אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> טל קפלן נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל

טל קפלן נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל

תאריך פרסום : 27/11/2017 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
41248-10-14
12/11/2017
בפני סגנית הנשיאה :
אריאלה גילצר – כץ

- נגד -
התובע:
טל קפלן
עו"ד שי אליאס
הנתבעת:
ההתאחדות לכדורגל בישראל
עו"ד יוחאי הורוביץ
עו"ד גלעד גלובינסקי
פסק דין
 

 

האם שולמו לתובע, שופט כדורגל, הזכויות להן הוא זכאי במסגרת "שכר כולל"? זוהי אחת השאלות המונחות לפתחנו.

 

העובדות הצריכות לעניין:

 

  1. התובע עבד כשופט כדורגל בליגות א', ב' ונוער מיום 1.12.2002 עד 31.5.2014.

     

  2. הנתבעת העסיקה את התובע על פי חוזה עבודה לתקופה קצובה, אשר חודש מדי תחילת עונת משחקים.

     

    עיקר טענות הצדדים:

     

  3. לטענת התובע, ביום 31.5.2014 לא הציעה לו הנתבעת לחדש את חוזה העבודה, ולכן הלכה למעשה פיטרה אותו על פי סע' 9(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, כפי שנהגה לעשות בתום כל עונת משחקים ב-12 השנים בהן הועסק אצלה.

     

  4. התובע טוען כי הנתבעת סיימה את העסקתו בעקבות דברים שכתב ברשת החברתית "טוויטר" בחודש אפריל 2014. לטענתו, נמסר לו שהוא מושעה ל-30 ימים, אך גם לאחר תקופה זו לא שובץ למשחקים, ובפועל פוטר מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת.

     

  5. לחלופין, טוען התובע כי התפטר בדין מפוטר על פי סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, מכיוון שלא שובץ למשחקים החל מחודש אפריל 2014 וכן מכיוון שהנתבעת לא פעלה על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני משנת 2008, ולא הפרישה על חשבונה את הפרשות המעסיק עבור גמל ופיצויים, ובמקום זאת ניכתה תשלומים אלה משכרו שלו. לטענתו, בשנת 2008, עם כניסתו לתוקף של צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, ועם הטלת החובה על הנתבעת לבטח אותו בביטוח פנסיוני, הפחיתה הנתבעת את שכרו כך שתוספת ההפרשות הפנסיוניות לא יבואו על חשבונה.

     

  6. לפיכך תבע את הרכיבים הבאים:

    • פיצויי פיטורים והלנת פיצויים – 43,320 ש"ח.

    • דמי הודעה מוקדמת – 3,736 ש"ח.

    • דמי הבראה – 5,984 ש"ח.

    • ימי חופשה – 8,924 ש"ח.

    • ימי חג – 10,844 ש"ח.

    • פנסיה – 93,195 ש"ח.

    • הפרשי שכר – 20,527 ש"ח.

    • פיצויים בגין אי עריכת שימוע, פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש, פגיעה במוניטין ובשם הטוב – 150,000 ש"ח.

       

  7. לטענת הנתבעת, התובע הוא זה שהודיע, באותו מכתב מאת ב"כ מיום 24.7.2014, שאין בכוונתו לחתום על חידוש הסכם העבודה, ולכן התפטר באופן אשר אינו מזכה אותו בפיצויי פיטורים. זאת ועוד, התובע התפטר מבלי ליתן הודעה מוקדמת כחוק, ולכן מכל סכום שייפסק לטובתו יש לקזז 2,465 ש"ח.

     

  8. טענותיו של התובע בדבר אי תשלום זכויות נטענו בשיהוי רב, שכן הנתבעת שילמה את שכרו של התובעת באותו האופן כשש שנים לפני הגשת התביעה והתובע לא העלה כל טרוניה בעניין. לטענתה התובע מנוע מלהעלות טענות אלה מחמת מניעות והשתק מחמת מצג.

     

  9. הנתבעת טוענת כי עד לשנת 2008 לא היה התובע עובד הנתבעת אלא עבד בהתנדבות תוך שמשולם לו החזר הוצאות. רק בשנת 2008 הסדירו הצדדים את היחסים ביניהם כיחסי עבודה על בסיס הסכם עבודה לתקופה קצובה (כך נעשה לגבי כל שופטי הכדורגל החברים בנתבעת). הסכם העבודה האחרון בין הצדדים היה בתוקף עד יום 31.5.2014, הנתבעת הציעה לתובע לחדש את ההסכם אך הלה הוא שסירב. הנתבעת טוענת כי היה וייקבע שהתובע היה עובד הנתבעת לפני שנת 2008, הרי שהסכם העבודה הקובע הוא הסכם העבודה משנת 2008 הקובע כי השכר הקובע לחישוב זכויותיו של התובע הוא שכר מינימום.

     

  10. התובע אינו זכאי להפרשי שכר בגין פעילויות נלוות, נוכח האמור בהסכם העבודה הקובע כי התשלום בגין כל הפעילויות הנלוות היה כלול בשכר השיפוט, המחושב על בסיס פעולת השיפוט בפועל. בכל מקרה, פעילויות החובה היחידות הן בדיקות רפואיות ועמידה במבחני כושר וחוקה.

     

  11. הנתבעת מעולם לא התחייבה לשבץ את התובע, או כל שופט כדורגל אחר, למספר משחקים כזה או אחר. התובע יצא לחופשה באפריל 2014 וחזר ביום 24.4.14 כאשר משחקי ליגת א' בה שפט עתידים היו להסתיים ביום 2.5.17. הנתבעת לא נמנעה מלשבץ את התובע למשחקים לאחר שחזר, אלא פעלה על פי מדיניות השיבוצים הנהוגה אצלה, לפיה למשחקים האחרונים בעונה משובצים שופטים אשר לא שובצו די במהלך העונה, ולחלופין שופטים אשר מיועדים לעלות לשיפוט בליגות בכירות יותר. שיבוץ השופטים מצוי בשיקול הדעת המקצועי של האיגוד והתובע כלל לא מתוכנן היה לשפוט במחזור האחרון בליגה.

     

  12. הנתבעת לא יצאה נגד התובע בגין דברים שפירסם ב"טוויטר", לא השעתה אותו ובוודאי שלא פיטרה אותו בשל כך. לפיכך, מלכתחילה לא קם צורך לערוך לו שימוע. התובע הוא שהתפטר, מבלי להתריע על כוונתו להתפטר מחמת הרעת תנאים, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. היה ויקבע שכן, אין מקום לפסוק פיצויי הלנה מכיוון שמדובר בחילוקי דעות לעצם קיום החוב וטעות כנה של הנתבעת.

     

  13. הנתבעת ערכה לתובע גמר חשבון ובמסגרתו שילמה לו את כל זכויותיו ושחררה את כל הכספים שנצברו לטובתו אצלה. במסגרת זו שוחררו לו כספי הפיצויים שהופרשו עבורו והם באים במקום 100% פיצויי הפיטורים שהיה אמור לקבל לו היה מפוטר.

     

    עדויות:

     

    מטעם התובע העיד הוא עצמו וכן מר שי מרעני, שופט כדורגל לשעבר.

    מטעם הנתבעת העיד מר יריב טפר, מנכ"ל איגוד השופטים של הנתבעת.

     

    דיון והכרעה:

     

    לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

     

     

     

    פיצויי פיטורים והלנתם:

     

    1. אין חולק כי התובע עבד על פי הסכם עבודה לתקופה קצובה, אשר התחדש מדי עונה ותוקפו האחרון היה ליום 31.5.14.

       

    2. סע' 9 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קובע כך:

      • היה עובד מועסק על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה, רואים אותו לענין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעסיק לחדש את החוזה; סירב העובד לחדש את החוזה   רואים אותו, לענין חוק זה כאילו התפטר.

      • הצעת המעסיק לחדש את החוזה כאמור בסעיף קטן (א) צריך שתימסר לעובד לפחות שלושה חדשים לפני תום תקופת החוזה.

         

    3. על פי כתב ההגנה, מנגנון חידוש החוזה אצל הנתבעת הוא כזה שבתום עונת משחקים, שופט אשר מעוניין להמשיך לשפוט בעונה הבאה נכנס לפורטל השופטים האינטרנטי ומאשר שהוא מעוניין בכך. לאחר מכן מוזמן אותו שופט למבדקים רפואיים והחוזה מתחדש. החידוש יכול להיעשות עד תחילת העונה, בחודש ספטמבר של אותה שנה. דברים אלו אושרו על ידי התובע בפרוטוקול הדיון (ש' 16-24 עמ' 5).

       

    4. יצוין כי בדיון ההוכחות טען ב"כ התובע כי לאחר חזרתו מהחופשה באפריל 2014 נחסמה כניסתו של התובע לפורטל השופטים ולפיכך לא יכול היה לחדש את חוזהו. כך טען ב"כ התובע במסגרת חקירתו הנגדית של העד מטעם הנתבעת (ש' 28 עמ' 13, ש' 25-31 עמ' 14, והמשך התשובה בש' 1-7 עמ' 15), אשר טען כי לא ידוע לו על כך. טענה זו נשמעה לראשונה בדיון ההוכחות לאחר שהתובע לא העלה אותה בכתב התביעה ולא בתצהירו ואף לא נחקר עליה. לפיכך מהווה הטענה הרחבת חזית ונדחית.

       

    5. הוכח בפנינו כי מנגנון חידוש החוזה אצל הנתבעת הוא כזה שהפעלתו הראשונית מונחת לפתחו של העובד, אשר ברצונו מודיע על רצונו לחדש את החוזה וברצונו לא מודיע על כך. מבחינת הנתבעת, הצעתה לחידוש החוזה היא במתן האפשרות לשופט להיכנס לפורטל השופטים ולסמן כי הוא מבקש לשפוט בעונה הבאה. לא יסמן, לא יתחדש החוזה ולכאורה השופט מתפטר.

       

    6. משכך, עובר הנטל אל התובע להוכיח כי הנתבעת לא הציעה לו לחדש את חוזה העבודה, אך התובע לא הרים את הנטל. טענתו לפיה נחסמה כניסתו לפורטל השופטים נולדה לראשונה במסגרת החקירה הנגדית לעד מטעם הנתבעת, ונדחתה. לפיכך, לא הוכח כי הנתבעת היא שפיטרה אותו ככל שמדובר בסע' 9 לחוק פיצויי פיטורים.

       

    7. הסכם העבודה של התובע היה מסתיים בתום חודש מאי בכל שנה וניתן היה לחדשו עד חודש ספטמבר של אותה שנה. קיימת רציפות בין חוזה לחוזה כיוון שהתקופה שממאי עד ספטמבר אינה מנתקת את יחסי העבודה בין הצדדים (סע' 2 לחוק פיצויי פיטורים, רציפות בעבודה).

       

    8. אשר לטענת התובע לפיה התפטר בדין מפוטר, גם דינה של זו להידחות.

       

    9. סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי:

      "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים."

       

    10. הלכה היא שעל העובד מוטלת חובה להעמיד את מעסיקו על כוונתו להתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, על מנת לאפשר למעסיק לתקן את המצב (ר' לדוגמא ע"ע 300322/98 יצחק שפריר נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ניתן ביום 30.6.2003, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

       

    11. בענייננו, התובע לא אפשר לנתבעת לתקן את דרכיה, אלא הודיע ביום 24.7.14 כי הוא מתפטר בדין פיטורים מחמת הרעת תנאי עבודתו כמפורט שם. לא הוצגה כל ראיה לפיה התובע התלונן על אילו מתנאי עבודתו קודם לכן (למעט אי שיבוץ במשחקים באפריל 2014, עניין אליו נידרש בהמשך). אם כן, התובע הוא שהתפטר, אלא שהאופן בו עשה זאת אינו מזכה אותו בפיצויי פיטורים.

       

    12. משכך, התובע אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע או פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

       

    13. למעלה מן הצורך נתייחס לטענת התובע לפיה הנתבעת השעתה אותו מעבודה בגין דברים שפרסם ב"טוויטר", והפסיקה לשבץ אותו למשחקים החל מאותו מועד. התובע צירף לתצהירו תכתובת דואר אלקטרוני בינו לבין מר טפר, בתחילתה התלונן על כך ששיבוציו למשחקים הוסרו "בשישי האחרון" מסיבה שאינה ברורה לו וכי הוא מבקש להיות משובץ בסוף השבוע של 2-3 במאי. מכאן ש"שישי האחרון" חל ביום 24.4.14, הוא היום בו שב התובע מחופשתו. כאמור, עונת המשחקים הסתיימה באותו סוף השבוע של 2-3 במאי ונראה שלא היו משחקים נוספים בהם ניתן היה לשבץ את התובע, כך שעל פניו קשה לראות בכך נקיטת צעד חמור כל כך מצד הנתבעת. בפרט נכון הדבר נוכח הסברה של הנתבעת את מדיניות השיבוצים שלה, אשר מקובל עלינו כי מצויה היא במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה.

       

    14. עם זאת, תשובתו של מר טפר לא הייתה מהסוג שאמור היה להניח את דעתו של התובע. כך, לולא היה זה עניין אישי כלפי התובע, מר טפר היה יכול לענות כפי שהטיב להסביר בדיון, שהיה על הנתבעת לשבץ שופטים אחרים משיקולים מקצועיים, וכי הדבר אינו נעשה בכוונת מכוון כנגד התובע.

       

    15. תחת זאת, כתב מר טפר בתשובה לקונית כי על פי התקנון החל על הצדדים רשאית הוועדה (לא פורט איזו ועדה) "משיקולים מקצועיים ו/או אחרים שיפורטו בהחלטתה, להשעות ו/או לא לשבץ חבר למשחקים, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים" וכמו כן רשאית לשבץ או לא לשבץ שופטים בהתאם לשיקול דעת מקצועי ואין חובה לשבץ שופט זה או אחר. מטבע הדברים יכול היה התובע להבין כי הוא מושעה או לא משובץ בשל עניין כלשהו אשר אמור להיות מפורט בהחלטה.

       

    16. בהמשך ההתכתבות, כאשר ביקש התובע לראות החלטה כלשהי בדבר השעייתו או אי שיבוצו למשך 30 ימים, נענה אל ידי מר טפר כי העניין מטופל על ידי יו"ר א-ב, ולאחר שיתקבל עדכון ממנו, תבחן הוועדה המקצועית אם יש מקום להזמינו לדיון בוועדה המקצועית או הארצית או שתוגש תלונה לתובע האיגוד. התובע לא קיבל תגובה על האימייל האחרון ששלח, בו ביקש לקבל הבהרה באיזה נושא מדובר ומדוע נשקלת הגשת תלונה לגביו.

       

    17. התקשורת בין הצדדים לאחר דין ודברים זה, מחומר הראיות שלפנינו, התחדשה אך בחודש יולי 2014, עת שלח התובע באמצעות ב"כ מכתב בו הודיע על התפטרות בדין מפוטר. לפיכך, רב הנסתר על הגלוי. איננו יודעות אילו דברים כתב התובע ב"טוויטר" והאם בשל כך הושעה או הוסר שיבוצו מהמשחקים בסוף השבוע המדובר. ככל שידוע לנו, לבסוף לא הוגשה תלונה נגדו והוא לא הוזמן לבירור אצל הנתבעת. איננו יכולות לדעת מה היה קורה לולא היה נשלח המכתב מאת ב"כ, ועל פני הדברים יכול היה לכאורה לחדש את הסכם העבודה כפי שהוסבר לעיל. אך אין בהתנהלותה העמומה, שלא לומר המוזרה, של הנתבעת כפי שמשתקפת היא בהתכתבות המתוארת לעיל, משום הוכחה שהנתבעת היא שפיטרה את התובע.

       

    18. עם זאת, חרף העובדה שהתובע הוא שהתפטר, עלינו לדחות את טענת הקיזוז של הנתבעת בדבר אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות מצד התובע. מתיאורה של הנתבעת את מנגנון חידוש החוזה שלה עולה כי אי חידוש חוזה מצד שופט קורה חדשות לבקרים, וגישת הנתבעת לכך סלחנית שלא לומר אדישה. נפנה לעדותו של מר טפר, אשר נשאל האם כניסתו של התובע לפורטל השופטים נחסמה כך שלא יוכל לחדש את חוזהו: "לא ידוע לי וגם לא אפשרי. מבחינת איגוד השופטים אנחנו לא יודעים מה רצונותיו של שופט בליגות החובבניות. מדובר בסגל שהוא בעיקרו צעיר, סטודנטים, חיילים, לעיתים בליגות ב' יכול להיות מישהו שהוא לפני גיוס, ובגיל הזה הרצונות לא כ"כ מגובשים ואנחנו נתקלים בלא מעט מקרים של שופטים שמחליטים לא לחדש חברות, אם זה מסיבה של מעבר ללימודים אם השופט עובר ללמוד בעיר אחרת מקבל תפקיד בהייטק ועושה רילוקיישן, יש מגוון סיבות ששופטים, בעיקר בשלב של הליגות החובבניות, אליהן משתייך התובע, מחליטים שלא לחדש רישום באיגוד השופטים. זה מקובל ולצערנו המון כ"א חיובי עוזב אותנו ליחידות מובחרות בצבא, עוזבים אותנו ללימודים בטכניון ובכל מיני מוסדות להשכלה גבוהה, לצערנו זה קורה אבל מכיוון שכך, זוהי השיטה." (עמ' 14, 15).

       

    19. התרשמנו כי הנתבעת נהנית מגמישות זו ביחסי הצדדים וכי אינה נוהגת לנקוט כל סנקציה נגד שופט אשר אינו מסמן בפורטל השופטים כי ברצונו לחדש את החוזה. על פי סע' 10(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 ניתן בנסיבות מיוחדות שלא לדרוש מעובד ליתן הודעה מוקדמת לפני התפטרות. סבורות אנו שנוכח מדיניות הנתבעת כפי שתוארה על ידיה היא, אין מקום לפסוק דמי הודעה מוקדמת לתובע.

       

    20. לחלופין, ניתן לראות במכתב מאת ב"כ התובע, המודיע על התפטרותו, מיום 24.7.14, משום הודעה מוקדמת, מכיוון שנטען שעונת המשחקים מתחילה בספטמבר ומדובר בפרק זמן אשר עולה על חובתו של התובע לפי חוק הודעה מוקדמת. לפיכך, גם אם המכתב אינו מציין מפורשות את המלים "הודעה מוקדמת", יש לראות בו ככזה.

       

      משך זמן עבודתו של התובע:

       

    21. לטענת התובע, החל לעבוד בנתבעת ביום 1.12.2002.

       

    22. לטענת הנתבעת, התובע החל לעבוד אצלה רק מיום 1.8.2008, עת הסדירו הצדדים את היחסים ביניהם לאחר שהמוסד לביטוח לאומי הסכים להכיר בשופטי הכדורגל כעובדי הנתבעת.

       

    23. אנו מקבלות את טענת התובע ודוחות את טענת הנתבעת. ראשית, עיון בתלושי השכר שהוצגו בפנינו מעלה כי שכרו של התובע היה דומה ואף גבוה מזה שקיבל בחודשים שלאחר אוגוסט 2008, כך שלכל הפחות היה התובע במעמד של עצמאי, ובוודאי שלא היה "מתנדב" (כפי שטען מר טפר בעדותו "עד 2008 קיבלו החזר הוצאות כפי שאגב נהוג עד היום בהמון מקומות אחרים בעולם בתחום של שיפוט כדורגל. שופטים הם על תקן עבודה של מתנדבים ברמות האלה... ובכל המקומות האחרים בעולם משלמים על זה הוצאות שיפוט." ש' 20-23 עמ' 13). תשלום סכומים הנעים בין 2,500-6,000 ש"ח אינו עולה בקנה אחד עם טענת ההתנדבות.

       

    24. זאת ועוד, מתלושי השכר עולה כי הנתבעת הפרישה עבור התובע, גם לפני שנת 2008, ביטוח לאומי, מס בריאות ומס הכנסה וכן שילמה לו ונסיעות. הנתבעת אף שילמה לתובע בתלושי משכורת ולא כנגד חשבונית. אופן התשלום האמור מהווה ראשית ראיה לכך שגם בשנים שלפני 2008 היה התובע עובד הנתבעת, והנתבעת לא הוכיחה אחרת.

       

    25. לפיכך, אנו קובעות שמועד תחילת עבודתו של התובע היה כפי שהוא טוען לו, יום 1.12.2002.

       

       

      דמי הבראה:

       

    26. סע' 24 להסכם העבודה קובע כך: "זכאות שופט לדמי הבראה תהיה בשיעור ובגובה כפי שייקבע, מעת לעת, בצו ההרחבה הכללי במשק, בדבר השתתפות מעביד בהוצאות הבראה ונופש שיפורסם בילקוט הפרסומים. דמי ההבראה, אם וככל ששופט הכדורגל יהיה זכאי להם, יהיו כלולים בשכר השיפוט."

       

    27. חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע בסע' 5 כי: "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, או הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 – רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לענין זה על ידי שר העבודה."

       

    28. הוראת סע' 5 מוגבלת לשני רכיבים: שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית וכן דמי חופשה, ולהם בלבד: "ההוראה בסעיף מוגבלת לשני נושאים – הכללת גמול שעות נוספות מנוחה שבועית, ודמי חופשה בשכר; מכאן כי המחוקק היה מודע לסוגית ה'שכר הכולל', ואסר עליו רק בנושאים מוגדרים. פשיטה שאין מניעה להסכים עליו בנושאים אחרים." (דיון תשן/ 7-1 (ארצי) אליקים הדי נ' אורינט קולור תעשיות צילום (1984) בע"מ, כג(1) 045, להלן: פס"ד אליקים הדי).

       

    29. אמנם ניתן להכליל רכיבים כמו דמי הבראה בשכר הכולל, אך זאת בתנאי שזכויותיו של העובד "מכוח חוק, הסכם קיבוצי, או צו הרחבה לא תיפגענה..." (שם), ורק מקום שקיימת הסכמה מפורשת וחד משמעית של העובד לכך (ר' דב"ע נז 3-63/98 גלי בובליל נ' א.א.צ. שירותים משפטיים בע"מ, לב (1999) 91, אשר עסק בדמי נסיעה).

       

    30. בענייננו, קובע הסכם העבודה כי דמי הבראה יהיו כלולים בשכר השיפוט. לדעתנו, לא ניתן לראות בכך הסכמה מפורשת וחד משמעית של התובע לכך, ונסביר: ראשית, על מנת שהסדר זה של הכללת רכיב דמי ההבראה בשכר הכולל לא יהווה מסלול עוקף לתשלום דמי הבראה, היה על הנתבעת להראות כי שכרו של התובע עלה באופן יחסי לעליית דמי ההבראה. כזאת לא נעשה. שנית, הסכם העבודה עליו חתם התובע מדי עונה הוצג לו על ידי הנתבעת בפורטל השופטים, והאפשרויות היחידות שעמדו מולו הן להסכים (בלחיצת כפתור) או לא להסכים. הסכם זה הוא מעין חוזה אחיד, בבחינת ירצה – יקבל, לא ירצה – לא יקבל. ככזה, כוחה של הסכמת התובע לתנאי החוזה חלש יותר מהרגיל. עוד יצוין כי אילו היה רכיב דמי ההבראה מופיע באופן ברור בתלושי השכר, גם אם כחלק מהשכר הכולל, ניתן היה להסיק מכך כי התובע היה מודע והסכים מדי חודש בחודשו לתשלום דמי ההבראה כחלק משכרו הכולל. אך מאחר שהדבר היה מצוין רק בהסכם העבודה, כאחד מני סעיפים רבים, ומאחר שכאמור מדובר היה על חוזה שלתובע לא הייתה דרך להתנות על סעיפיו, אין די בכך כדי לאשר את טענת הנתבעת לפיה דמי ההבראה היו כלולים בשכר. סביר יותר להניח שבאמצעות סעיף זה הנתבעת פטרה את עצמה לחלוטין מתשלום דמי הבראה לתובע.

       

    31. לפיכך אנו קובעות כי התובע זכאי לתשלום דמי הבראה בסך 5,984 ש"ח, כפי שתבע. הנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי.

       

      פדיון ימי חופשה:

       

    32. התובע עבד בשכר לפיו היה זכאי לחופשה שנתית על פי סע' 3(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, ולא כפי שטען התובע לפי סע' 3(א), וזאת מכיוון שעבד פחות מ-200 ימים בשנת עבודה. עם זאת, הנתבעת לא טענה זאת ולא הציגה תחשיב נגדי, אלא הסתפקה בטענה לפיה שילמה לתובע פדיון דמי חופשה מדי שנה בחודשי הקיץ. מעיון בתלושי השכר שצירפה להוכחת טענתה עולה כי דמי החופשה אותם שילמה הנתבעת עומדים על כ-200 – 300 ש"ח, סכומים אשר רחוקים מזכאותו האמתית של התובע. לפיכך אנו מקבלות את תחשיבו של התובע וקובעות כי הוא זכאי לפדיון ימי חופשה בסך 8,924 ש"ח.

       

      ימי חג:

       

    33. אין חולק כי התובע לא עבד במשרה מלאה. אי לכך, נטל ההוכחה בדבר זכאותו לדמי חגים מוטל עליו. התובע לא הוכיח את ימי החג הספציפיים בגינם דורש הוא תשלום, ולא התייחס כלל לשאלה האם מתקיימים לגביהם התנאים לתשלום לפי צו ההרחבה הכללי החל עליו (אי היעדרות ביום שלפני החג וביום שלאחריו ואי תשלום בגין ימי חג החלים בשבת).

       

    34. אי לכך אנו דוחות רכיב תביעה זה.

       

       

      הפרשה לביטוח פנסיוני:

       

    35. לטענת התובע, הנתבעת הפחיתה באופן קבוע משכרו על מנת לשלם את חלק המעסיק כך שלמעשה קיזזה פעמיים את כספי הפנסיה משכרו, פעם אחת בפועל, ופעם שניה בכך שלא הפרישה בעצמה.

       

    36. הנתבעת לא הכחישה את טענת התובע אלא הסבירה כי בשנת 2008, עת נכנס לתוקף צו ההרחבה לעניין ביטוח פנסיוני במשק, "בהתאחדות התקבלה החלטה להיטיב עם השופטים ולהפריש עבור השופטים לגמל ולפיצויים סך של 14.33% על חשבון המעסיק, כבר מהיום הראשון, על אף שהחובה של ההתאחדות הייתה להפריש רק 1.66%." לטענת הנתבעת, "ההפרשה בגובה 14.33% הייתה בבחינת הטבה משמעותית ביותר לשופטים. לפיכך וכדי לא להגדיל את העלות של שכר השיפוט מחד ולא להקטין את הסכום מאידך הוחלט ששכר השיפוט לא ישתנה, אבל במידה ועל שופט פלוני יחול צו ההרחבה אזי שכר השיפוט יופחת בגובה 12.5% למשחק, וזאת בכל הדרגים למעט בדרג הלאומית והעל... הפחתה זו של 12.5% שיקפה למעשה הפרשות סוציאליות בגובה 14.33% על הסכום המופחת. בפועל כידוע לא מדובר בהפחתה אלא בהסתה (צ"ל – בהסטה – א' ג' כ') של חלק מהתשלום לקרן פנסיה או קופת גמל לקצבה שיתרונות רבים בצידה גם לשופטים, בכלל זה הטבות מס כאשר בפועל הכסף נשאר וממשיך להיות כסף של השופטים." (לא במקור – א' ג' כ')

       

    37. טענת ההגנה של הנתבעת היא בבחינת הודאת בעל דין, ועולה ממנה כי אמנם הנתבעת ניכתה את כל ההפרשות לקרן הפנסיה משכרו של התובע, כפי שניתן לראות שחור על גבי לבן מעיון בתלושי השכר שלו.

       

    38. סע' 25(א)(5) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, קובע כי לא ינוכו משכרו של עובד תשלומים שוטפים לקופות גמל (ובלבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעסיקו בכתב על התנגדותו לתשלומם).

       

    39. סע' 25ב(ב) קובע כי מעסיק שניכה סכומים משכרו של עובד בניגוד להוראות סע' 25, עובר עבירה פלילית ונתון לסנקציות הקבועות בחוק.

       

    40. לפיכך, אנו קובעות כי התובע זכאי לכל הסכומים שהופרשו משכרו תחת סעיף ניכויים והפרשות לקופות גמל, ובנוסף זכאי הוא להפרשות שהנתבעת אמורה הייתה להפריש עבורו בגין גמל ופיצויים, העומדות לפי תחשיבו של התובע, אותו אנו מקבלות, על 93,195 ₪.

       

    41. למעלה מן הצורך נציין כי הנתבעת בהגנתה נתלתה בסע' 32 להסכם העבודה הקובע כך: "ההתאחדות תצרף את שופט הכדורגל... לקרן פנסיה מקיפה חדשה, ותעביר אליה תשלומים, כלהלן: 8.33% משכר השיפוט בגין פיצויים, 6% משכר השיפוט בגין תגמולים. ההתאחדות תנכה מדי חודש בחודשו סכום ששיעורו 5.5% משכר השיפוט, כחלקו של שופט הכדורגל, ותעבירו לקרן הפנסיה..."

       

    42. אלא שמלשון הסעיף ניתן להבין כי הניכוי משכרו של התובע אמור היה להיות 5.5% בלבד, ולא ברור כלל וכלל כי במלים "תעביר אליה תשלומים" התכוונה הנתבעת כי תשלומים אלה ינוכו גם הם משכר התובע. לפיכך, גם אם ניתן היה לטעון טענת מניעות או השתק בעניין זה, הייתה הטענה נדחית מכיוון שהאמור בסעיף אינו תואם את שנעשה במציאות. למותר לציין כי עובד אינו רשאי לוותר על זכות קוגנטית ולפיכך אין מקום לטענת מניעות או השתק ככל שמנוכים משכרו רכיבים בניגוד לחוק הגנת השכר.

       

      הפרשי שכר:

       

    43. התובע טען כי במהלך שנות עבודתו נהג להשתתף בפעילויות נלוות אשר הנוכחות בהן הייתה חובה, לרבות ישיבות, כנסים, אימונים, מחנות קיץ, מבחנים מעשיים ועיוניים, חניכה ובדיקות רפואיות. לטענתו, לפני שנת 2008 נהגה הנתבעת לשלם עבור פעילויות אלה. לטענתו, משנת 2008 לא שילמה הנתבעת עבור פעילויות אלה, וחובה בגין רכיב זה עומד על פי חישובי התובע על סך של 20,871 ₪.

       

    44. הנתבעת טענה כי התשלום עבור פעילויות נלוות נכלל בשכר השיפוט, ואנו מקבלות את טענתה.

       

    45. סע' 10 להסכם העבודה קובע כך: "ההתאחדות תשלם לשופט הכדורגל סכום ברוטו וזאת עבור כל משחק כדורגל בו ישפוט בהתאם לשיבוץ שייקבע לו על ידי האיגוד... (להלן ולעיל – 'שכר שיפוט')..."

       

    46. בניגוד לאמור לעיל בעניין דמי הבראה, ככל שמדובר ברכיבי שכר אשר אינם מוקנים לעובד על פי חוק, יש מקום להתבונן על התנהלות הצדדים לאורך השנים. כאן, אין חולק כי התובע ידע כי משנת 2008 שכרו מחושב פר משחק, כפי שפורט בתלושי השכר, וכי אין הוא מקבל תשלום על הפעילויות הנוספות אותן תיאר בכתב התביעה. בניגוד לדמי הבראה, אשר אדם יכול לטעון שלא ידע כי קיימת לו זכות חוקית לקבלם, כאשר אדם מגיע לכנס או אימון ואינו רואה אינדיקציה לתשלום בגינם בתלוש השכר, ולא מתלונן על כך במשך שש שנים, ניתן להסיק כי הוא מסכים לכך.

       

    47. לפיכך אנו דוחות רכיב תביעה זה.

       

      פיצויים בגין אי עריכת שימוע, פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש, פגיעה במוניטין ובשם הטוב:

       

    48. כאמור לעיל, התובע אינו זכאי לפיצויים בגין אי עריכת שימוע, פיטורים שלא כדין מכיוון שהנתבעת לא פיטרה אותו. אשר לעוגמת נפש, פגיעה במוניטין ובשם הטוב, רכיבים אלו לא פורטו ולא הוכחו, ולפיכך נדחים אף הם.

       

      סוף דבר:

       

    49. התובע זכאי לתשלומים בגין הרכיבים הבאים:

      • דמי הבראה – 5,984 ש"ח.

      • ימי חופשה – 8,924 ש"ח.

      • פנסיה – 93,195 ש"ח.

         

    50. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.2014 ועל התשלום בפועל.

       

    51. כמו כן, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח ובהוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח.

       

      ניתן היום,  ‏כ"ג חשון תשע"ח (12 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

       

      תמונה 3

       

       

       

       

      Picture 1

       

      תמונה 4

       

      גב' גל טלית,

      נציגת ציבור (עובדים)

       

      ד"ר אריאלה גילצר-כץ, שופטת

      סגנית נשיאה

       

      גב' ברכה ליטבק,

      נציגת ציבור (מעסיקים)

       

       

       

       

       

       


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ