גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירות של גרימת חבלה חמורה, תקיפה חבלנית, נהיגה בקלות ראש ונהיגה בשכרות.
כמתואר בכתב האישום, ביום 8.8.09 לאחר חצות הגיע הנאשם, שהיה אז בן 18 שנים, ברכב בו נהג, לבילוי במועדון בבצרה יחד עם חבריו. במהלך הבילוי שתה הנאשם משקאות משכרים. לפנות בוקר, במגרש החניה שמחוץ למועדון, החלה קטטה בין שניים מחבריו של הנאשם לבין צעירים אחרים. הנאשם שהבחין בכך, ניגש לרכבו, הוציא ממנו אלת בייסבול וניגש לעבר קבוצת הצעירים האחרים באומרו "מי עושה פה בעיות" כשהוא מניף לעברם את האלה. אחד מהצעירים, ולדי זגטני, אמר לו "תעיף את האלה לא באנו לריב", ובתגובה אמר לו הנאשם "למי אמרת תעיף את האלה" והכה באלה לכיוון ראשו של ולדי. האלה שפשפה את אזנו ונחתה על כתפו, וכתוצאה מכך נפל ולדי על הארץ. הנאשם המשיך וחבט באמצעות האלה ביצחק חיימוביץ שעמד במקום, בחלק האחורי של ראשו ובידו. לאחר מכן אמר הנאשם לנוכחים "תתרחקו ממני" ועזב את המקום עם האלה. הנאשם נכנס לרכבו, ואותה עת השליך אחד מהצעירים אבן או חפץ דומה לעבר הרכב וגרם לשבירת השמשה האחורית שלו. הנאשם הניע את הרכב כשהוא שיכור, והחל בנסיעה לעבר התקהלות צעירים שהיו במקום. הוא פגע בצעיר בשם דור לחנה והעיפו לעבר שיחים. חברו של דור, אביעד אליס, רץ לסייע לחברו שהיה על הקרקע, אך הנאשם המשיך בנסיעה, נסע אחורנית במהירות ופגע באביעד, שהוטח ארצה. כתוצאה מהפגיעות הללו, איבד אביעד את הכרתו ונגרם לו שבר בירך שמאל, וכן שפשופים בפניו ובחזהו. הוא נותח ברגלו ואושפז למשך 6 ימים. כמו כן נגרמו חבלות וכאבים לולדי ויצחק, כתוצאה ממכות האלה.
לנאשם רישום ללא הרשעה מבית המשפט לנוער, בעבירות של סחר ושימוש בסמים משנת 2006, בהיותו בן 15 שנים, בגינן נדון לשל"צ והתחייבות.
יצויין כי הנאשם שהה במעצר כחודשיים, ממועד האירוע עד ליום 1.10.09, שאז ניתן תסקיר מעצר שהמליץ על שחרורו למעצר בית מלא בבית הוריו עם פיקוח שירות המבחן. לאחר מכן, בחודש מאי 2010, אופשר לו לצאת לקורס קדם צבאי בבסיס סגור כשבסוף השבוע שהה בתנאי מעצר בית.
לאחר הרשעתו, ניתנו בעניינו של הנאשם שלושה תסקירים של שירות המבחן. בתסקיר הראשון צויין כי משפחת המוצא מונה שש נפשות והינה נורמטיבית ומתפקדת. הנאשם הינו הצעיר בילדים. בנעוריו אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז, ובכתה י' עבר לבי"ס הכפר הירוק, התואם את צרכיו. במסגרת זו השתפרו הישגיו הלימודיים לאין ערוך, עד כי המשיך ללימודי הנדסאות בכיתות י"ג-י"ד. הנאשם סיים בהצטיינות את לימודיו במכללה הטכנולוגית בכפר הירוק במגמת הנדסאות חשמל ואלקטרוניקה. כמועמד לשירות צבאי, הנאשם אותר כמתאים להשתלב בקורס קדם צבאי בחיל החימוש, ועל פי החלטת בית המשפט הותר לו לצאת לקורס.
לגבי האירועים נשוא האישום, מסר הנאשם כי הוא וחבריו יצאו לבילוי ובטרם פרוץ הקטטה היו נתונים תחת השפעת אלכוהול. במקום התפתחה תגרה והוא נטל בה חלק. במהלך האירוע חווה סכנה לחייו והיא שעמדה בבסיס התנהגותו בחלק השני של האירוע, כשנכנס לרכב וניסה להימלט מהמקום. הנאשם הביע חרטה וצער על הפגיעות שגרם למתלוננים, ומסר כי מעולם לא היה מעורב באירוע מסוג זה בעבר למרות שהרבה לבלות במועדונים. לגבי שימוש בחומרים פסיכואקטיביים, מסר הנאשם כי בהיותו בן 15 נהג להשתמש בגראס בנסיבות חברתיות. בעקבות ההליך המשפטי בביהמ"ש לנוער הופנה לשירות המבחן ונדון לשל"צ ללא הרשעה ומאז אינו נוהג לצרוך סמים. לגבי אלכוהול, מסר כי נהג לשתות בנסיבות חברתיות ובסופי שבוע, אך הדבר לא אפיין את אורח חייו. מאז האירוע מתנזר מכך. הוריו של הנאשם מסרו כי הופתעו ממעצרו ומהאירוע, לא נתקלו בדפוסים אלימים בהתנהגותו בעבר וגילו דאגה רבה למצבו. שירות המבחן התרשם כי האם מהווה גורם תומך עבור הנאשם וכי הוא מקפיד על קיום מעצר הבית בפיקוח הוריו.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם חווה מצוקה נפשית במהלך תקופת המעצר, וכי האירוע הותיר תחושות קשות של חרדה ומצוקה. כן התרשם שה"מ כי ההליך המשפטי הינו משמעותי עבור הנאשם וכי משקיע מאמצים רבים על מנת לשוב ולתפקד בצורה נורמטיבית ולהשתלב במסגרות המתאימות.
בתסקיר השני, מחודש ספטמבר 2010, דיווח שה"מ כי הנאשם סיים את הקורס הקדם צבאי כחניך מצטיין. מחוו"ד המפקד בקורס עלה כי תפקד בקורס ללא בעיות משמעת, ציוניו גבוהים מאד, חוות הדעת אודותיו טובות מאד והוא זומן למבדקי קצונה. ברם, עקב ההליך המשפטי המתמשך, מסר צה"ל לנאשם לאחר סיום הקורס, כי לא יגוייס לצה"ל. הנאשם חווה אכזבה רבה מעמדה זו של שלטונות צה"ל והגיש בקשה, בתמיכת מפקדיו מהקורס, לבחון מחדש את ביטול גיוסו.
שירות המבחן ציין כי מהמפגשים עם הנאשם מתחזקת ההתרשמות כי קיים פער בין הישגיו במסגרות השונות לבין התנהגותו באירוע נשוא האישום, ולכן קיימת נזקקות טיפולית לשם עיבוד אירועי העבירות ובדיקה לעומק של פערים אלה. הוצע לנאשם להשתלב בקבוצה טיפולית המיועדת לאנשים שהופנו בשל עבירות אלימות, והוא הביע מוטיבציה לקשר טיפולי. שירות המבחן ציין כי הקבוצה הטיפולית פועלת על פי השיטה הקוגניטיבית התנהגותית ומטרותיה לבדוק דפוסי התנהגות מכשילים, התמודדות במצבי דחק והרחבת אופציות הפעולה במצבים דומים בעתיד. הקבוצה נפתחה בחודש אוקטובר 2010 ושה"מ המליץ על שילובו של הנאשם בקבוצה זו על המשך מעקב שה"מ. שה"מ העריך, כי הליך טיפולי ארוך טווח עשוי לאפשר לנאשם לבדוק לעומק את התנהגותו ולסייע לו לרכוש כלים להתמודדות עם מצבי דחק, להקטין סיכוי להישנות התנהגות דומה בעתיד ולשקם את חייו. לפיכך המליץ על פיקוח שה"מ למשך שנה ועל הטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, כדי שהנאשם יוכל להשתלב בהליך הטיפולי.
בתסקיר השלישי, מחודש פברואר 2011, צויין כי הנאשם השתלב בקבוצה הטיפולית המתוארת לעיל, הגיע לכל המפגשים ומקפיד על כללי ההשתתפות במפגש. הנאשם נוטל אחריות מלאה על התנהגותו ומבטא צער וחרטה בגין פגיעתו במתלוננים. הוא משתף בקשייו הרגשיים, בהתנהלותו בחיים עד כה ובהבנתו לאסור שבהתנהגותו המתוארת בכתב האישום. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נתרם מהקשר הטיפולי הפרטני עם שה"מ ומהשתתפותו בקבוצה, וכי קיימת חשיבות בהמשך הקשר. כן התרשם שה"מ כי התנהגות אלימה אינה מאפיינת את אורח חייו של הנאשם וכי מדובר בתגובה נקודתית לאירוע המתואר. הנאשם מבין כי משלם מחירים כבדים עקב התנהגותו האלימה והנמהרת, ביטול גיוסו לצה"ל היווה עבורו משבר שפגע בדימויו העצמי כצעיר מתפקד ותורם לחברה, והדגיש את רצונו להאבק על גיוסו לאחר סיום ההליך המשפטי וריצוי העונש.
כדי שלא להעצים את הסטיגמה העבריינית עמה מתמודד הנאשם כיום, ואת השלכותיה ההרסניות על עתידו, המליץ שה"מ על הטלת של"צ ועל סיום ההליך המשפטי ללא הרשעה.
המאשימה הציגה כראיות לעונש את תצלומי אלת הבייסבול שהחזיק הנאשם ובה פגע במתלוננים, וכן מסמכים רפואיים ותצלומים של המתלונן אביעד אליס במהלך אשפוזו בביה"ח. אביעד העיד על סבלו הגופני והנפשי בעקבות דריסתו, על הפלטינה שהוכנסה לרגלו עקב השבר בירך, על תקופת השיקום הארוכה של 4 חודשים בה לא יכול היה ללכת, ועל ניתוח נוסף שעבר לאחרונה, בה הוצאה הפלטינה והוא עדיין בתהליך החלמה וכרגע מסתייע בקב להליכה. לדבריו לפני הניתוח האחרון הלך ללא קב אך בצליעה. עקב הפגיעה הקשה, שוחרר מהצבא לשנה וחודשיים, ולאחר מכן השתלב בתפקיד פקידותי במודיעין במקום בתפקיד קרבי בחיל האוויר. אביו של המתלונן סיפר על הקשיים הנפשיים וההסתגרות החברתית של המתלונן מאז האירוע. לדבריו, בכוונת המשפחה להגיש תביעה אזרחית לאחר סיום ההליך הפלילי.
המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת האירועים, את העובדה כי הנאשם, בהיותו תחת השפעת אלכוהול, הכניס עצמו ביודעין למצב פסול, בהצטרפו לקטטה בה לא היה לו חלק מלכתחילה ובכך שהסלים את האירוע ואת רמת האלימות שבו בכך שהוציא את האלה מרכבו והיכה בה שניים מהצעירים שהשתתפו בקטטה, מבלי שהיה נתון במתקפה או בסכנה כלשהי. כן ציינה את הגורם המחמיר של ההצטיידות המוקדמת בכלי משחית, בכך שהנאשם נשא עמו ברכבו את האלה כאשר נסיבות החזקתה ברכב לא נועדו לספורט אלא למעשים פוגעניים. אלמנט מחמיר נוסף הוא סדרת האירועים הרצופה, כאשר הנאשם לא הסתפק בפגיעה במתלונן אחד אלא היכה גם את השני, ולאחר מכן בנסותו להמלט מהמקום, לא נרתע מנהיגה לעבר קבוצת צעירים, תוך גרימת חבלה קשה למתלונן אביעד, על כל התוצאות ארוכות הטווח ורבות הנזקים של דריסה זו.
ב"כ המאשימה ציינה כי היא מודעת לתסקירים החיוביים שניתנו בעניינו של הנאשם ולהמלצות שירות המבחן, אך יש לתת משקל בכורה למלחמה בנגע האלימות בחברה בכלל ובקרב צעירים בפרט. מלחמת חורמה זו צריכה להעשות ע"י הטלת עונשי מאסר ממושכים לריצוי מאחורי סורג ובריח, שיש בהם להרתיע צעירים אחרים, נטולי עבר פלילי, מלנקוט התנהגות אלימה בשל ויכוחים וקטטות של מה בכך, כפי שנפסק לא אחת בפסיקה אליה הפנתה התובעת. לפיכך עתרה התובעת להטלת מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מע"ת ופסילה.
ב"כ הנאשם ביקש לאבחן את הפסיקה שהגישה התובעת, בציינו שנסיבות אותם מקרים בפסקי הדין שהגישה היו חמורות יותר. הוא ציין כי מדובר באירוע חריג וחד פעמי בחייו של צעיר נורמטיבי וחיובי, בעל הישגים גבוהים בלימודים ובקורס הקדם צבאי שעבר. הוא תאר את המחיר הגבוה שמשלם הנאשם ועתיד לשלם בעתיד, עקב המעצר של חודשיים מאחורי סורג ובריח בחברה עבריינית, ומעצר הבית הממושך של כשנה בו שהה (לפני ואחרי הקורס הקדם צבאי). כן הדגיש את העובדה כי ככל הנראה לא יגוייס הנאשם לצה"ל ובכך יימנע ממנו לממש את רצונו לתרום לחברה, לצעוד במסלול המקובל והנורמטיבי ולזכות בהערכה החברתית הנובעת מכך. תחת זאת, יישא הנאשם בתיוג עברייני ובאות קין של מי שלא גוייס לצה"ל עקב הסתבכות פלילית. הסניגור ציין את נטילת האחריות המיידית, החרטה והנכונות המוכחת להשתלב בהליך טיפולי שיקטין את הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצד הנאשם בעתיד. הוא ביקש שלא לשלוח את הנאשם לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, שעלול לחבל קשות בסיכויי שיקומו והשתלבותו החברתית והמקצועית בעתיד.
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת מכלול נסיבות האירוע והנסיבות האישיות של הנאשם, סבורתני כי אין מדובר בצעיר שהאלימות מאפיינת את אישיותו ואת אורח חייו וכי ערכיו הינם נורמטיביים. נראה כי הנאשם פעל בפזיזות ובחוסר שיקול דעת, הן בכך שנשא עמו אלה ברכבו, בין אם נועדה לשמש להגנה עצמית ובין למטרות אחרות, ובכך יצר מסוכנות פוטנציאלית שבמקרה דנן התממשה, והן בשימוש הפוגעני באותה אלה, ללא כל הצדקה בהתחשב בתחילתו של הויכוח הסתמי שפרץ בין קבוצות הצעירים שהשתתפו בקטטה, ואף בהעדר סכנה ממשית לו ולחבריו מידי הצעירים שבקבוצה השניה. בהמשך האירוע, אמנם הנאשם היה שרוי בבהלה בעקבות ניפוץ שמשת רכבו באבן וחשש כי הרודפים יפגעו בו, אך חרף בהלה זו, נדרשו חוסר שיקול דעת ופזיזות, עד כדי אדישות לתוצאות מעשיו, כדי להמשיך בנסיעה קדימה ואחורה לעבר קבוצות צעירים שהתגודדו במקום, במקום לעצור את הרכב ולברוח רגלית מרודפיו. הגיל הצעיר והשפעת האלכוהול אינם מסבירים אלא באופן חלקי את ההתנהגות האלימה וחסרת שיקול הדעת נשוא האישום, ונראה כי רק תהליך העיבוד וההכרה העצמית שעובר הנאשם במסגרת הטיפולית, יוכל להביאו להכיר בגורמים והדחפים הפנימיים שהובילו אותו להתנהגות החמורה, וללימוד דרכי התמודדות עמם וריסונם.
אין ספק, כי לנאשם, שהיה בן 18 וחצי שנים בלבד בעת האירוע, נזקקות טיפולית העשויה להניב פירות חיוביים, והוא הוכיח את המוטיבציה הגבוהה שלו לשתף פעולה באופן אקטיבי עם תהליך זה. הנאשם הוכיח את נכונותו לשאת בהשלמה ובהכרה על חטא את המחירים הקשים שהיה עליו לשלם עד כה עקב מעשיו, בדמות המעצר ומעצר הבית הממושך. הנאשם אף צפוי לשלם מחירים נוספים, הן מבחינת הפגיעה בהתפתחותו החברתית והמקצועית העתידית עקב אי שרותו בצה"ל, באם לא תשתנה עמדת צה"ל לגבי גיוסו, דבר מצער לנוכח יכולותיו התרומיות הגבוהות, מבחינה לימודית ותפקודית.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לתת משקל רב לתהליך השיקומי בו החל הנאשם לצעוד מאז מעצרו, תוך השקעת מירב המאמצים לחזור לחברה הנורמטיבית לאחר תשלום המחיר הכבד ששילם וישלם בעתיד על מעשיו הנמהרים והפוגעניים באותו לילה. נראה לי, כי החזרת הנאשם אל מאחורי סורג ובריח עלולה לגרום נזק ארוך טווח להתפתחותו כאדם צעיר שאישיותו טרם עוצבה במלואה, וכי האינטרס הציבורי בנסיבות המקרה הינו בהחזרת הנאשם לחיים נורמטיביים תוך תשלום המחירים המצטברים, מבחינת הגבלות החירות והסנקציות העונשיות שיוטלו עליו, אך ללא תיוג עברייני נוסף והתחככות עם העולם העברייני, שעלולים לחבל קשות בעתידו.