סרנה נ' נתניהו ואח'

1. המבקש העלה לרשת החברתית 'פייסבוק' פוסט המתאר אירוע אשר במהלכו שיירת ראש הממשלה נעצרה בשעת לילה וראש הממשלה ירד ממנה, תוך פגיעה בכללי האבטחה, רק מחמת גחמתה וצעקותיה של רעייתו. ראש הממשלה ורעייתו הגישו נגד המבקש תביעת לשון הרע לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ע' אלקלעי). התביעה התקבלה בפסק דין מיום 11.6.2017, לאחר שנקבע כי מדובר בפרסום לשון הרע והמבקש אינו זכאי להגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע). לאחר דיון מפורט בשיקולים לעניין גובה הפיצויים, חוייב המבקש לשלם למשיב 60,000 ₪ ולמשיבה 40,000 ₪ (ת"א 56211-03-16). המבקש ערער על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן) דחה את הערעור בפסק דין מיום 28.1.2018 (ע"א 15268-09-17).

2. המבקש לא השלים עם פסקי הדין בעניינו, ומכאן הבקשה לרשות ערעור שבפני. במסגרת הבקשה נטען כי הערכאות הקודמות לא התייחסו להבדלים בין פרסום במרשתת לבין פרסום בכלי תקשורת ממוסד ולא נתנו דעתן למהפכה "חברתית אנושית טכנולוגית" שחלה בעידן הנוכחי. נטען בבקשה כי על רקע זה, מן הראוי לקבוע "נקודת שיווי משקל שונה, בין אזרחים, בטח ובטח בין אזרח לשליט" (פסקה 16 לבקשה). בנוסף נטען, בין היתר, כי התביעה שהגישו המשיבים מהווה "תביעת השתקה"; כי הפוסט מושא התביעה אינו מהווה לשון הרע; וכי המסקנה שניתן להסיק על המשיבים מן האירוע המתואר בפוסט – היא אמיתית.

3. עסקינן בבקשה לרשות ערעור "בגלגול שלישי", לאחר ששתי ערכאות כבר דנו בהרחבה בעניינו של המבקש. בשלב זה, הנטל על המבקש להראות כי נדרשת הכרעה בסוגיה עקרונית אשר חורגת מדל"ת אמותיו של המקרה הספציפי (רע"א 10195/17 נבות נ' מזרחי, בפסקה 6 (25.1.2018); רע"א 7123/17 בן עזרא נ' עיריית עכו, בפסקה 6 (17.10.2017)).

           בהקשר זה, טענתו העיקרית של המבקש היא כי המאפיינים המיוחדים של פרסום בפייסבוק דורשים עדכון ופיתוח של הכללים המשפטיים המקובלים. בפרט נטען כי רשת הפייסבוק מתאפיינת במיידיות של הפרסום ושל יכולת התגובה של הנפגע, ולכן הדרך להתמודד עם פוסט מכפיש היא מעל דפי הרשת החברתית ולא בערכאות. נטען כי הפייסבוק (אותו מכנה בא כוחו של המבקש בכינוי חיבה 'הפייס') אינו כמו כלי הפרסום האחרים. הפייסבוק הוא זירה שוקקת וגועשת בה כל אחד רשאי להעלות את הגיגיו ותגובותיו, זו כיכר השוק המודרנית ואין יד מכוונת ואין יד מצנזרת, זו החוויה הדמוקרטית ואין לצנזרה ולהשתיקה (למעט הסתה לאלימות). נטען כי חייו של הפוסט בפייסבוק קצרים מחיי פרפר שבקע מן הגולם המרחף בעולם יום אחד בלבד, שאז הוא נאסף אל אבותיו הפרפרים ואפילו מנועי חיפוש כמו גוגל אינם כוללים פוסטים בתוצאות החיפוש בשל השטף, הכמות והמיידיות בזירת הפייסבוק. הפייסבוק הוא כלי תקשורת דו-צדדי בזמן אמת המאפשר שיח ציבורי פתוח, ומכאן שאין להתייחס אל הפייסבוק בגזירה שווה לעניין לשון הרע כמו לפרסום במדיה התקשורתית הרגילה.

4. אין בידי לקבל את הטענה. פרסום מיידי אינו ייחודי לפייסבוק אלא מאפיין אמצעי תקשורת מודרניים רבים, וכך גם לגבי יכולת התגובה. מאפיין זה, כשלעצמו, אינו שולל את זכות התביעה של הניזוק. להמחשה, נתאר לעצמנו דיון שמשודר בטלוויזיה או ברדיו בשידור חי, ובמהלכו אחד המשתתפים מתיר את חרצובות לשונו ומוציא דיבה על אחר שמשתתף בדיון. מובן כי מיידיות הפרסום במקרה כזה, כמו גם יכולת התגובה של הנפגע, אינן שוללות מעיקרה את הזכות החוקית להגיש תביעת לשון הרע (והשוו רע"א 10520/03‏ ‏בן גביר נ' דנקנר (12.11.2006)).

           חשוב להדגיש כי במקרה דנן אין מדובר בתגובית (טוקבק) או בחיבוב (LIKE) או בשיתוף (SHARE) אלא ביצירת התוכן עצמו, שהוא מושא התגובות, החיבובים והשיתופים. הטענה של המבקש כי זירת הפייסבוק פטורה מתחולת איסור לשון הרע, עד כדי חסינות לכל מפרסם ולכל פרסום, היא גורפת ומרחיקת לכת לטעמי. אציין כי לפחות חלק מהמאפיינים של זירת הפייסבוק, כוחם יפה אף ביתר שאת לזירת הטוויטר, שהציוץ הוא לכאורה כצל חולף, אף פחות מרפרוף של כנפי הפרפר שבקע מהגולם בפייסבוק. אם נלך לשיטת המבקש, גם כל פרסום דיבתי בזירת הטוויטר צריך לזכות בחסינות למפרסם. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הרווחת לפיה גם פרסומים במרשתת ובפייסבוק כפופים לאיסורי לשון הרע בשינויים המחוייבים.

           אל מול המאפיינים של הפייסבוק, שנמנו על ידי המבקש, ניתן להציב את הנגישות, הזמינות וההפצה המהירה של הפרסום בפייסבוק. גם הטענה כי פרסומים בפייסבוק ימיהם קצרים והם נבלעים ונעלמים כאדווה קלה בשצף הפרסומים מבלי שניתן לאתרם במנועי החיפוש, אינה מדוייקת. רוצה לומר כי מתן חסינות לפרסום בפייסבוק מפני איסור לשון הרע, משקפת גישה רומנטית-משהו כלפי כיכר השוק הוירטואלית על ההמולה השוררת בה, ריחותיה וצבעיה. קבלת גישתו של בא כוח המבקש לגבי זירת הפייסבוק משמעה התרה מוחלטת של הרסן, ובמקום שכיכר השוק תוצף באלף פרחים של חופש הביטוי, עלול דווקא הניחוח הכבד של מי השופכין שעלו על גדותיהם להשתלט על השיח. איסור לשון הרע, על מכלול החסינויות וההגנות שבו, תוך יישומו המושכל והתאמתו לעידן המודרני – כולל ההתחשבות בטיב הפרסום ובזירת הפרסום בבחינת "המדיום הוא המסר" – יש בו כדי לאזן בין מוכרי הפרחים בכיכר השוק לבין אחרים, שמרכולתם גסה ודברי הבלע והכזב שלהם מבקשים למלא את החלל.

5. אכן, הממשק הטכנולוגי של פייסבוק (כמו גם רשתות חברתיות אחרות) עשוי לעורר שאלות משפטיות מורכבות בהקשרים שונים בכלל, ובהקשר של איסור לשון הרע בפרט.

           בין היתר, וכמובן מבלי להביע עמדה, ניתן להזכיר את הסוגיות הבאות: