מחלוף נ' נעמה להב בע"מ - פסקדין

פסק דין

בתביעה זו התובע עותר לפיצוי בסכום של 3,000 ₪ מהנתבעת מהטעם שהנתבעת שהיא מנהלת מסעדה, אפשרה ללקוחות במסעדה לעשן בניגוד לחוק מניעת העישון במקומות ציבוריים וחשיפה לעישון, תשמ"ג – 1983 (להלן: "החוק").

אין מחלוקת על כך, שהתובע ביקר במסעדת הנתבעת עם אשתו ובנו שהיה כבן 10 חודשים, בתאריך 25/10/13.

לאחר זמן מה שבו התובע ומשפחתו היו במקום, אחד מלקוחות המקום החל לעשן. התובע פנה לאחד מעובדי הנתבעת, בשם תומר, וביקש ממנו לוודא כי המעשנים יפסיקו את העישון.

לטענת התובע, תומר אפילו לא ניגש למעשנים ואז התובע פנה לגב' נעמה להב שהיא מנהלת המסעדה. גישתה הייתה שמחוץ למבנה מותר לעשן.

משום שעובדי הנתבעת סירבו לפעול להפסקת העישון, התובע ומשפחתו עזבו את המקום מיד לאחר תשלום חשבון של 89 ₪.

לא הוגש כתב הגנה, אך בעת הדיון בפני נציגי הנתבעת, מר מאיר להב וגב' נעמה להב, טענו שהעובד תומר אכן פנה לאנשים שעישנו וביקש מהם לכבות את הסיגריה אך הם סירבו.

כמו כן, הציעו לתובע ומשפחתו לעבור למקום במסעדה במרחק מה מהעישון.

גב' נעמה להב מסרה לבית המשפט : "פעם ראשונה שאני נתקלת בתביעה כזו" (עמ' 2 ש' 1-2).

מר מאיר להב הוסיף שהמקום עובד 6 שנים ו"ברחבה שבחוץ כולם מעשנים. אולי כולם מפרים את החוק. יכול להיות" (עמ' 2 ש' 6).

לאחר ששמעתי טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.חל איסור על עישון במסעדה במועד האירוע, כולל אזור שנמצא מחוץ למבנה ומשמש אותו. ראה תוספת 1 לחוק, סעיף 11.

כמו כן, על הנתבעת כמחזיקה במקום לעשות כל שניתן למנוע עבירות על פי החוק, כך שכאשר התובע פנה לנציגי הנתבעת וביקשו שיתנו הוראה למעשנים במקום להפסיק, היה על נציגי הנתבעת לדאוג שכך יהיה או לבקש מהמעשנים לעזוב את המקום.

2.בית משפט זה ער לכך שיש מנהג אשר לפיו בעלי מסעדות כגון הנתבעת מאפשרים עישון בשטח מחוץ למבנה אך למנהג זה אין כל בסיס בחוק. רק כאשר מפעיל המסעדה מקציב חדר או אזור נפרד לעישון ומסמן את האזור עם שילוט מתאים, ניתן לאפשר לאורחים במסעדה לעשן וגם אז הכל בתנאי שהדבר לא מטריד אורחים שאינם מעשנים. גם אם נכון הדבר, כטענת מר מאיר להב, שרוב המשתמשים בשטח מחוץ למבנה מעשנים במקום, ברגע שאחד מהאורחים מתלונן על כך, על נציגי הנתבעת לדאוג להפסקת העישון ומיד. התרשמות בית משפט הייתה שלא בעל המקום, מר מאיר להב, ולא בתו, נעמה להב, היו בכלל ערים להוראות החוק.

3.באשר לסכום התביעה: אין בסיס לעתירה לפיצוי בסכום של 3,000 ₪ ואני מעמיד את הפיצוי בסכום של 1,000 ₪ בנוסף לסכום הארוחה – 89 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 1,089 ₪ בתוספת 500 ₪ עבור הוצאות הדיון וזאת תוך 30 יום מהיום, באם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: