מ.י. ענף תנועה ת"א נ' אהרן

בפני

כב' השופט מאיר דרורי

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך, כי לא נתן זכות קדימה לקטנוע שהגיע מימינו. כתוצאה מכך, איבד נהג הקטנוע את השליטה על רכבו והחליק. כתוצאה מכך, נחבל רוכב הקטנוע בגופו והקטנוע ניזוק. בנסיבות אלה, עזב הנאשם את המקום מבלי להשאיר את פרטיו לרוכב הקטנוע. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות תקנות 21 (ג) 64 (א) (1) ו-144 (א). לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

אין מחלוקת בין הצדים בנקודות הבאות:

(1)הנאשם נהג ברכבו ברח' מילנו בתל אביב ופנה שמאלה לרח' יהודה המכבי.

(2)אסף לין נהג בקטנועו ברח' יהודה המכבי מימין לשמאל כיוון נסיעת רכב הנאשם.

(3)לא היה מגע בין הקטנוע לרכב הנאשם, נהג הקטנוע החליק ונחבל בגופו.

(4)הנאשם עצר את רכבו מספר מטרים ממקום התאונה לאחר מכן עזב את המקום מבלי למסור את פרטיו לרוכב הקטנוע.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה, הנאשם אחראי לקרות התאונה. לפיכך, היה חייב למסור את פרטיו לרוכב הקטנוע.

לטענת ההגנה, הנאשם אינו אחראי לקרות התאונה. רוכב הקטנוע החליק משום שלא התאים את מהירותו לתנאי הדרך, מאחר ולא היה מגע בין רכבו לקטנוע, לא היה חייב למסור את פרטיו לנהג הרכב האחר, כמו כן הנאשם סובל מבעיות רפואיות שאילצו אותו וגרמו לו לעזוב את המקום.

בית המשפט מקבל את טענת המאשימה וקובע כי הנאשם אחראי לקרות התאונה, אם כי קיימת רשלנות תורמת של נהג הקטנוע, כמו כן קובע כי הנאשם לא מסר את פרטיו, וזאת מן הנימוקים הבאים:

(1)הן רוכב הקטנוע אסף לין וכן עדת התביעה שהבחינה בתאונה מאשרים כי רכב הנאשם הפתיע את רוכב הקטנוע וגרם לו לבלום ולאבד השליטה בקטנוע ולהחליק.

(2)שניהם מאשרים כי לא היה מגע בין רכב הנאשם לבין הקטנוע. שניהם מאשרים כי רכב הנאשם עצר בזמן קצר ולאחר מכן המשיך בנסיעה.

(3)עדת התביעה טוענת כי נסעה אחרי רכב הנאשם ואמרה לו כי גרם לתאונה וכי עליו לחזור לזירת התאונה.

(4)הנאשם לא מכחיש כי היה בזירת התאונה וכי פנה מרח' מילנו לרח' יהודה המכבי ושמע חבטה במרחק של 20 מטרים מאחוריו, עצר את רכבו ולטענתו יצא מן הרכב. כמו כן הנאשם מאשר כי עדת התביעה ניגשה אליו בעת שעצר ברמזור וביקשה ממנו לחזור לזירת התאונה. לטענתו לא נעתר לבקשה הואיל וסבר כי לא היה מעורב בתאונה וכן כי היה בלחץ עקב מצבו הרפואי.

(5)בית המשפט רואה בעדות הנאשם למעשה חיזוק לגירסת התביעה הן בענין הקשר של הנאשם לתאונה, במיוחד בענין אי מסירת הפרטים, שכן ברגע שפנתה אליו העדה היה עליו לחזור למקום התאונה ולא לעזוב את המקום.

(6)יתכן בהחלט כי ההחלקה של הקטנוע נובעת גם מכך שלא התאים את מהירותו לתנאי הדרך, שכן הכביש היה רטוב עקב הגשם, כך שלו היה נוסע במהירות איטית יותר היה מצליח לבלום מבלי להחליק והתאונה לא היתה מתרחשת.

(7)בענין אי מסירת הפרטים, יש לקחת בחשבון את העובדה כי לא היה מגע בין כלי הרכב, עקב זאת סבר הנאשם כי אין לו קשר לתאונה וכן מצבו הנפשי כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שהגיש בא כוחו.