מדינת ישראל נ' פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת מ' אגמון-גונן), מיום 18.2.2025 בעמ"נ 50944-12-24. במסגרת ההחלטה, נדחתה בקשת המבקשת לעיין מחדש או לעכב את ביצועה של החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי מיום 9.2.2025, שבה הורה בית המשפט ליתן למשיב רישיון ישיבת ארעי בישראל מסוג א/5, למשך שנה.

רקע

המשיב, אזרח אריתריאה, נכנס לישראל בשנת 2009. לאחר שנערך לו שימוע והוצאו לו צווי הרחקה ומשמורת, ניתן לו ביום 22.11.2009 רישיון זמני לישיבת ביקור, המיועד למי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן בעניינו צו הרחקה, וזאת עד ליציאתו או הרחקתו מישראל (סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952). בחלוף מספר שנים, ביום 24.5.2018, הגיש המשיב בקשה למקלט מדיני בישראל, בטענה כי גויס לצבא על ידי השלטונות בארץ מוצאו.

ביום 1.10.2024 הגיש המשיב ערר לבית הדין לעררים בטענה לאי-מתן החלטה בבקשתו למקלט, במסגרתו הוסיף וביקש כי יינתן לו רישיון לישיבת ארעי בישראל (א/5), עד לאחר 30 יום מעת הכרעה בבקשתו למקלט. המדינה, מנגד, טענה כי שאלת אמות המידה לבחינת בקשת מקלט מהסוג של המבקש – שבמרכזה עריקות או השתמטות מהצבא באריתריאה – ניצבת במרכזו של הליך שעודנו תלוי ועומד בבית משפט זה (בר"מ 67835-09-24), ועל כן, מטעמי כיבוד בין הערכאות, ביקשה למחוק את הערר, ולחילופין – להקפיאו עד להכרעה בהליך הנזכר. בית הדין קיבל את בקשת המדינה, והורה על מחיקת הערר. באשר לבקשת המקלט, נקבע כי אין מקום להורות למדינה ליתן בה החלטה, בעוד המצב המשפטי לגביה אינו נהיר ומונח לפתחו של בית משפט זה. עוד נקבע, כי בשים לב להצדקה שבעיכוב שחל במתן החלטה פרטנית בבקשת המקלט; לשיהוי שבה הוגשה, בחלוף תשע שנים ממועד כניסת המבקש לישראל; וכן לעובדה שבידי המבקש רישיון לישיבת ביקור, שמונע את הרחקתו מישראל ומאפשר לו לשהות ולהתפרנס בישראל – אין להיעתר לבקשת המשיב לקבלת רישיון לישיבת ארעי בישראל עד להכרעה בבקשת המקלט.

המשיב ערער לבית המשפט המחוזי, ומיקד טענותיו באי-קבלת הסעד שנוגע למתן רישיון ישיבת ארעי בישראל. ביום 23.12.2024 הורה בית המשפט המחוזי למדינה להגיש תגובה לערעור, עד ליום 24.1.2025, שבה יובהר, בין היתר, "מה המניעה למתן אשרת א/5 זמנית עד להכרעה בבקשת המקלט של המבקש". ארבעה ימים עובר למועד האחרון להגשת התגובה, ביום 21.1.2025, הגישה המדינה בקשה להארכת מועד, בהסכמת ב"כ המשיב, עד ליום 9.2.2025 – והיא התקבלה בו ביום (להלן: ההחלטה הראשונה). בהמשך לכך, ביום 6.2.2025, שלושה ימים לפני המועד האחרון להגשת התגובה, הגישה המדינה בקשה נוספת להארכת מועד ב-10 ימים נוספים, גם היא בהסכמת ב"כ המשיב (להלן: בקשת הארכה השנייה). ביום 9.2.2025 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. במסגרת ההחלטה, העיר בית המשפט המחוזי על אודות התנהלות המדינה בהגשת הבקשה וצוין כי בקשת הארכה השנייה, הוגשה ביום חמישי בצהריים לקראת סוף יום העבודה, כאשר המועד להגשת התגובה – יום 9.2.2025 – יצא ביום ראשון, כך ש-"בפועל, המשיבה, ולא בפעם הראשונה, מעמידה את בית המשפט לפני עובדה מוגמרת". עוד צוין כי לבקשה השנייה לא נלווה נימוק ממשי, בפרט כשמדובר בבקשה למתן ארכה שנייה; וכי אף לא נזכר בה שקדמה לה בקשת הארכה הראשונה. מטעמים אלו, הבקשה להארכת מועד נדחתה, ולצד זאת, ניתנה ההחלטה הבאה: "כיוון שההנמקה המרכזית של בית הדין נוגעת להליכים התלויים ועומדים בבית המשפט העליון בבר"מ 67835-09-24 שטרם נקבע לדיון [...] אני מורה למשיבה לתת למערער עד ליום 20.2.25 אשרת א/5 למשך שנה. המשיבה תודיע עם קבלת החלטה בבר"מ בבית המשפט העליון או עד ליום 13.7.25 לפי המוקדם. בהתאם לכך יינתנו החלטות באשר להמשך הדיון בערעור".

ביום 17.2.2025, הגישה המדינה בקשה לעיון מחדש בהחלטה הנזכרת, ולחילופין, לעיכוב ביצוע ההחלטה ליתן למשיב רישיון לישיבת ארעי (א/5), וזאת על מנת לאפשר לה לשקול הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בבקשתה, עמדה המדינה על טיבו העקרוני של הליך בר"מ 67835-09-24 שכאמור תלוי ועומד בבית משפט זה, ולהשלכות הרוחב הנלוות לו, הנוגעות לאלפי אזרחי אריתריאה השוהים בישראל. כמו כן, העלתה המדינה טענות לגוף הערעור, וכן הצביעה על השגגות שנפלו לטענתה, בהחלטת בית המשפט המחוזי ליתן למשיב רישיון ישיבת ארעי במסגרת החלטת ביניים בערעור. בית המשפט דחה את הבקשה ביום 18.2.2025 תוך שהוא שב על הערותיו באשר להתנהלות המדינה. כמו כן נקבע כי אין מקום לעיכוב ביצוע ההחלטה, בשים לב לכך שבקשת העיכוב הוגשה ביום 17.2.2025 – ומחמת הגשתה לאחר שעות העבודה, הובאה לפני בית המשפט רק למחרת – בחלוף תשעה ימים ממועד מתן ההחלטה (9.2.2025), ושלושה ימים לפני המועד שנקבע למתן הרישיון הארעי (20.2.2025), וכן כי "מדובר ממילא באשרה למשך שנה בלבד".