בפניי בקשה לפסיקת הוצאות.
העותרים הגישו עתירה בה תקפו הוראות שהייה שהוצאו לכל אחד מהם על ידי המשיב. בפסק דין מיום 18.01.16 קיבלתי את העתירה וקבעתי כי נפל פגם מהותי בהוראות השהייה המצדיק את ביטולן. כמו כן קבעתי כי המשיב יוציא לכל אחד מהעותרים אשרת שהייה זמנית עד מועד שיקבע, במידה ויבקש לשקול להוציא בעניינם הוראת שהייה חדשה, ידאג לזמנם לשימוע נוסף.
ביום 9.8.16 הגישו העותרים בקשה זו לפסיקת הוצאותיהם. בבקשה טען ב"כ העותרים כי בהיסח הדעת בית המשפט לא פסק הוצאות לעותרים, שהם אנשים קשיי יום, המתקיימים מעבודה בשכר נמוך ואשר נאלצו לשכור עורך דין שיגיש בשמם את העתירה. ב"כ העותרים הפנה לתיקים נוספים שנוהלו בבית המשפט בשל אותה עילה ובהם בית המשפט פסק לעותרים הוצאות והשיב את אגרת בית המשפט ששולמה על ידם.
ב"כ המשיב ביקש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים:
בית המשפט קם מכסאו וסיים מלאכתו ומשלא פסק הוצאות, היה על העותרים להגיש ערעור .
הבקשה לוקה בשיהוי קיצוני ולא מוסבר מבלי שהתבקשה ארכה להגשתה.
בית המשפט הפעיל שיקול דעתו בטרם הכריע בעתירות ולא זיכה את העותרים בהוצאות.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.