פס"ד בערעור על קיום צוואה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בקריות מיום 23.12.24 (סגנית הנשיאה כב' השופטת שירי היימן) בתיק 11383-06-18 ובתיק 11016-06-28, במסגרתו התקבלה בקשת המשיב לקיום צוואת האם המנוחה מיום 16.6.17*, תוך שנדחתה התנגדות המערערת, שהינה בתה, לביטול הצוואה ממנה נושלה. * ברישא לפס"ד קמא נכתב בטעות 16.7.17, ברם המועד הנכון הינו ,16.6.17, כפי שאכן מצויין לאורך כל פסה"ד לרבות סעיף 156 שם, וכן ראו הצוואה עצמה המצויה בתיק קמא (צורפה כנספח 1 לתשובת המשיב)

שתי הערות מקדימות כלליות:

• כל ההדגשות בציטוטים שיצוטטו, אינן במקור אלא אם צוין אחרת;

• טענות הצדדים שיפורטו להלן הינן עיקרן בלבד ואין בהן כדי למצות כל טענה וטענה, כמו כן טענות הצדדים הנוספות ישולבו במידת הצורך במסגרת פסק הדין.

   

  רקע והשתלשלות ההליכים בבית משפט קמא

  1. לאם המנוחה (להלן: "האם") ולבעלה המנוח, 5 ילדים: המערערת וארבעת אחיה שהמשיב הינו אחד מהם.

  2. ביום 00.00.94 הלך לעולמו בעלה של האם – אביהם של המערערת וארבעת אחיה. לאחר פטירתו הוגשה בקשה למתן צו ירושה, במסגרתה הוגשו תצהירי הסתלקות לטובת האם של כל הילדים ובכללם המערערת, ובהתאם לכך ניתן ביום 00.00.95 צו ירושה בו נקבע כי האם היא היורשת היחידה של בעלה המנוח, וזאת בהסתמך על תצהירי ההסתלקות של הילדים ובכללם המערערת.

  3. בחלוף 22 שנה מצו ירושת המנוח, ביום 8.2.17 הגישה המערערת כנגד האם תובענה לביטול צו הירושה (ת"ע 16730-02-17) בטענה שתצהיר ההסתלקות שלה לטובת אימה דינו להתבטל מחמת הטעיה, מרמה וזיוף חתימתה (להלן: "הליך צו הירושה"); בד בבד עם הגשת התובענה עתרה המערערת כנגד האם למתן צו מניעה זמני האוסר על האם לבצע דיספוזיציה בנכסי עיזבון האב ובשים לב לאופי התובענה ניתן צו מניעה זמני.

     יצויין כי בתחילה המערערת הגישה את התובענה הנ"ל אך ורק נגד האם, ורק בסוף הדיון הראשון שהתקיים ניתנה החלטה המורה למערערת להגיש כתב תביעה מתוקן ולצרף את כל האחים בהיותם צדדים דרושים.

  4. כאמור, במועד נקיטת הליך צו הירושה (2/17) ובמהלכו, האם, שהייתה כבת 83, הייתה עוד בחיים ואף הספיקה להגיש כתבי טענות מטעמה לרבות כתב הגנה, בקשות/תגובות, ואף להיות נוכחת בדיון הראשון (8.6.17) לרבות בדיון בצו המניעה.

     האם בכתבי טענותיה, הלינה על בתה המערערת על כך שהיא מכפישה אותה רק כדי לנסות ולבטל בדיעבד את תצהיר ההסתלקות שלה בטענות כוזבות נגדה, ואף תיארה מערכת יחסים קשה עם בתה המערערת ובעלה – ניכר מהנטען בכתבי הטענות של האם כי האם התאכזבה קשות מבתה המערערת שפעלה נגדה בהליך המשפטי הנ"ל > עניין זה חשוב להבנת התחושה של האם כנגד בתה המערערת וממילא המניע של האם לנישול הבת המערערת בצוואתה. ויודגש, אין זה חשוב מהי האמת – תהיה האמת אשר תהיה (והדבר יוכרע כאמור ע"י בית משפט קמא) – מבחינתה הסובייקטיבית של האם – בתה המערערת עומדת כעת מולה ומנסה לפגוע בה וברכושה! נקל לשער את תחושתה הקשה של האם כלפי בתה ברגע זה.