מדינת ישראל נ' עראבי

בפני

שופט דב פולוק

הכרעת - דין

הנאשם הואשם בניסיון תקיפה הגורמת חבלה של ממש עבירה לפי סעיף 380 וסעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, ביום 21.4.11 בשעה 13:00 בסילוואן בירושלים יידה הנאשם אבנים ונפצים לעבר מטיילים יחד עם טארק שקיר.

ע"ת 1, מר צבי לוינשטיין, העיד שבעת שהוא טייל עם אחרים באזור סילוואן שמע פיצוצים (4 - 6 פיצוצים אך אינו זוכר בדיוק) וסבר שיורים עליהם. הוא הבחין בנפץ מתפוצץ באוויר או אז הבין שלא בירי מדובר אלא בנפצים. הוא הרים את ראשו וראה "כמה נערים" (לפחות שלושה) אחד לבוש בחולצה שחורה ואחד לבוש בחולצה צהובה, בורחים לכיוון הבתים בסילוואן. למקום הגיעו אנשי מג"ב והחלו לחפש אחרי הנערים. העד כיוונם באמצעות הטלפון למוקד 100 ונעצר נער אחד שלבש חולצה שחורה. העד אמר שלבוש הנער שנעצר "הולם" לאחד הנערים שהוא ראה אך מעדותו עולה שהזיהוי על פי צבע החולצה בלבד. לדבריו, יידו עליהם רק נפצים ולא אבנים כשהנערים היו ממרחק של כ-50 מטר.

רש"ט עומרי נפתלי, ע"ת 2, היה בעמדת תצפית בסילוואן. בשעה 13:15 בערך שמע שני פיצוצים וראה שני בחורים משליכים אבנים וגם זיקוקים לכיוון תיירים. אחד לבש קפוצ'ון צהוב והשני לבש חולצה שחורה. הוא עקב אחריהם כשהם ברחו מהמקום וכיוון את אנשי מג"ב כדי לתופסם. בשלב מסויים הבחור שלבש חולצה שחורה נתפס ואילו זה אשר לבש הקפוצ'ון הצהוב הסתתר בשיחים ולאחר מכן הצליח לברוח. העד אמר שלא התבקש לזהות את השניים אך יכול לזהותם רק מפרטי הלבוש. בחקירה נגדית, ענה העד שלעניין זריקת האבנים, ראה את השניים בתנועת יידוי אך לא יכול להבחין בוודאות בחפץ שנזרק. יחד עם זאת, שמע שני נפצים ולאחר מכן הבחין בתנועות יידוי נוספות כלפי התיירים.

ע"ת 3, מר טארק שקיר, הוא בן דודו של הנאשם, אשר הוגש נגדו כתב אישום בקשר לאירוע בו הוא הודה והוא הוכרז כעד עויין במהלך עדותו בתיק זה. על פי תמלול חקירתו (ת/2) הוא אמר לחוקר שהוא היה עם הנאשם והם זרקו נפצים על "המתנחלים" ממרחק של 150 מטר. לדבריו הוא זרק שני נפצים ואילו הנאשם זרק נפץ אחד. לעומת זאת, בבית המשפט אמר שהוא שיחק עם הנאשם כשהוא זורק נפצים לכיוון הנאשם והנאשם לא זרק שום נפץ. בשום שלב לא יידו נפצים על היהודים שהיו במרחק של יותר מ-500 מטרים מהם. אדרבא. לדברי העד הקול של הנפצים מגיע רחוק ומעדותו ניתן להבין שהיהודים רק סברו שמיידים לכיוונם נפצים. בשלב זה, לבקשת המאשימה, בית המשפט יצא להפסקה שבמהלכה ב"כ המאשימה הראתה לעד את דיסק קלטת חקירתו של העד. לאחר ההפסקה, העד חזר בו מעדותו הקודמת בבית המשפט ואמר שאכן הנאשם זרק נפץ אחד, אך זה היה במהלך המשחק בניהם בקרבת הבית ולא מדובר על זריקת נפצים אל עבר היהודים.

רס"ר אושרי ברטל, ע"ת 4, נחקר לגבי נסיבות חקירתו של ע"ת 3 שהוכרז כעד עויין.

לאחר עדותו ע"ת 3 הוחזר לדוכן העדים להשלמת חקירתו. העד שוב שינה את גרסתו לגרסה קודמת לפיה הוא זרק נפצים לכיוון הנאשם ולא לכיוון היהודים והנאשם לא זרק שום נפץ.

באמרתו של הנאשם (ת/3) הוא מאשר שהוא היה בסילוואן בבית סבו ביום האירוע. לדבריו הוא ראה את בן דודו, ע"ת 3, ליד הבית בשעה 11:00 לערך, הוא אמר לו שלום וכעבור חמש דקות בן דודו עזב את המקום והנאשם לא ראה אותו יותר באותו יום. בשעה 12:30 או 13:00 הנאשם עזב את הבית בדרך חזרתו לטייבה. הוא הכחיש כל מעורבות ביידוי אבנים או בידויי נפצים.

בחקירה ראשית חזר הנאשם על גרסתו במשטרה. בחקירה נגדית אמר שבן דודו שקרן ושהוא מוכן להישבע על כל ספר קדוש (קוראן) שלא עשה את הדברים המיוחסים לו.

דיון:

אין בפני בית המשפט ראייה של ממש לגבי יידוי אבנים. ע"ת 1, אמר שלא יידו אבנים עליהם אלא רק נפצים נזרקו לעברם. גם התצפיתן לא היה מסוגל להעיד בוודאות לגבי החפצים שיידו שני האנשים שהוא הבחין בהם. בנסיבות אלא, לא הוכחו עובדות כתב האישום המייחסות לנאשם יידוי אבנים.

לעומת זאת, כן הוכח אירוע של יידוי נפצים על קבוצת המטיילים. מר צבי לוינשטיין עשה על בית המשפט רושם אמין ועדותו נתמכת על ידי התצפיתן ואף מעדותו של בן הדוד שמאשר זריקת נפצים. לעניין המקום ממנו נזרקו הנפצים על המטיילים, ברור מעדותם של מר לוינשטיין ושל התצפיתן, שלא מדובר בזריקת נפצים ליד הבית של הסבא או ממקום שהוא מאות מטרים מקבוצת המטיילים. אדרבא. ע"ת 1 הרים את ראשו וראה את התנפצות הנפץ באוויר ממרחק שהוא העריך כ-50 מטר ומיידי הנפצים נראו בורחים מהמקום והתנהל מרדף אחריהם.

אשר על כן, השאלה היא האם ניתן לזהות את הנאשם כאחד ממיידי הנפצים על המטיילים? זיהוי הנאשם נסמך על עדותו של ע"ת 3, בן דודו של הנאשם, שבחקירתו במשטרה אמר שהנאשם היה עמו ושהנאשם יידה נפץ אל עבר המטיילים.

נגד הבן דוד הוגש כתב אישום נפרד בעניין האירועים במקרה דנן. בבית המשפט, הבן דוד הודה ביידוי נפצים והורשע. בעדותו במשטרה, הוא מתאר את הלבוש של היהודים, מספרם ואף מתאר כלי רכב שחלפו במקום. עדות זאת מעידה כאלף עדים שהיה בקרבתם של המטיילים ולא מאות מטרים מהם.

אי לכך, ע"ת מס' 3 הוא אחד ממיידי הנפצים על המטיילים והוא מזהה את הנאשם בעדותו במשטרה כאדם שהיה עמו וכאדם שיידה נפץ על המטיילים. למרות זאת, העד שינה את גרסתו מספר פעמים והוכרז כעד עויין. בית המשפט מתבקש להרשיע את הנאשם בהסתמך על פי גרסתו המקורית של העד במשטרה ולאחר שהזהיר את עצמו כי בעדות יחידה עסקינן לזיהוי הנאשם.

לעניין הסתמכות על דברי ע"ת 3 במשטרה, למרות ביקורת ב"כ הנאשם לגבי דרך החקירה, לא ראיתי פגם של ממש במהלך החקירה שצולם ותומלל. יודגש, העד ידע לדחות דברים שהוטחו בפניו על ידי החוקר, למשל, יידוי אבנים אל עבר המכונית.

כן אציין, שלא היה כל יתרון חקירתי לעד לזהות את הנאשם כאדם שהיה עמו ושגם זרק נפץ או נפצים וגם אין רקע של סכסוך בין העד לבין הנאשם כדי להסביר הפללה סתמית של הנאשם על ידי העד. מדובר בגרסה ראשונית, ספונטנית יותר והקרובה יותר לאירוע של העד.