מדינת ישראל נ' מרזוק(עציר) ואח'

החלטה

מהות הבקשה

1.בפניי בקשה שהוגשה לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו – 1996 להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המתנהלים נגדם בת"פ 42924-02-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

כתב האישום

2.בכתב האישום שהוגש כנגד המשיבים יוחסו להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) + 29 לחוק העונשין , תשל"ז – 1977 וכן החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) + 29 לחוק העונשין.

למותר לציין כי ביום 13.3.2013 נעתר בית המשפט (כב' השופט ד' פיש) לבקשת המבקשת והתיר תיקון כתב האישום. לפיכך, אתייחס להלן לכתב האישום המתוקן.

3.בעובדות כתב האישום נאמר כי המשיבים הינם אחיהם של אמיר מרזוק ועאמר מרזוק.

מועאד ועומר מרזוק (להלן: "המתלוננים") הנם קרובי משפחתם של המשיבים.

ביום 20.1.2013 בשעות הערב, שהה עאמר בבית המתלוננים ביחד עם מועאד ואנשים נוספים. בשלב מסוים בקש מועאד מהנוכחים לעזוב את ביתו כדי שיוכל ללכת לישון. בעקבות כך כעס עאמר על דבריו של מועאד וסרב לעזוב את המקום ובין השניים פרץ ויכוח.

בהמשך לכך, עזב עאמר את המקום תוך שהוא מקלל את מועאד. מספר דקות לאחר מכן, חזר עאמר למקום וקילל את מועאד ואף איים עליו. כעבור זמן קצר, הגיעו למקום אמיר ועאמר, כשאמיר מצויד במוט ברזל ועאמר מצויד בסכין. השניים, יחד עם המשיבים, תקפו את מועאד בצוותא חדא, בכך שאמיר היכה אותו מספר פעמים בצלעות באמצעות מוט הברזל שהחזיק ואילו עאמר דקר אותו מספר פעמים בבטנו ובגבו באמצעות הסכין. כל זאת בנוכחות המשיבים.

בהמשך למתואר, הגיע עומר לזירת הארוע וניסה לסייע למועאד, שהיה שרוע על הארץ. המשיבים, יחד עם עאמר ואמיר, תקפו בצוותא חדא את עומר ודקרו אותו בגופו ובצווארו כשהם מצויידים בסכינים ובמוט ברזל. במהלך התקיפה צעק המשיב 2 "תגמרו אותו".

כתוצאה ממעשיהם של המשיבים ושל אמיר ועאמר, הובהל עומר לבית החולים כשהוא סובל מפגיעות בצווארו ובבית החזה. עומר נותח ביום 21.1.13 ואושפז בבית החולים עד ליום 3.2.13.

גדר המחלוקת

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה המונחת בפניי להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המתנהלים נגדם.

5.באי כח הצדדים נחלקו בשאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה וכן בשאלת קיומה של עילת מעצר וחלופת מעצר ראוייה.

אפתח תחילה בבחינת הראיות המצויות בתיק החקירה.

6.ראיות לכאורה

6.1בהודעתו הראשונה של עומר מיום 23.1.13, שנגבתה בעודו בבית החולים, מסר הלה כי כאשר פתח את דלת הבית, לאחר ששמע צעקות, ראה את מועאד מוטל על הרצפה בעוד המשיבים ואחיהם מצוידים בסכינים. לדבריו, אמיר תקף אותו במכות במוט ברזל ואילו עאמר דקר אותו בצווארו. משנשאל עומר מי דקר אותו בחזה, השיב "אני לא יודע מי דקר אותי. ייתכן שמי שדקר אותי שמו מושיר כי מושיר היה מולי" (ש' 23-24 עמ' 1 להודעה). בהמשך, ראה עומר להתייחס פעם נוספת לדקירה בחזה וציין "אני לא בטוח מי דקר אותי בחזה ימין. ייתכן מושיר וייתכן עמאר או מוניר. אני לא ראיתי מי דקר אותי בחזה" (ש' 5-6 עמ' 2 להודעה).

למותר לציין כי באותה הודעה לא התייחס עומר באופן ספציפי לפעולה אלימה מצידו של המשיב 1.

6.2בהודעתו השנייה מיום 5.2.13, משנתבקש עומר להתייחס לחלקו של המשיב 1 בארוע, השיב כי הלה דקר אותו בחזה (ש' 26 להודעה). באשר לחלקו של המשיב 2 נאמר כי נתן לו מכה בצינור ברזל.