עת"מ 47321-04-17 מוחמד זכארנה ואח' נ' משרד הפנים

1.בבקשה שלפניי עותרים המבקשים לפטור אותם מתשלום אגרת עתירה מנהלית. המבקשת מס' 1 הינה אזרחית ישראלית ונושא העתירה הוא אי הענקת מעמד של תושב קבע לבעלה המבקש מס' 2 –עפ"י בקשה לאיחוד משפחות שהגישו המבקשים.

2.בד בבד עם הגשת העתירה, הוגשה הבקשה לפטור המבקשים מאגרה. לטענתם הם חסרי נכסים כאשר המבקשת משתכרת 4,000 ₪ מעבודתה (ואילו בתצהירה טוענת כי היא משתכרת 2,900 ₪). עוד עולה מן הבקשה כי לבני הזוג ילד וכי הם נושאים בדמי שכירות ע"ס 2,000 ₪.

3.מצאתי לדחות את הבקשה על אתר, מבלי לדרוש תגובת המשיבות, באשר אין הבקשה ממלאת אחר התנאים למתן פטור מאגרה ומתן פטור מהפקדת ערבון.

פטור מאגרה

34.נקודת המוצא הינה כי כל הליך משפטי חייב באגרה. על המבקש פטור מאגרה מחמת עוניו לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני התנאים הדרושים על פי תקנה 14 לתקנות האגרות: הראשון - שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, והשני - שההליך מגלה עילה.

4.נטל ההוכחה להעדרה של יכולת כלכלית מוטל לפתחו של מי שמבקש להטיל עלות ההתדיינות על כתפי הציבור (ראו: בש"א 128/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח' (31.12.1989)). עוד נקבע, כי על המבקש פטור מחמת העדר יכולת כלכלית, לפרוס בפני בית המשפט תשתית עובדתית מפורטת ועדכנית באשר למצבו הכלכלי, ולהמציא מלוא הפרטים אודות רכושו ומקורות הכנסותיו, כאשר הללו נתמכים בראיות מבוססות (ראו לדוגמה: ע"א 254/07 משה לפיד נ' אלישבע סמואל ( 21.02.2007)). כמו-כן נקבע, כי על המבקש להביא בפני בית המשפט פירוט לגבי ניסיונו להסתייע בסביבתו הקרובה. הימנעות מהמצאת המסמכים הדרושים או מסירת פרטים חלקיים בלבד אודות מצבם הכלכלי של המבקש פטור מתשלום אגרה, מצדיקים דחייתה של הבקשה (בש"א 287/92 מאור נ' מדינת ישראל (30.1.1992)).

5.לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי המבקשים לא עמדו בתנאי הראשון בדבר העדר יכולת לשלם את האגרה.

עפ"י נספחי הבקשה, משתכרת המבקשת סך של כ- 5,000 ₪ מעבודתה. יחד עם זאת, לא ברור מן הבקשה מהן הכנסות המבקש, לא ברור היכן מתגוררת המשפחה (נטען כי המבקשים משלמים דמי שכירות מבלי שטענה זו הוכחה באמצעות הסכם שכירות). בנוסף, עולה מנספחי הבקשה, כי למרות הצהרת המבקשת כי אין לה כל חשבון בנק, מנהלת המבקשת חשבון בנק (ראו נספחי הבקשה לפטור מאגרה), ואולם לא צורפו דפים מהם ניתן ללמוד על מצב חשבונה של המבקשת.