מדינת ישראל נ' שמואל - פסקדין

החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, בידוי ראיות וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. עניינה של ההחלטה שלהלן בטענת הנאשם כי עומדת לו הגנת אי שפיות, בשל מצבו הנפשי במועד ביצוע העבירה, וכי הוא אינו כשיר לעמוד לדין, כיום.

בטרם נצלול אל עדויות המומחים בתיק, נסקור בקצרה את הדין החל בשאלות המשפטיות המתעוררות בסוגיות של אי שפיות במועד ביצוע העבירה ובמועד המשפט. דין זה ינחה אותנו בבואנו לבחון את עדויות המומחים ואת טענות הצדדים בשאלות שבמחלוקת.

היעדר אחריות פלילית ואי כשירות לעמוד לדין

יש להבחין בין טענת אי שפיות, המעוגנת בסעיף 34ח לחוק העונשין, ומהווה סייג מהותי לאחריות פלילית בעת ביצוע העבירה, לבין טענה של אי כשירות לעמוד לדין, המהווה סייג דיוני.

טענת אי שפיות

טענת אי שפיות, כסייג לאחריות פלילית, מעוגנת, כאמור, בסעיף 34ח לחוק העונשין וזו לשונו:

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל  מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של  ממש –

(1)להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או

(2)להימנע מעשיית המעשה".

על פי סעיף 34ה לחוק העונשין, חזקה היא כי מעשה נעשה בתנאים שאין בהם סייגים לאחריות פלילית. על נאשם הטוען לאי-שפיות מוטל נטל להניח תשתית ראייתית המספיקה להעלאת ספק סביר בדבר קיומו של הסייג לאחריות, כאמור בסעיף 34כב(ב) לחוק העונשין. וראה לעניין זה: ע"פ 7492/07 עמוס חג'ג' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) 21.10.09; ע"פ 2788/96 בוריס אבלים נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 183 (1998); ע"פ 4675/97 רוזוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4) 337, 370 (1999); ע"פ 7761/95 ואא'ל אבו-חמאד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 245 (1997).

על הטוען לתחולת הסייג של "אי שפיות" לעמוד בשני תנאים מצטברים:

התנאי הראשון, לתחולת הסייג לאחריות, מכוח הטענה של אי שפיות, הינו קיומה של מחלת נפש, או ליקוי בכושרו השכלי של הנאשם.

אך בכך לא סגי, חולה נפש אחראי למעשיו ככל האדם. לא די במחלת נפש כדי לפטור מאחריות פלילית. מחלת הנפש, כשלעצמה, היא רק תנאי הכרחי אך לא מספיק כדי לבסס את סייג אי השפיות (ע"פ 7761/95 ואא'ל אבו-חמאד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 245 (1997)).

מקורו של התנאי השני, מצב של חוסר יכולת של ממש להבין את הפסול במעשה או להימנע מעשייתו, הוא בקיומו של התנאי הראשון ונובע ממנו, במשמע, היות הנאשם חולה במחלת נפש, להבדיל מ'הפרעה נפשית' או סובל מליקוי בכושר השכלי. יפים לעניין זה דברי כב' השופט י. עמית בע"פ 7492/07, עמוס חג'ג' נ' מדינת ישראל:

"מחלת הנפש היא המצע עליה נזרע וממנה מתפתח המצב הפסיכוטי, שמביא את הנאשם למצב בו הוא נעדר יכולת של ממש להבין את שעשה או להימנע מהמעשה שעשה. כך לדוגמה, חולה סכיזופרניה הוא חולה נפש במובן הרפואי, אך לא כל חולה סכיזופרניה מגיע למצב פסיכוטי של העדר יכולת של ממש להבין או להימנע. המדובר אפוא בשני תנאים מצטברים" ( (פורסם בנבו) 21.10.09).

טענת אי כשירות לעמוד לדין

בבדיקת מסוגלותו של הנאשם לעמוד לדין, על בית המשפט לבחון אם הנאשם "מסוגל לתפקד כראוי כדי להתגונן נגד האשמה ולקחת חלק פעיל בהליך המשפטי - אם ירצה בכך, עניין המחייב להבין את פשרם של ההליכים המתנהלים נגדו, ולהיות מסוגל לייפות את כוחו של עורך-דין שיפעל בשמו ולתקשר עמו" (ע"פ 3230/05 ליסן גולה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 22.1.07). בפסיקה נקבע כי על הנאשם הטוען לאי כשירות לעמוד לדין להצביע כי נתקיימו בו שני תנאים מצטברים: כי אינו מסוגל לעמוד לדין וכי חוסר מסוגלותו נובע מהיותו חולה נפש (או מפגר) (ע"פ 7492/07 עמוס חג'ג' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) 21.10.09; ע"פ 3230/05 ליסן גולה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 22.1.07; ע"פ 7924/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 5.5.08)

מצוידים בידע זה, נבחן את חומר הראיות הפסיכיאטרי הנוגע לאחריותו הפלילית של הנאשם - האם הונחה תשתית מספקת שיש בה כדי לבסס ספק סביר לקיומו של הסייג לאחריות פלילית ולכשירותו לעמוד לדין, בציר הראשון של קיומה של מחלת נפש.

עדויות המומחים