פלונית נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 8.2.2024 שקובעת שאין להכיר במערערת כבת זוג ידועה בציבור על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 (להלן: "החוק").

רקע עבודתי וטענות הצדדים

ביום 7.10.2023 נהרג פלוני ז"ל (להלן: "המנוח"), איש משטרת ישראל, כאשר יצא להגן על מדינת ישראל ועל יישובי הדרום מפני מתקפת הטרור של ארגון חמאס. המנוח לחם בגבורה, לצד חבריו, ונפל בקרב, בעודו ממלא את שליחותו הביטחונית. המערערת הייתה בת זוגו של המנוח במשך פרק זמן של שנתיים ותשעה חודשים, החל מינואר 2021 ועד לנפילתו.

המערערת טוענת כי בינה לבין המנוח שררה אהבה גדולה, וכי הם חיו חיים משותפים שכללו מגורים משותפים; קיום חיי אישות; התנהלות כספית משותפת והם אף חתמו על תצהיר רשמי בדבר היותם ידועים בציבור. עוד טוענת המערערת, כי המנוח והיא ערכו תוכניות ממשיות להרחבת המשפחה ולמיסוד הקשר ביניהם.

מאז מותו של המנוח, פועלת המערערת על מנת להנציח את גבורתו ואת זכרו, מלווה על ידי בני משפחתו אשר הם בעיניה חלק ממשפחתה שלה.

ביום 18.12.2023 המערערת הגישה בקשה להכרה כבת זוגו וידועה בציבור של המנוח על פי החוק (להלן: "הבקשה"). המשיב דחה את הבקשה בנימוק שלא התמלאו התנאים להכירה כידועה בציבור, ועל החלטה זו הוגש ערעור דנן.

המערערת טענה בערעורה, כי מתקיימים התנאים להכרה בה כידועה בציבור על פי סעיף 1 לחוק, והם: הוכחת מגורים משותפים עם הנספה לפני מותו והוכחת קיומה של מערכת יחסים כידועים בציבור ביום מותו של המנוח, ובכלל זה קיום חיי אישות וניהול משק בית משותף.

לטענת המערערת, היא והמנוח התגוררו יחדיו משך שנתיים וחצי. תחילה בבית אביה ולאחר מכן בבית הורי המנוח. עוד הוסיפה המערערת כי לצד מגוריהם בפועל, חיפשו כל העת דירה או יחידת דיור להשכרה המתאימה לצרכיהם על מנת לצאת מבית ההורים ולגור לבדם (המערערת צירפה לכתב הערעור תכתובות בינה לבין המנוח בין השנים 2023-2021 ביחס לחיפושים אחר השכרת דירה בהתאמה לתכתובות על בעלי דירות בזמנים הרלוונטיים).

עוד טוענת המערערת, כי היא והמנוח הגישו מועמדות להגרלת רכישת דירה ב"מחיר למשתכן" ובין המסמכים שנדרשו להגיש, נכלל תצהיר רשמי בדבר היותם "ידועים בציבור" ומנהלים משק בית משותף מאז חודש מאי 2021.

רשויות המדינה קיבלו, כנטען, את הצהרתם זו של המערערת ושל המנוח, שכן הם זכו בהגרלה לרכישת דירה בעיר אופקים, אם כי בסופו של דבר הם לא מימשו את זכייתם, וזאת, לטענת המערערת, לאחר שקיבלו פרטים אודות מועד תחילת הבנייה ומועד האכלוס הצפוי הגיעו למסקנה כי לוחות הזמנים אינם תואמים את צורכיהם.

המערערת מוסיפה כי התנהלותם שלה ושל המנוח הייתה כזו של בעל ואישה, הן ביחס להתנהלות הכספית, וכן דאגה הדדית לצרכיהם האחד לשניה – קניות; אוכל; חופשות טיולים ובילויים. המערערת מציינת כי הייתה להם מערכת יחסית חמה וקרובה, שהתבססה על שותפות (במגורים משותפים ובניהול משק בית משותף) והם הוכרו הן כלפי עצמם ובעיניהם והן כלפי סביבתם הקרובה והרחוקה כידועים בציבור.

המערערת טוענת כי בני משפחתו וחבריו הקרובים של המנוח יכולים להעיד על כוונותיו של המנוח וכיצד ראה את חייו לצידה. המערערת צירפה לכתב התביעה תצהירים של:

• מר א' י' – אביה;

• מר נ' ה' – חברו של המנוח;

• מר ב' מ' י' – מפקדו של המנוח;

• הגב' ז' ב' – אימו של המנוח.

על כן, טוענת המערערת כי נוכח האמור לעיל לרבות האסמכתאות והראיות שצירפה לערעורה, מביאים למסקנה שאכן מתקיימים התנאים להכיר בה כידועה בציבור של המנוח ומבקשת להכיר בה ככזו, על כל המשתמע מכך.

המשיב הגיש כתב תשובה, בו טען כי לאחר עיון במסמכים ובחומר הראיות שהובאו בפניו החליט כי לא התמלאו התנאים להכיר במערערת כידועה בציבור של המנוח.

לטענת המשיב, אין חולק שהמערערת והמנוח היו בני זוג והתנהלו כבני זוג, אולם התנאי למגורים משותפים לא מתקיים בעניינים מאחר שבני הזוג לא התגוררו בנכס משלהם (חלק מהזמן התגוררו בבית אביה של המערערת וחלק מהזמן בבית אימו של המנוח). המשיב הוסיף כי יש קושי לראות במגורי בני זוג אצל ההורים לסירוגין או ברציפות כעונה על תנאי המגורים המשותפים וכי התנהלות זו אופיינית לבני זוג טרם מיסוד יחסיהם.

עוד מוסיף המשיב, כי לפי תצהיר המערערת בבוקר האירוע היא לא שהתה עם המנוח משום שהייתה בבית משפחתה והוא בבית משפחתו, וכי לפי הצהרת חברו של המנוח – נ' ה', לאחר האסון הם לקחו את המערערת לבית משפחת המנוח שם נשארה עד לאחר השבעה, כך שלטענת המשיב הצהרות אלו לא מתיישבות עם טענת המערערת לפיה התגוררה בבית משפחתו של המנוח.

עוד טוען המשיב, כי העובדה שהמערערת והמנוח נרשמו להגרלה של משרד השיכון ולצורך כך הצהירו על היותם ידועים בציבור – אין בה בכדי לשנות את התמונה שכן העבודה שלא מימוש זכייתם בהגרלה מנובמבר 2022 תומכת במסקנה שלא קיימו מגורים משותפים והסבריה של המערערת לעניין זה לא מניחים את הדעת ולא משנה מהמסקנה שלא התגוררו יחד.

כמו כן, טען המשיב כי לא התקיימו התנאים לניהול משק בית משותף, מאחר שהעברת תשלומים ב"ביט" מלמדת על התחשבנות בין בני הזוג ולא על יותר מכך, כמו גם התשלומים שהוציא המנוח לקניית מסך טלוויזיה או שיפוץ בית אימו אף הם לא תומכים במשק בית משותף. המשיב מוסיף כי חופשות משותפות של בני הזוג לא מספיקות לכשעצמן להוכחת תנאי זה וכי העבודה שלא התגוררו יחד תומכת גם היא בהיעדר קיום משק בית משותף.

מכאן, שהמשיב טוען כי במועד פטירת המנוח - לא הוכחו הפרמטרים החייבים לפי הדין והפסיקה המאפשרים קביעה כי בני הזוג מיסדו את הקשר ביניהם לקשר של ידועים בציבור שהוא אקוויוולנטי לסטטוס נשואים, כך שדין הערעור להידחות.

ההליך

ביום 21.7.2024 התקיים קדם משפט בו הודיעה המערערת כי בכוונתה להביא לעדות שני עדים שתצהיריהם לא הוגשו לתיק מטעמים טכניים:

• הגב' א' ב' כ' – אחות המנוח;

• מר ש' א' – חבר ילדות של המנוח.

  תצהירים אלו הוגשו לתיק ביום 8.8.2024. באותו מועד הגישה המערערת הסכמתה כי ההליך יידון בפני מותב חסר, אולם המשיב התנגד ועמד על שמיעת הערעור בפני מותב תלתא.

ביום 2.4.2025 התקיים דיון ההוכחות בתיק בפניי חברי הוועדה בו נשמעה עדות המערערת ועדויות העדים מטעמה (אם המנוח, אחות המנוח, אבי המערערת, חבריו הקרובים של המנוח ומפקדו הישיר).

לאחר שמיעת ההוכחות, הלך חבר הוועדה, ד"ר דן גוטליב, לבית עולמו, ושני הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על-ידי חברי המותב הנותרים.

דיון והכרעה

השאלה הטעונה הכרעה לפנינו היא האם המערערת והמנוח היו ידועים בציבור, וכתוצאה מכך יש להכיר במערערת כעונה על הגדרת "בן משפחה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, כבת זוגו הידועה בציבור של המנוח גם לאחר מותו.

טרם נדרש לניתוח העובדתי, נציין, כי השינויים במוסכמות החברתיות הנוגעות למערכות יחסים זוגיות מקשות על בירור הליכים דוגמת הליך זה. אם לפני דור אחד ניתן היה לומר, במידה רבה של ודאות כי נישואים פורמליים הם, על פי רוב, הקו המפריד בין מערכת יחסים "רצינית" לכזו ש"אינה רצינית", ועל הטוען אחרת הוטל נטל כבד להוכיח את טענתו, הרי השנים האחרונות הביאו לשינוי מהותי בתפיסת התא המשפחתי. עם היווצרותם (או שמא – עם חשיפתם) של דגמים חדשים של משפחות, עם התרחבות המנעד של יחסים זוגיים, ולא פחות מכך – עם השינויים הנובעים מיוקר המחיה ומיוקר הדיור, המחייבים מציאת פתרונות דיור חלופיים – קשה יותר לסמן קו ברור, מתי הופכת מערכת יחסים מ"קשר זוגי סתם" ל"ידועים בציבור כבני זוג". ההכרעה בהליך שלפנינו מבקשת למצוא בתוך המארג הראייתי נקודות אחיזה לשאלה זו.

על עובדות היסוד בהליך זה – אין למעשה מחלוקת:

1. מוסכם על הצדדים, כי המערערת והמנוח ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך שנתיים ותשעה חודשים, מאז חודש ינואר 2021 ועד מועד פטירתו של המנוח בחודש אוקטובר 2023.

2. עוד מוסכם על הצדדים, כי החל מחודש מאי 2021 החלו הצדדים להתגורר לסירוגין בבתי המשפחות – בחלק מהזמן התגוררו בני הזוג ביחידת דיור בבית אבי המערערת, ולאחר מכן התגורר בבית אמו של המנוח, אך בשום שלב במערכת היחסים ביניהם לא התגוררו בנפרד, בדירה משלהם.

3. עוד מוסכם, כי בחודש יוני 2022 הגישו המערערת והמנוח הצהרה על היותם ידועים בציבור, לצורך הכללתם בהגרלת "מחיר למשתכן". במסגרת הצהרה זו, ציינו השניים כי הם מתגוררים יחדיו מאז חודש מאי 2021 ומנהלים מערכת יחסים זוגית כידועים בציבור (ראו נספח 2 לכתב הערעור).

   בעקבות הצהרה זו, אושרה השתתפותם של המערערת ושל המנוח בהגרלה לרכישת דירה, והם אף זכו בהגרלה זו בחודש נובמבר 2022 בהגרלה. עם זאת, בני הזוג החליטו לוותר על הזכייה (נספח 3 לכתב הערעור וכן הודעות המערערת מיום 8.8.2024).

כאמור, הפסיקה קבעה שני רכיבים עיקריים לקביעה כי בני זוג יוכרו כידועים בציבור, והם:

1. חיים משותפים תחת קורת גג אחת;

2. ניהול משק בית משותף מתוך מטרה ברורה לקיום חיי זוגיות הדדיים.

   כעת, נבדוק האם המערערת והמנוח עמדו בכל אחד מהרכיבים דנן.

   חיים משותפים תחת קורת גג אחת

המשיב כאמור טען, כי בני הזוג לא התגוררו בנכס משלהם וכי ישנו קושי לראות במגוריהם המשותפים אצל ההורים, כעונים על תנאי המגורים המשותפים.

סעיף 1 לחוק מגדר כאמור מיהו "בן משפחה" הזכאי להכרה, כלהלן:

"מי שהיה נשוי לנספה ביום מותו, ובכלל זה מי שהוא והנספה התגוררו יחד לפני יום מותו ובאותו מועד הם היו ידועים בציבור כבני זוג".

קרי, החוק מגדיר ידועים בציבור ככאלו ש"התגוררו יחד". החוק אינו דורש מגורים בדירה בבעלות בני הזוג, או בחזקתם הייחודית, ואינו מחייב מגורים בנפרד מהורי בני הזוג. בהקשר זה יש להפנות לרע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון, (31.8.2008) (להלן: "פסק דין ביטון"), שם קבע בית המשפט העליון (מפי כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין) כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו הייחודיות, וכי אין מקום לקבוע כללים נוקשים להכרה ב"ידועים בציבור" (וראו פסקה 18 בפסק הדין בעניין ביטון).

מתצהיר המערערת וכן מתצהירי העדים מטעמה ומעדויותיהם – המערער והמנוח התגוררו יחד מאז חודש מאי 2021. תחילה ביחידת דיור חיצונית בבית אבי המערערת ולאחר כשנה, ועד ליום 7.10.2024 התגוררו בבית אימו של המנוח.

המערערת נשאלה בחקירתה על אודות העבודה שהיא והמנוח לא התגוררו במגורים עצמאיים, והשיבה כי:

"אנחנו שני אנשים עצמאיים, זה שבחרנו לגור אצל אבא שלי או אצל ז' זה היה ממקום של לחסוך בשביל העתיד שלנו" (עמ' 11 ש' 4-3 לפרוטוקול).

העובדה כי יש בני זוג, לרבות כאלה שנישאו כדת משה וישראל, ולעתים אף זוגות שכבר הביאו ילדים לעולם, הבוחרים להתגורר אצל הורי מי מבני הזוג מטעמים של חיסכון או של נוחות – היא בבחינת ידיעה שיפוטית, והטעמים שנתנה המערערת לבחירה זו – עולים בקנה אחד עם הפרקטיקה המקובלת.

זאת ועוד, מגוריהם המשותפים של המערערת והמנוח אושרו על ידם בכתב, עוד בחייו של המנוח, כעולה מתצהיר ידועים בציבור עליו חתמו עבור משרד הבינוי והשיכון בחודש יוני 2022. הצהרה זו, הנושאת את חתימת המנוח, מהווה ראיה מובהקת, שמשקלה נכבד ביותר, למגוריהם המשותפים של בני הזוג.

המשיב טען כי הצהרת הידועים בציבור, כמו גם העובדה שמשרד הבינוי והשיכון קיבל הצהרה זו, אינן מחייבות הכרה במגורים משותפים. אנו מוצאים קושי רב בעמדה זו, בהתחשב בעובדה כי על המדינה לדבר בקול אחד.

על פי רוב, הקושי בהגדרת "ידועים בציבור" נובע מן העובדה שזוגות רבים אינם "מתעדים" את היותם זוג נשוי המנהל משק בית משותף, ועל בית המשפט (או רשות אחרת) להסיק עובדה זו מתוך הראיות. בענייננו, נדרשו המערערת והמנוח להצהיר פוזיטיבית על ניהולו של משק בית משותף, לפני רשות מרשויות המדינה, ואותה רשות ראתה בהצהרתם ראיה מספקת לשם מתן ההטבה שלשמה ניתנה ההצהרה – רשות להשתתף בהגרלת "דירה בהנחה". במצב דברים כזה, יש לראות בהצהרה על ניהול משק בית משותף ראיה משמעותית ביותר, והנטל על המשיב לסתור אותה – כבד מאוד.

לא מדובר בהצהרה טכנית בלבד, אלא תוצאה של הליך מנהלי מחייב שבו נבחנת הזכאות בהתאם לקריטריונים שנקבעו על ידי המדינה עצמה, לרבות בדירה בדבר מגורים משותפים, משק בית משותף וחיים זוגיים ממושכים. הכרה במעמדם של בני הזוג כידועים בציבור בהקשר מסוים, אך התנערות מהכרה זו בהקשר אחר מהווה פגיעה באחידות החלטות הממשל וכתוצאה מכך באמינות בו.

משעה שניתן "אישור" רשמי של רשויות המדינה למעמדם זה של המערערת ושל המנוח – חזקה על המדינה (על זרועותיה השונות) שערכה את הבדיקות הנדרשות על מנת לוודא שלא אפשרה למי שאינו זכאי להשתתף בהגרלה. על כן, וגם אם לא ניתן להחיל באופן מלא את הדוקטרינה של "הודאת בעל דין" ביחס למשיב, אזי ודאי שיש לדרוש הצגת ראיות טובות לסתירת ההצהרה האמורה – ראיות שהמשיב לא הצליח להציג.

המשיב ביקש להסתמך על כך שהמערערת והמנוח לא מימשו את זכייתם, ועל כן ביקש לטעון כי אין לייחס משקל להצהרה ששימשה יסוד להגשת המועמדות. פרט לעובדה כי משקלה של ההצהרה אינו תלוי בשאלה אם הזכייה מומשה אם לאו (כל עוד ניתנה לבני הזוג הזכות להשתתף בהגרלה על יסוד האמור באותה הצהרה), אזי בבחינת למעלה מן הצורך נתייחס לנימוקים שנתנה המערערת להחלטתם של בני הזוג לוותר על הזכייה, כפי שעולה מחקירתה לפני הוועדה:

"ע ו " ד ג ד ק ר א ה ר ו נ י :ובסוף ויתרתם על הזכיה כי רציתם דירת 5 חדרים והבנתם שלא תקבלו את הדירת 5 חדרים לפי המספר שלכם בהגרלה נכון?

פלונית:גם בגלל זה וגם בגלל שלא היה עדיין את הבנייה, וכבר עבר כמעט שנה. עכשיו, אנחנו מבחינתנו הזמן, זה שאנחנו נכנס עוד שנתיים היה מעולה כי אנחנו חוסכים עוד כסף אבל גילינו שבמחיר למשתכן זה יכול להיות עוד כמה שנים, לא היו היתרי בנייה ולא יכולנו למצוא את עצמנו במצב של מביאים ילד וחיים אצל אבא או אמא.

ע ו " ד ג ד ק ר א ה ר ו נ י :ושנה וחצי אבל גרתם בכל מקרה אצל ההורים.

פלונית:נכון, אבל עם ילד אני לא יכולה לאפשר לעצמי לגור אצל ההורים ובנוסף מן הסתם שכנראה היינו יוצאים להשכיר, אז גם להשכיר, גם משכנתא בזמן שהבית בונים אותו, גם ילדים שאני צריכה לשלם על כאילו תמיד חשבנו על העתיד ועל ההוצאות, תמיד זה היה אצלנו."

עמ' 11 ש' 18-7 לפרוטוקול.

נימוקים אלה הם סבירים והגיוניים, ואף הם תואמים את הידיעה השיפוטית ביחס לאתגרים שמעוררת הסתמכות על הגרלות "מחיר למשתכן" או "דירה בהנחה" כפתרון מגורים. מדובר בהחלטה כלכלית שהתקבלה, כך נראה, על בסיס נימוקים הגיוניים, התואמים את תנאיהם של הצדדים.

המשיב ביקש להסתמך על כך שאמו של המנוח, גב' ז' ב' (להלן: "ז'") העידה לפני הוועדה, כי הוויתור על הזכייה בדירה נבע מסכסוך בין בני הזוג, עד כדי נתק:

ע ו " ד ג ד ק ר א ה ר ו נ י :והם שיתפו אותך שהם בסוף החליטו לא ללכת על זה?

גב' ז' ב':כן. אבל הם שיתפו אותי שהם לא זה, כן.

ע ו " ד ג ד ק ר א ה ר ו נ י :אוקי, הם אמרו לך למה?

גב' ז' ב':קצת סכסוך קטן וזה, אבל זהו.

ע ו " ד ג ד ק ר א ה ר ו נ י :היה מה?

גב' ז' ב':היה מן ניתוק בקשר ו,

ע ו " ד ג ד ק ר א ה ר ו נ י :ביניהם?

גב' ז' ב':אבל אחרי זה הם. לא ממש, כן?

ע ו " ד ג ד ק ר א ה ר ו נ י :כן ברור.

עמ' 28 ש' 35-29 לפרוטוקול.

אלא שגם אם נניח כי בין בני הזוג אירע משבר או סכסוך, בין על רקע הזכייה ובין מטעמים אחרים, עדיין איננו סבורים שיש בכך כדי לשלול את מעמדם כידועים בציבור.

מערכת יחסית זוגית היא "יצור" דינמי, המצריך משני בני הזוג סבלנות ואורך רוח. בין בני זוג, גם כאלה הנשואים זה לזה, ניתן לזהות תקופות של חילוקי דעות, מתחים, עימותים ולעתים – אף פרידה לזמן מוגבל. אין מחלוקת, כי חרף המתיחות הנטענת, חזרו בני הזוג לקיים קשר זוגי משמעותי, וניתן לומר, כי תופעות של מתחים או סכסוך ולא עומדות, כשהן לעצמן, בסתירה לקיומו של קשר זוגי יציב ומשמעותי, אלא מהוות לעיתים ביטוי טבעי להתמודדות בני הזוג עם אתגרי החיים המשותפים.

משכך, קיומם של סכסוכים נקודתיים או ניתוקי קשר זמניים לא מלמדים בהכרח על היעדר זוגיות או פגיעה בטיב הקשר, ואין בהם כדי לשלול את המסקנה בדבר קיומה של מערכת יחסים זוגית ממושכת, המלווה בניהול משק בית משותף, מקום בו מכלול הנסיבות מצביע על קשר רציף, מחייב ובעל מאפיינים זוגיים מובהקים (כפי שיפורט עוד בהמשך).

טענה נוספת שהעלה המשיב, היא שהמערערת והמנוח לא שהו יחדיו ביום 7.10.2023. המערערת עומתה עם נתון זה בחקירתה, והשיבה כי בתקופה זו הם התגוררו בבית אימו של המנוח, ובחג היא נסעה לבקר בבית אביה, אליה היה אמור להצטרף המנוח -

"...הוא היה אמור להגיע ביום שבת לחג עצמו, הוא היה אמור לבוא משם ישר מהבית לבית כנסת. אנחנו מכניסים את אחיין שלי בפעם הראשונה, זה מנהג של תימנים, אני לא יודעת אם זה מנהג של עוד כמה אנשים. עוד כמה עדות. ומשם אנחנו ממשיכים לבית של אבא שלי לאכול איתם את ארוחת החג" (עמ' 15 ש' 6-1 לפרוטוקול).

מעדויות עדי התובעת, עולה תמונה ברורה לפיה בני הזוג התגוררו במשותף עד שבעה באוקטובר. מר נ' ה', חברו של המנוח, נשאל אם הוא יודע איפה בני הזוג גרו, והשיב: "הם היו גרים בבית אל אמא של פלוני, לשם לקחתי אותה" (עמ' 18 ש' 36-25 לפרוטוקול). וכן אחותו של המנוח – הגב' א' כ' (להלן: "א'") נשאלה בחקירתה עד מתי המערערת גרה בבית של אמא של המנוח והשיבה:

"עד אחרי ה 7.10 בערך. באופן רציף לגור באופן רציף (הטעות במקור ע.י) בערך שבועיים שלושה אחרי ה- 7.10 בטרם לפני סוף 30 הימים של האבל עזרנו לה לקחת חלק מהדברים שלה לבית של אבא שלה בחזרה. אבל עד תום 30 הימים היא עדיין הייתה גרה שם" (עמ' 23 ש' 23-19 לפרוטוקול).

העובדה שהמערערת לא שהתה פיזית במקום המגורים המשותף ב-7.10 אין פירושו כי בני הזוג לא ניהלו משק בית משותף – גם זוגות נשואים כדת משה וישראל שוהים מפעם לפעם בנפרד, ודאי כך הוא כאשר אין מחלוקת שהמנוח היה במשמרת בערב שבת שקדם ל-7.10, כך שלא בלתי סביר שהמערערת בחרה לבלות את ערב החג עם בני משפחתה.

ניהול משק בית משותף

כאמור, המשיב טען כי לא התקיימו התנאים לקיומו של משק בית משותף, וב"כ המשיב ציינה זאת בפני המערערת בחקירתה, שם שאלה אותה האם מבחינתה מגורים אצל ההורים מהווים משק בית משותף. המערער השיבה כי:

"מתגוררים אצל אבא שלי ויש את כל ההוצאות השוטפות, אנחנו שותפים להכל עם התחשבנות, אנחנו קונים לעצמנו את הדברים, לא חיינו על חשבון אבא שלי ולא על חשבון ז'."

(ראו עמ' 10 ש' 36-35 ועמ' 11 ש' 3-1 לפרוטוקול).

עדות המערערת קיבלה חיזוק בעדותו של אביה, מר א' י' (להלן: "א'") אשר אימת את טענת התובעת כי היא והמנוח התגוררו ביחידת דיור שבביתו משך כשנה מאז חודש מאי 2021 ולקחו חלק בהוצאות הבית –

"הם גרו למעלה נכון. והם עזרו בהוצאות למיניהם את יודעת הם עשו כביסה והכל. מידי פעם הם זרקו את החלק היחסי של החשמל והאינטרנט והכל" (עמ' 24 ש' 34-33 לפרוטוקול).

כשנשאל א' איך בני הזוג היו משלמים לו השיב:

"מזומן. אבל זה לא רק זה. הם היו נותנים במזומן 300, אבל אם היה חסר משהו והם שם היו קונים בלי שאני אדע, אבל הם היו קונים. אני לא אמרתי להם לקנות, אבל הם קונים, מה שחסר, המטבח זה המטבח שלי ושלהם" (עמ' 25 ש' 9-7 לפרוטוקול).

טענה נוספת שהעלה המשיב, היא שהמערערת והמנוח לא ניהלו חשבון בנק משותף. המערערת אישרה כי אכן לא ניהלו חשבון בנק משותף, אך טענה כי ההתנהלות הכלכלית הייתה משותפת והדדית. ראו עדותה בעניין זה כשנשאלה האם המנוח היה מעביר לה כסף על התחשבנות ביניהם:

"לא. היינו מאזנים את החשבונות, לפעמים היינו מוצאים הרבה, הכרטיס אשראי של פלוני תמיד היה אצלי, קרנות גם הכל היה לי את כל הסיסמאות. לפעמים היינו מוצאים הרבה מהחשבון שלו ומאזנים את זה, לפעמים מהחשבון שלי ומאזנים את זה" (עמ' 12 ש' 8-4 לפרוטוקול).

גם אחותו של המנוח - א', נשאלה בחקירתה על התנהלותם הכלכלית של בני הזוג, והשיבה כי:

"אני יודעת שהכרטיס אשראי של פלוני היה אצל פלונית, כי אני זוכרת שלפעמים הייתי מבקשת ממנו כשהייתי סטודנטית לעזור לי וכולי, אז הוא היה אומר לי תדברי עם פלונית, הכרטיס אשראי שלי אצלה, ולא הייתי מתביישת לבקש את זה ממנה או לא הייתי נרתעת אלא כי אם פלוני מפקיד אצלה את האשראי אז הכל בסדר, אז אני יכולה לבקש ממנו, מה ששלו שלה" (עמוד 22 ש' 35-32 ועמ' 23 ש'2-1 לפרוטוקול).

עוד העידה א', כי המערערת והמנוח נשאו במשותף בעלויות שיפוץ המקלחת שבבית אם המנוח, אצלה התגוררו בתקופה האחרונה לחיי המנוח "הם מימנו את זה יחד. כל מי שהיה גר בבית הזה. ביחד כולם" (עמ' 22 ש' 15-9 לפרוטוקול).

ראיות נוספת לכך שבין המערערת והמנוח לא הייתה הפרדה רכושית של ממש וכי ניהלו את כספיהם במשותף אפשר למצוא בהתכתבויות שצורפו לכתב הערעור. ראו למשל בהתכתבות מיום 2.11.2022 שם כתב המנוח למערערת כי:

"אנחנו לא ידידים ששוכרים דירת שותפים, את בת הזוג שלי ואנחנו שותפים לחיים."

ראו גם התכתבות מיום 28.7.2022, שם כתב המנוח למערערת - "מאמי אני רוצה למשוך כסף לדודו, כמה נמשוך". וכן התכתבות מיום 9.8.2022, שם כתב המנוח למערערת – "מאמי את צריכה שהוציא לך כסף למחר לאירוע?" .

א', אחותו של המנוח הצהירה כי בין בני הזוג שררה מערכת יחסים הזהה לזו של זוג נשוי. בחקירתה נשאלה על אמירה זו, והשיבה כלהלן:

"אני אדמה את זה קצת למערכת היחסים שכרגע אני עם בעלי ואנחנו גרים ביחד. זאת אומרת כל מה שאנחנו עושים ביחד וכל התהליכים שלנו הקניות, היציאות, הטיולים, חופשות, נופשים. כל מה שאני עושה יחד עם בעלי ואנחנו נשואים, זה מה שפלוני ופלונית היו עושים שהם היו גרים אצל אמא שלי, הם גרו לפני כן אצל אבא שלה. זאת אומרת אני לא רואה הבדל בין ההתנהלות שלי עם בעלי כיום לבין ההתנהלות שלהם הייתה. חוץ מטבעת על האצבע שעבורם זה לא היה אישיו, ועבורי ועבור בעלי זה כן היה אישיו, כי אנחנו כן עשינו את הצעד הזה והן עדיין הן לא עשו את הצעד הזה" (עמ' 22 ש' 31-24 לפרוטוקול).

עדות זו, וכן ההתכתבויות שצוינו לעיל (והתכתבויות נוספות שצירפה המערערת שם כתב המנוח שוב ושוב, כי רואה במערערת "אשתו") מעלות קשר זוגי מובהק, המאופיין בדאגה הדדית, בשיתוף רגשי ובמעורבות בעניינים יומיומיים וכלכליים. הקשר הזוגי העולה מעדויות הצדדים וכן מתוכן ההתכתבות לא מתמצה בקשר חברי או מזדמן - אלא משקף מערכת יחסים אינטימית ויציבה, הכוללת גילויי אכפתיות, התייעצות וקבלת החלטות משותפות, כנהוג בין בני זוג החיים חיי זוגיות.

ההתכתבויות בין הצדדים מצביעים על כוונה, הם מגלמים למעשה "צוואה רוחנית" של המנוח. כשם שצוואה ממונית מעידה על רצונו של אדם כלפי רכושו, כך גם צוואתו הרגשית כלפי בת זוגו יש לה משקל רב בשאלה האם להעניק למערערת את ההכרה כבת זוגו הידועה בציבור.

התנהלות זו, כפי שהיא משתקפת מן ההתכתבויות תאומת באופייה ובמהותה דפוס קשר המאפיינים זוגות נשואים או ידועים בציבור, ומחזקת את המסקנה בדבר קיומו של קשר זוגי משמעותי בין הצדדים המעיד על ניהול משק בית משותף מתוך מטרה ברורה לקיום חיי זוגיות הדדיים.

בהקשר זה חשוב להבהיר: המערערת צירפה התכתבויות רבות להודעת הערעור. לצד התכתבויות שבהן ביטויי חיבה מובהקים, היו התכתבויות רבות "טכניות" באופיין: דווקא התכתבויות אלה – של תיאום לוחות זמנים, חלוקת מטלות הבית, בקשות לרכישת מוצרים שונים וכו' – משקפות בעיננו מערכת יחסים העולה כדי ניהול משק בית משותף. ניהולו של משק בית משותף אין פירושו רק החלפת דברי חיבוב, אלא גם ובעיקר – תיאומים הנוגעים לסידורים טכניים: אילו מצרכים יש לרכוש, לאילו חנויות יש לגשת וכן הלאה.

המחזאי והמשורר חנוך לוין כתב במחזהו "שיץ":

"והמילים הסתמיות שאמרתי לך

מקבלות משמעות כבדה,

ואת לפתע תאהבי אותי

כפי שלא אהבת מעולם,

אך הפנים שלי, והמילים שלי,

והחיוך שלי האחרון,

מתוך החיים שלך הם כבר יוצאים

ועוברים אל תחום הזיכרון."

"המילים הסתמיות" שבשיר הן בדיוק אלה המופיעות בחלק הארי של ההתכתבויות שצורפו: סידורים מעשיים של רכישת כדור נגד כאב ראש לאמו של המנוח; חלוקת תפקידים בניהול הבית בפרטים הקטנים והאפורים של חיי היום-יום. בבואנו לקבוע אם בין הצדדים נוהל משק בית משותף, אותן "מילים סתמיות" מקבלות לפתע "משמעות כבדה", ואף מכרעת, ומביאה אותנו למסקנה כי המערערת והמנוח ניהלו משק בית משותף.

מכל האמור לעיל עולה, שהמערערת והמנוח עמדו בשני התנאים לקביעה כידועים בציבור – הם חיו יחד, ניהלו קשר זוגי רציני, רציף ומשמעותי, וניהלו משק בית משותף.

סוף דבר

הפועל היוצא הוא שהערעור מתקבל, והחלטת המשיב מבוטלת, כך שיש לראות את המערערת כידועה בציבור של המנוח בהתאם להוראות הדין, ועל כן – יש להכיר בה כ"בן משפחה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק.

הכרה זו תחול החל מיום מותו של המנוח, 7.10.2023, והתיק יוחזר למשיב להמשך ההליכים לפי החוק.

המשיב יישא בהוצאות ההליך בסך 2,500 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן – יישאו ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א טבת תשפ"ו, 31 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.

יאיר כפיר, חבר הוועדה