ס"ע 31782-02-12

1.הנתבעת הנה חברה שעיקר עיסוקיה בתחומי החקלאות ובגידול צאן, ובשלב מסוים הקימה גם מסעדה.

התובע עבד בשירות הנתבעת מחודש יולי 2005 ועד ליום 31/08/10, ופוטר מעבודתו.

בתביעה זו טוען התובע כי פוטר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת, ומבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו תמורת הודעה מוקדמת בשיעור שכר עבודה בגין חודש ימים.

עוד טוען התובע כי שולם לו שכר יומי קבוע שעמד על שיעור של 160 ₪, מבלי שנוספו לו רכיבי השכר אשר היה מקום לשלמם על פי צו ההרחבה בענף החקלאות (להלן: "צו ההרחבה"), בגדרם תוספת ותק, תוספת משפחה, דמי כלכלה ומענק שנתי, ומבלי שקיבל חופשה בתשלום, דמי חגים ודמי הבראה.

התובע מבקש כי בית הדין יורה על תשלומם של רכיבים אלה, וכן השלמה של פיצויי הפיטורים ששולמו לו, כך שהשכר הקובע לפיו יחושבו יכלול אותם רכיבים, וכן יורה על תשלום פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן השתלמות בהתאם להוראות צו ההרחבה.

לבסוף, טוען התובע כי עבד מדי יום, 6 ימים בשבוע, 8 שעות, כך שבסך הכל עבד 200 שעות בחודש, בעוד שהיה עליו לעבוד רק 186, ומבקש תשלום וכן תוספת תגמול בשיעור 25% בגין השעות הנוספות.

2.הנתבעת, מצידה, טענה כי התובע עבד תמורת שכר חודשי, ומדי חודש שולם לו אותו שכר, בין אם עבד ימים מלאים ובין באופן חלקי, לרבות בגין חודשים בהם היו ימים בהם נעדר.

עוד נטען, כי הנתבעת העסיקה את התובע, שאחיו היה מקורב מאוד לבעלי הנתבעת, מתוך ראיית מערכת יחסי העבודה ככזו שתמשך שנים רבות, ועל כן מאחר והתובע היה במצוקה כלכלית ומשפחתית, שילמה לו תוספות מעבר לשכרו, בשיעורים ניכרים של 1,500 ₪ לחודש בממוצע, תוך שהוסכם שאלה יחשבו כהלוואה שתוחזר בבוא היום על דרך קיזוז ממשכורות עתידיות.

לפיכך, טענה הנתבעת כי היא זכאית לקזז מכל סך שייפסק לתובע את יתרת ההלוואה.

בנוסף, נטען כי התובע פוטר בשל גניבה מהנתבעת, בנסיבות השוללות זכאותו להודעה מוקדמת או תמורתה.

לגופן של הזכויות שנתבעו מכוח צו ההרחבה, טענה הנתבעת כי אלה אינן מגיעות לתובע מאחר וזכויותיו ושכרו ניתנו בהתאם להסכם אישי, אולם יוער כבר כעת כי בהמשך הדיון לא עמדה על טענה זו.

3.השאלות הטעונות הכרעה בענייננו, שבעיקרן הוגדרו בדיון המוקדם, הן הבאות:

א.מה הייתה שיטת תשלום השכר של התובע, האם יומי – כנטען על ידיו, או חודשי – כנטען על ידי הנתבעת?