מדינת ישראל נ' דמארי

פסק דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

הנאשם נאשם בכך שעצר את רכבו באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה.

טוען הנאשם כי מדובר בחניה בצד מדרכה כאשר אין במקום כל סימון האוסר את החניה במקום.

יתרה מזאת מדובר במדרכה ברחוב אברבנאל 84 בני ברק, וזהו גם מקום מגוריו של הנאשם.

טוען הנאשם כי הוא מחנה את רכבו במקום זה תדיר, כמו כל דיירי הבית ואין בחניה זו כל מעשה בלתי חוקי.

אין חולק שאין במקום סימון האוסר חניה, והאישום הינו בגין גרימת הפרעה לתנועה.

כל חניה בצד מדרכה, ובהעדר מפרץ חניה מסודר, מהווה חסימת נתיב נסיעה ועל כן בעצם החניה כשלעצמה ללא שמובאים נתונים נוספים לביהמ"ש אין כדי לקבוע כי החניה היוותה הפרעה לתנועה.

מהתרשומת אין התייחסות לכך שהחניה כשלעצמה היא זו שהיוותה את עומסי התנועה, שהרי לדברי הנאשם במקום יש עומסי תנועה כל הזמן מאחר ומדובר ב"כביש שמקצר מגהה לקניון רמת גן תמיד יש שם עומסים".

מאחר ובתרשומת השוטר אין התייחסות ישירה הקושרת בין אופן חניית הרכב לבין עומסי תנועה החורגים מעבר לעומסים השכיחים באותו מקום, אין בפני ראיות לקבוע מעבר לכל ספק סביר שהנאשם עבר את המיוחס לו.

ובאשר לטענת התביעה ביחס למקרה נוסף אשר מיוחס לנאשם, בהעדר נתונים מספיקים, אין בכך די כדי לקבוע את אשמתו, ואף אם היו, יש בהם רק כדי להוכיח את האופן הסובייקטיבי שבו ראה הנאשם את חנייתו ותו לא.

לאור כל האמור הנני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו.

מזכירות – לשלוח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ב, 30 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.