עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
24607-11-13
07/10/2014
|
בפני השופטים:
1. הנשיא יגאל פליטמן
2. סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה
3. השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
|
| - נגד - |
המערער:
מ.ב.
עו"ד צפריר אושרי
|
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד רולן ספז
|
| פסק דין |
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; ב"ל 37606-02-13), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 4.12.11 כפגיעה בעבודה.
הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי
2.המערער, יליד שנת 1953, מועסק כטבח ראשי במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע. הצדדים הסכימו על התשתית העובדתית, לפיה המערער שרוי בעבודתו במתחים ולחץ מתמשך, כולל עבודה פיזית; ביום 4.12.11 החל המערער בעבודתו השגרתית בשעה 5:30 בבוקר, כאשר חש בטוב ומבלי שאירע לו אירוע חריג כלשהו; עם תחילת עבודתו החל לחוש כאבים בחזה; אך המשיך לעבוד כארבע שעות נוספות ורק אז פנה לחדר המיון שבמקום עבודתו.
3.מהמסמכים הרפואיים עולה כי המערער פנה לחדר המיון לאחר התגברות הכאבים, כאשר הרופאים בחדר המיון סברו בתחילה כי מקור הכאב בקיבה. רק לאחר כשלוש שעות אובחן כי המערער סובל מאירוע לבבי חריף, כאשר לפי חוו"ד מומחה שהגיש המערער – האיחור בהגעתו לטיפול רפואי החמיר באופן ממשי את הנזק שנגרם לשריר הלב. המערער טען, לאור זאת, כי המשך עבודתו במצב של התקף לב הוא שגרם לנכות בה לקה, ולכן יש להכיר בכך כפגיעה בעבודה.
4.בית הדין האזורי דחה את טענות המערער, והבהיר כי האירוע הלבבי החל ללא קשר לעבודה וכי בנסיבות העניין – בהן ברור כי האירוע הלבבי החל עם תחילת הכאבים – לא ניתן לראות בהמשך העבודה כאירוע חריג (בדומה לנסיבות בעב"ל 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי – ניר מוניס, מיום 22.11.12).
טענות הצדדים בערעור
5.המערער טוען כי התוצאה הסופית, היינו הליקוי הלבבי החמור שנותר לו בעקבות קרות האוטם – להבדיל מהתפרצותו– היא נזק שנגרם בעקבות המשך העבודה, ומשכך יש לראות את המשך העבודה במצב של אוטם כ"אירוע חריג". לגישתו, המשך העבודה העמידו במצב נחות ולעניין זה הודגשה בחוות הדעת החשיבות הרבה לקבלת טיפול רפואי דחוף במצבו; לולא היה עובד – היה מתפנה מיד לטיפול רפואי; והיה על בית הדין למנות מומחה רפואי.
במהלך הדיון המוקדם הוסיף המערער כי נאלץ להישאר בעבודה אותו בוקר שכן מדובר היה בבוקר עמוס במיוחד בשל ביקורת מתוכננת; עם זאת, מדובר בעובדה החורגת מהעובדות שהוסכמו בין הצדדים ואף לא צוינה בתצהירו של המערער.
6.המשיב טוען כי לא הוכח שהישארות המערער בעבודה – ואי התפנותו לקבלת טיפול רפואי – הייתה עקב העבודה או נוכח דרישה שנוגעת לעבודה, ואף לא נטען לכך; המערער עצמו ציין בתצהירו כי לא חשד שמדובר באירוע לבבי ולכן לא התפנה לקבלת טיפול רפואי טרם לכן; ומשכך אין מקום למינוי מומחה רפואי ויש לדחות את הערעור.
בהתאם להסכמת הצדדים, פסק הדין ניתן על יסוד הודעת הערעור וטיעוניהם במהלך הדיון המוקדם.