרור בחברת העיר החדשה מהווה המשך ישיר לפעילות מכוח ההסכם מ-2005. לאחר שסקר את הראיות השונות שהוצגו בעניין זה, קבע בית המשפט המחוזי כי פעילות חברת העיר החדשה התבססה, למצער בחלקה, על תשתית הפעילות המשותפת בין הצדדים ועל-כן עמדה בניגוד להוראות סעיף 11.1 להסכם מ-2005 (הוראות סודיות ואי תחרות) ומזכה את אילן בפיצוי. בית המשפט קבע שאילן הוכיח את זכותו ל-40% מתוצאות פעילותה של חברת העיר החדשה בהיותה המשך ישיר לפעילות המשותפת בין הצדדים ולצורך אומדן חלקו של אילן בתוצאות פעילותה בתחום ארגון קבוצת הרכישה לאקדמאים, הורה בית המשפט למבקשים להעביר לאילן את הדוחות הכספיים של חברת העיר החדשה וכן את כרטסות הנהלת החשבונות ממועד הקמתה, וזאת תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעתו של אילן בנוגע לפרויקט סלומון וחייב את המבקשים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 65,000 ש"ח.

3. המבקשים לא השלימו עם תוצאת פסק הדין וביום 5.5.2016 הגישו עליו ערעור ועמו את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע. לטענת המבקשים חברת העיר החדשה היא חברה פרטית הכוללת בעלי מניות נוספים מלבד דרור, ובהינתן העובדה כי לא הייתה צד להליך בבית המשפט קמא סיכויי הערעור בנוגע לצו למתן חשבונות שהופנה כלפיה גבוהים. גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, כך נטען, שכן ככל שייחשפו המסמכים של חברת העיר החדשה בפני אילן לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. אשר לסעד הכספי, טוענים המבקשים כי אילן תבע רק 20% מרווחי פרויקט סנטרל פארק, ועל-כן לא היה מקום לפסוק לו 40% מרווחי הפרויקט ומשכך הם מבקשים לעכב את תשלום מחצית הכספים שנפסקו לטובת אילן ולהתנות את תשלום המחצית הנוספת בהעמדת ערבות בנקאית מצדו. המבקשים מציינים בהקשר זה כי יש סיכון שדרור יוותר מול שוקת שבורה ולא יתאפשר לו לגבות את סכום פסק הדין ככל שטענותיו בערעור יתקבלו.

4. אילן מצידו טוען כי הבקשה אינה עומדת בתנאים לעיכוב ביצוע פסק דין כספי והוא מוסיף כי הוא איש עסקים אמיד וברשותו חסכונות ונכסים בשווי של מיליוני שקלים (אותם פירט בסעיף 23 לתשובתו). אשר לעיכוב ביצוע הצו למתן חשבונות, טוען אילן כי חברת העיר החדשה היא חברת קש שהוקמה על ידי המבקשים לצורך הברחת הכספים המגיעים לו וכי הם לא הסבירו מה הנזק שייגרם להם אם ייחשפו המסמכים נושא הצו. מנגד, כך נטען, תועצם הפגיעה הנגרמת לאילן מזה כעשור בשל אי תשלום הכספים המגיעים לו וכן קיים חשש שהמבקשים יערכו מניפולציות חשבונאיות ויסתירו נתונים ורווחים במסמכיה של חברת העיר החדשה במטרה לרוקן מתוכן את פסק דינו של בית המשפט קמא. משכך טוען אילן כי אין לעכב את ביצוע הצו ולחלופין הוא מציע להתנות את מסירת המסמכים בחתימתו ובחתימת רואה החשבון שלו על כתב התחייבות לפיו הם לא יעבירו את המסמכים לאחרים ולא יעשו בהם שימוש זולת לצורך בדיקתם וכימות הפיצוי שנפסק לאילן. לחלופי חילופין מציע אילן למנות רואה חשבון אובייקטיבי אשר יקבל לידיו את המסמכים ויכמת את הפיצוי המגיע לו לפי פסק הדין. אשר לטענה כי בית המשפט נתן סעד נגד חברת העיר החדשה שלא הייתה צד להליך, טוען אילן כי התחייבותו של דרור לשלם לאילן את חלקו בפרויקטים עתידיים היא התחייבות אישית בהסכם מ-2005 ועל כן חברת העיר החדשה אינה דרושה כצד להליך וממילא ניתן לכמת את חלקו היחסי של אילן בהתאם לבסיס הרווחים וכלל המשיכות הרלוונטיות שביצע דרור בחברת העיר החדשה.

           למען שלמות התמונה יצוין כי במסגרת הבקשה דנן עתרו המבקשים למתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי וביום 5.5.2016 נקבע כי ביצוע הצו למתן חשבונות עליו הורה בית המשפט קמא יעוכב עד החלטה אחרת, אך לא ניתן עיכוב ביצוע ארעי של תשלום הסכומים שנפסקו לטובת אילן.

5. דין הבקשה להתקבל בחלקה.