עת"מ 2741-04-15 ח'טיב נ' הפנים ואח'

בעתירה שבכותרת מבקש העותר לבטל את החלטות המשיבים 1-3, במסגרתן בוטלו רישיונות החזקת הנשק של העותר וכן נדחה הערר שהגיש על החלטת הביטול האמורה.

העותר טוען כי הסתמכות פקיד הירייה על המלצת המשטרה בעניינו, אשר עיקריה תיק פלילי המתנהל כנגדו בשל בנייה בלתי חוקית, וכן קיומו של מידע חסוי הקושר אותו לעבירות בתחום האלימות, הינה הסתמכות שאינה סבירה, זאת במיוחד כאשר הינו, לטענתו, אדם שומר חוק, מעולם לא הייתה לו כל תקרית אלימה העשויה להוות משקל מכריע לשם ביטול רישיונותיו כאמור, כמו גם שעה שצו ההריסה המינהלי שהוצא נגדו בגין הבניה הבלתי חוקית, בוטל ע"י בית משפט, כפי שיפורט.

העותר מפרט כי הוא מחזיק בשני נשקים, אקדח ורובה ציד (להלן "כלי הנשק"), ברישיון מזה חמש עשרה שנים, לטענתו ללא כל תקלה. ביום 4.5.14 הוצא כנגדו צו הריסה מנהלי בגין בנייה בלתי חוקית, וכן הוגשה מאוחר יותר תלונה למשטרה בגין הפרתו. לטענת העותר הצו בוטל כאמור בפסק דין מיום 17.8.2014, לאחר הליך שקיים בבימ"ש שלום בגין הוצאת הצו שלא כדין. כן בוטל צו הריסה נוסף שהוצא כנגדו, מספר ימים לאחר ביטול הצו הראשון, וזאת בפסק דין נוסף מיום 26.2.15. העותר הוסיף כי תיקי המשטרה טרם נסגרו, וכן תלוי ועומד כנגדו כתב אישום בגין בנייה שלא כדין, אשר מתברר בערכאות.

ביום 19.1.2015 נמסרו לעותר שני מכתבים המודיעים על ביטול רישיונותיו להחזקת כלי הנשק, לטענתו ללא כל שימוע מקדים וללא זכות טיעון. עילת הביטול, כפי שנרשמה על גבי הודעת הביטול התבססה על המלצת משטרת ישראל בעקבות תיק פלילי שעניינו בנייה בלתי חוקית. ביום 22.1.15 הגיש העותר ערר על ההחלטה, וזאת בטענה מרכזית לפיה בנייה בלתי חוקית, אין בה כשלעצמה על מנת להעלות או להוריד בעניין רישיון החזקת נשק.

ביום 9.3.15 התקבלה החלטת הממונה על רישוי כלי ירייה במחוז צפון, לפיה נדחה הערר, לרבות לאחר שהתקבלה תגובת הקצין הממונה במשטרה, בה המליץ שלא לחזור מביטול רישיונות הנשק, תוך הפניה למידע חסוי הקושר את העורר לעבירות בתחום האלימות, וכן עמדת הקצין לפיה נשיאת נשק ע"י העורר תהווה סיכון לשלום הציבור ולביטחונו. לאחר ששקל ועיין בהמלצת המשטרה אל מול טיעוניו של העורר, הכריע הממונה את הכף לטובת שלום הציבור ובטחונו, ודחה את הערר.

העותר טוען בין היתר כי לא ניתנה לו האפשרות לעיין בחומר הקושר אותו לעבירות אלימות; כי ההחלטה לבטל את רישיונו על סמך מידע חסוי כאמור הינה בלתי סבירה, עת היא מצמידה לו תג של אדם אלים ומסוכן בעוד שאין כל ראיה מוחשית ו/או מנהלית לתמיכה בטענה זו. לטענתו לא נשקלה לזכותו של העותר העובדה כי מדובר במידע בלבד, כאשר העותר לא הורשע ולא נחקר בעניין, לא נשקל עברו הנקי והיותו אדם נורמטיבי שאף סייע למשטרת ישראל לא אחת. עפ"י העותר, בהתאם להלכה הפסוקה, על הטעמים לביטול רישיון תקף להיות מבוססים ונסמכים על אדנים חזקים וברורים, הגבוהים מהסף הדרוש לשם מתן רישיון מלכתחילה. מוסיף ומדגיש העותר כי אדם המחזיק ברישיון מכבר, מחזיק בנוסף במעין 'זכות קנויה' להמשיך ולהחזיק בו, ועל הרשות מוטל נטל השכנוע כי יש הצדקה לפגוע בזכות זו. הצהרת העותר לפיה מעולם לא היה מעורב באלימות, וכן כי מעולם לא נפתחה כנגדו חקירה בגין אלימות, יש בה לטענתו על מנת להוות משקל נגד ל'מידע המודיעיני' עליו נסמכו המשיבים, זאת לפחות במידה הנדרשת לשם שקילת ביטול רישיון, כפי שראוי היה שייעשה.