א.ג. נ' יינות ביתן בע"מ

1.התובע עבד בנתבעת משך כ- 5 חודשים אז פוטר מעבודתו. בתביעתו עותר התובע לפיצוי בגין הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1989 בסך 50,000 וזאת לטענתו כי פיטוריו נעשו בשל מחלת הכפיון (אפילפסיה) עמה הוא מתמודד וכן אי התאמת תנאי העבודה למוגבלות עמה הוא מתמודד. כן עתר התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 15,000 ₪, וכן אבדן השתכרות בסך 30,000 ₪.

2.להלן יפורטו העובדות הדרושות לנו לצורך הכרעה:

א.התובע כאמור סובל ממחלת הכפיון, החל עבודתו בנתבעת ביום 4.5.15 ועד לפיטוריו ביום 3.9.15. התובע התקבל לעבודה לתפקיד סדרן חלב. לטענת התובע תפקיד זה מתאים למוגבלותו ואילו מידי פעם נתנה לו הנתבעת לעשות עבודות שאינן במסגרת תפקידו, עבודות בשמש, שאינן מתאימות למוגבלותו או אז חווה מספר פעמים התקפי פרכוס.

ב.ביום 16.8.15 נמסר לתובע מכתב הזמנה לשימוע במסגרתו נטען כי הסיבות להזמנת התובע לשימוע הן היעדר שביעות רצון וכן אי ביצוע הוראות המנהלים (נספח א' לכתב ההגנה).

ג.ביום 18.8.15 נערכה לתובע שיחת השימוע בפני מנהל הסניף וביום 30.8.15 הודיעה הנתבעת לתובע על פיטוריו שייכנסו לתוקף ביום 3.9.15 (נספח ג' לכתב ההגנה).

3.לטענת התובע, הנתבעת פיטרה אותו בשל מחלת הכפיון עמה הוא מתמודד ואשר הסבה "חוסר נוחות" למי מגורמי הנתבעת. לטענתו, לאחר שפוטר נאמר לו שהסיבה לפיטוריו נובעת בשל קיצוצים ואף בתקופה הסמוכה לזימונו לשימוע זכה לשמוע ממנהליו הערות הקשורות למגבלותיו שכן לעיתים היה נתקף בפרכוסים בעיקר כשאולץ לעבוד בשמש ולטענת מנהליו בזמן ההתקף הוא היה "מפחיד את הלקוחות". לטענת התובע הנתבעת ידעה על מחלתו עת התקבל לעבודה, וזו לא פגעה בעבודתו ואם הנתבעת הייתה ממשיכה להעסיקו בתפקיד בשמו הוא נשכר, סדרן חלב (ולא נותנת לו משימות שאינן במסגרת תפקידו ובשמש), אף הפרכוסים מהם סבל, היו מופיעים לעיתים רחוקות, אם בכלל. לטענתו גם אם התעורר קושי בהעסקתו, היה על הנתבעת להתאים לו עבודה חלופית שתתאים למוגבלותו ולכן הוא תובע פיצוי בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. כמו כן טוען התובע כי פיטוריו נעשו שלא כדין כאשר הנתבעת לא פירטה את הסיבות להזמנתו לשימוע ולא במכתב השימוע ואף לא בשימוע עצמו וזאת על אף בקשתו, כאשר השימוע נעשה למראית עין ופרוטוקול השימוע אינו משקף את שהיה. כן טוען התובע לפיצוי בשל אובדן השתכרות וזאת מאחר שפיטוריו הותירו אותו ללא עבודה כאשר ממועד פיטוריו ועד להגשת התביעה לא מצא עבודה למעט מספר ימים בודדים.

4.הנתבעת טענה שהטעם להזמנת התובע לשימוע היה בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו בעבודתו ואי ביצוע הוראות המנהלים. לטענתה מאחר שהתובע לא הצליח כעובד סדרן במחלקת החלב וכדי לא לפטרו, ניסתה למצוא לו עבודה חלופית שתתאים לו ושתהיה בשעות הבוקר בלבד ואף יצרה עבורו משרה חדשה שבמסגרתה הוטלו עליו מטלות שונות כמו קידוד מוצרי צריכה, איסוף קרטונים, ועבודות שונות במחסן. לטענתה למשרה החדשה לא היה תפקיד מוגדר אלא כללה מס' משימות מתוך כוונה למצוא לתובע תפקיד. לטענתה משהניסיונות לא צלחו והתובע לא ביצע גם את התפקיד החלופי לשביעות רצון הממונים עליו, החליטה על זימון התובע לשימוע. הנתבעת טענה שהתובע לא הכחיש בשימוע את הטענות שיוחסו לו ולכן הוא פוטר. לטענתה מעולם לא הועלו כלפי התובע הערות בקשר למוגבלותו ולא היה קשר בין ההתקפים שנבעו ממחלתו ואשר אירעו במהלך עבודתו לפיטוריו, כאשר עובדת מחלתו של התובע הייתה ידועה לה עת התקבל לעבודה והיא לא מנעה ממנה להעסיקו. אשר לשימוע טוענת הנתבעת כי התובע קיבל זימון מסודר לשימוע, במהלכו נפרשו בפניו הטענות נגדו כאשר התובע עצמו הודה בשימוע כי הוא מבקש להשתפר.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית