מדינת ישראל נ' עזאזמה(עציר)

החלטה

כמבוקש.

ניתנה והודעה היום כ"א תשרי תשע"א, 29/09/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום אשר מייחס לו שני אישומים, באישום הראשון מדובר על כך שהמשיב נכנס לישראל שלא כדין ביום 9/9/10, ובאותו מועד התחזה לאדם אחר והפריע לשוטר במילוי תפקידו בכך שאמר ששמו איאד והוא בן 15, ואף מסר בעל פה מספר תעודת זהות של אדם אחר. המשיב שוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום ובתוך שבועיים וחצי בלבד נתפס בשנית ביום 28/9/10 וזוהי העבירה נשוא האישום השני, ואף באותו מועד הפריע לשוטר במילוי תפקידו בכך שנקב בשם אחר, כאשר נתבקש להזדהות.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.הסניגור המלומד, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אם כי טען לכרסום בראיות לגבי ההתחזות והפרעה לשוטר בכך שהמשיב לא נחקר בשפתו. לאחר שהמבקשת הצביעה על כך בחקירתו כי המשיב דובר עברית ולאחר שחלק מהשוטרים היו דוברי ערבית ולפחות לצורך בחינת הראיות לכאורה בשלב שבו אנו נמצאים, כאשר קיימים דו"חות של שוטרים לפיהם נקט המשיב מפורשות בשמות של אנשים אחרים, ובמקרה אחד ציין אף מספר תעודת זהות קונקרטי של אדם אחר, וודאי כי קיימות ראיות לכאורה גם לעבירות הנלוות לעבירות השב"ח.

4.אין חולקין על כך כי כאשר מדובר בתושב שטחים קיימת מסוכנות אינהרנטית להימלטות מן הדין, ואין חולקין על כך שגם במקרה כזה חובה על בית המשפט לבחון אם אין חלופה שחומרת פגיעתה בחירות המשיב פחותה ממעצר שדי בה כדי לאיין מסוכנות זו.

5.בפסק הדין המנחה בעניין שחרורם של תושבי שטחים קבע כבוד השופט רובינשטיין, כי כאשר מדובר בתושב הרשות יש חשש קבוע וברור להימלטות מאימת הדין בשטחי הרשות הפלסטינאית, ובמקרים לא מוטעים אכן אין מנוס ממעצר. יחד עם זאת ציין כבוד השופט רובינשטיין כי תמיד שומה לבחון אם אין חלופת מעצר האפשרית בנסיבות העניין גם אם ציין כי מדובר במקרים מעטים (בש"פ 10418/08 טלאלקה נגד מדינת ישראל).

6.ממש לאחרונה קבע בית המשפט מחוזי בירושלים על יסוד הלכה זו, כי בבחינת חלופת מעצר יש לתת משקל של ממש לקשיי האיתור, של נאשמים הגרים באזורים שאינם נתונים לשליטת ישראל (עמ"ת מחוזי ירושלים 25030-06-10 מ"י נגד בדואן).

7.בענייננו מדובר באדם אשר לאחר הכניסה הראשונה שוחרר והוא לא היסס, למרות האמון שניתן בו לחזור פעם שנייה לישראל וזאת בתוך תקופה קצרה ביותר. עוד יצוין כי בשתי ההזדמנויות התחזה המשיב לכאורה לאדם אחר, כאשר בהזדמנות הראשונה לא היסס גם לנקוב במספר תעודת זהות של אדם אחר, הכל על מנת למלט את עצמו מאימת הדין.

8.בניגוד לדברי הסניגור המלומד אני סבור כי נסיבות אלה מחמירות את מצבו אל מול משיב שלחובתו רק כניסה אחת לישראל, ללא עבירות נלוות.

9.בעניין זה, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי כאשר קיימות נסיבות אשר בגינן קשה לתת אמון במשיב, הרי זו נסיבה שלא לשקול שחרור לשטחים. בין השאר מצוינת באותו פסק דין התחזות חוזרת בגין אותן עבירות (ב.ש. מחוזי ירושלים 8621/09 ראפת נגד מדינת ישראל).

10.בנסיבות אלה קבעה כבוד השופטת מזרחי כי יש מקום לעצור תושב שטחים שזייף תעודת זהות (ב.ש. מחוזי ירושלים 8636/09 זאיד נגד מדינת ישראל).

11.גם כבוד השופט דנציגר שדן בבית המשפט העליון במקרה של שילוב בין כניסה לישראל לזיוף והתחזות דחה ערר שבא לפניו (בש"פ 7950/09 תאאר נגד מ"י).

12.יצוין כי לאחרונה הוריתי על שחרורו של אדם אשר הייתה לו אישה ישראלית עם שלושה ילדים וזאת בהפקדה של 10,000 ₪ ובערר שהגישה המדינה, הורה בית המשפט על השארת השחרור על כנו, אולם על הכבדת ההפקדה הכספית לסכום של 15,000 ₪. משום שלהנחת בית המשפט המחוזי למרות קיומה של אישה ישראלית, וילדים בישראל אין די ב- 10,000 ₪ כדי להבטיח התייצבות.

13.לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר לבטים קשים לנוכח העובדה כי מדובר במשיב נטול עבר פלילי ובעל אח ישראלי, אני מחליט למרות זאת לנוכח רצף העבירות להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום כ"א תשרי תשע"א, 29/09/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט