עת"מ 3755-04-15

עתירה כנגד החלטת המשיב, ראש עיריית ירושלים, לאשר את ביטול ההקצאה לעותרת משנת 1996 במקרקעין הידועים כחלק ממגרש מספר 629 לפי תב"ע 1973ב בשכונת רמת שלמה (להלן: "המגרש") לשם בניית בית כנסת.

הרקע לעתירה

1.ביום 9.6.96 החליטה המשיבה, עיריית ירושלים להקצות את המגרש לעותרת, עמותה שעיסוקה בלימוד תורה. לפיכך, ביום 4.1.98 נחתם בין העותרת לבין המועצה הדתית ירושלים "הסכם למתן רשות" במסגרתו ניתנה לעותרת רשות לקבל חזקה במגרש למשך שנתיים לצורך הקמת בית כנסת. בהסכם נקבע כי בתום המועד תפקע הרשות אלא אם ייחתם הסכם חכירת משנה בין המועצה הדתית לבין החוכרת. אין חולק כי בית הכנסת לא נבנה על המגרש עד היום ולמעט ביצוע עבודות פיתוח מינוריות במקום, לא התקדמה בניית בית הכנסת על ידי העותרת במגרש וגם לא נחתם הסכם חכירת משנה בין המועצה הדתית לבין העותרת.

2.בשנת 2004 החל הליך הקצאה חדש למגרש. במהלך שנת 2006 ובמהלך שנת 2011 גם פורסם המגרש לצורך הגשת בקשות להקצאה. משהבחינה העותרת בפרסומים האמורים, פנתה למשיבה ביום 20.4.06 וביום 24.10.11 במכתבים אשר לטענתה לא נענו על ידי המשיבה (טענה אשר לא הוכחשה על ידי המשיבה), במסגרתם הבהירה כי המגרש כבר הוקצה לה בעבר והוא מיועד לבניית בית כנסת על ידה. עם זאת, בעקבות הפרסום משנת 2011, וחרף התנגדותה להליך, הגישה העותרת עצמה בקשה לקבלת הקצאה במגרש. כמו כן, ארבע עמותות נוספות - עמותת "לב חנה ירושלים", עמותת "חכמת יעקב בית שמש", עמותת "מוסדות ויזניץ אמרי חיים" ועמותת "משכנות יעקב" הגישו בקשה דומה.

3.ביום 22.5.13 פנתה העותרת למשיבה בדרישה להוריד מסדר יומה של ועדת ההקצאות של המשיבה - אשר צפויה הייתה להתכנס ביום 27.5.13 - את סוגיית הקצאת המגרש, נוכח העובדה שהמגרש הוקצה לה זה מכבר וההקצאה לא בוטלה מעולם. המשיבה ענתה לעותרת ביום 23.5.13 כי העותרת מנועה מלטעון טענות נגד הליך ההקצאה, מכיוון שהיא עצמה ביקשה להשתתף בו. מה גם, במסגרת הליך ההקצאה תינתן לעותרת הזדמנות להשמיע את עמדתה. ואכן, ביום 27.5.13 התקיים דיון בוועדת ההקצאות בעניין הקצאת המגרש, בסופו החליטה הוועדה במסגרת "סיכום ביניים" כי יש לבחון את טענות העותרת באשר לזכויותיה במגרש. אחרי הדיון בוועדה, זומנה העותרת לשימוע אצל מנכ"ל המשיבה, אליו הואצלה סמכות המשיב לערוך שימוע טרם קבלת החלטה על ביטול הקצאה. לאחר שנערך שימוע ביום 2.12.13, הומלץ למשיב לבטל את ההקצאה שניתנה לעותרת. ואכן ביום 20.1.15 ניתנה החלטת המשיב לאשר את ביטול הקצאת המגרש לעותרת. לאחר שהתקבלה החלטה זו, נקבע דיון ליום 14.4.15 בעניין הקצאת המגרש בוועדת ההקצאות. מכאן לעתירה שבפניי.

טענות הצדדים

4.לטענת העותרת, לאורך השנים היא פעלה לצורך קידום פיתוח הקרקע והליכי הבנייה במגרש. כך, לאחר ההקצאה היא פעלה לצורך הקמת בית הכנסת, התקשרה עם מנהל פרוייקט בשם "וינקו יפת", הוציאה היתר בניה ואף קיבלה הצעות מחיר לביצוע עבודות פיתוח. לצורך עבודות פיתוח היא גם שילמה בשנת 2000 סך של 160,000 ₪ וכן נשאה בתשלום אגרות פיתוח והיטלים בסך של 60,884 ₪ נוספים. העותרת גם נטלה הלוואה בסך של כ- 400,000 ₪ מעמותת "משכנות יעקב" עבור פיתוח הקרקע. לטענתה, הפיתוח ארך זמן רב מכיוון שבמגרש נדרשה חציבה מסיבית בשטח סלעי ובשיפועים תלולים. כך גם נעשו נסיונות במהלך השנים 2000-2002 לביצוע שינויי תכנון לצורך הקטנת עלויות הבנייה. עם זאת, לאחר סיום שלב הפיתוח, הופסקו עבודות הבנייה במקום באופן זמני. זאת, לטענת העותרת, לאור נכונותם של תושבים משכונת רמת שלמה - שהחלה בשלבי אכלוס - להשתתף בעלויות בניית בית הכנסת על ידי העותרת, כך שנדרשה המתנה לאכלוסה של השכונה, וכן לאור העובדה שבשנת 2006 הונחו במקום באופן בלתי חוקי מבנים יבילים על ידי עמותת "לב חנה", חרף מאמצי העותרת למניעת הצבתם במקום.

5.לטענת העותרת, המשיבה לא יצרה כל קשר עמה במשך השנים, לא דרשה ממנה להאיץ את קצב ביצוע עבודות הבנייה או הפיתוח, לא ערכה ביקורים במגרש וגם לא העלתה כל דרישה לקידום הליך כלשהו בהן. רק בשנת 2013 גילתה העותרת באופן מפתיע כי בכוונת ועדת ההקצאות להעלות לדיון את סוגיית הקצאת המגרש אחרי שסברה כי הנושא ירד זה מכבר מסדר היום לאור מכתביה שנשלחו בעבר בנושא. רק במכתב שנשלח מהמשיבה ביום 24.10.13, בו זומנה העותרת לשימוע, נטען לראשונה על ידי המשיבה כי ההקצאה שניתנה לה לא מומשה. לטענת העותרת, גם השימוע לפני ביטול ההקצאה אליו זומנה היה אך שימוע למראית עין, שכן כבר בחודש מאי 2013, לכל המאוחר, החליטה המשיבה ליטול מידיה של העותרת את המגרש ופעלה להקצאה מחודשת שלו. המשיבה הציגה את המגרש כמגרש פנוי, ולאחר שנתגלה לה כי הקצתה את המגרש לעותרת זה מכבר, ניסתה "להכשיר את השרץ" בדיעבד ולהוציא החלטה שניתנה למעשה על ידה מראש, לביטול ההקצאה שניתנה לעותרת. למעשה, בפועל נשללה מהעותרת האפשרות לשטח את טענותיה בפני המשיבה מפני שההחלטה בעניינה נתקבלה עוד קודם התקיים הלך השימוע באופן המהווה פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי ותוך חריגה מסמכות.

6.לטענת העותרת אפוא החלטת המשיבה אינה סבירה ולא איזנה כראוי בין כל השיקולים שיש להתחשב בהם. כך, בין היתר, לא נתנה המשיבה דעתה למשאבים העצומים שהקצתה העותרת לצורך קידום הליכי הבניה במגרש. ההודעה על ביטול ההקצאה גם ניתנה בחלוף פרק זמן שאינו סביר באופן קיצוני – וזאת, לכל הפחות לאחר 15 שנה מעת שהוקצה המגרש.