מדינת ישראל נ' דוידוב(עציר)

החלטה

בפתח הדיון העלה ב"כ המשיב את השאלה האם בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה לאור הוראות סעיף 22(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו – 1996. הסניגור סבור שמלשון החוק עולה שמי שמוסמך לדון בבקשה הוא אותו מותב שידון בערעור.

ב"כ המבקשת השאירה את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

אני סבור שאין ממש בטענתו של ב"כ הסניגור. האמור בסעיף 22(ב) כוונתו שבית המשפט של ערכאת הערעור, להבדיל מבית משפט שדן בתיק לגופו, הוא זה שידון בבקשה מעין זו, המונחת בפני, אך אין שום בסיס לטענה שרק המותב שידון בערעור הוא זה שידון גם בבקשה.

כך נעשים הדברים באופן מעשי, שכן בד"כ בסמוך להגשת הערעור עדיין לא ידוע מי הוא המותב שדן בערעור עצמו ומכיוון שבקשות אלה שנספחות לערעור, שהן בקשות דחופות שמחייבות דיון.

סעיף 22(ב) מנוסח באופן המבדיל אותו מסעיף 22(א) ששם קבע המחוקק שרשאי בית המשפט שדן בעניינו של הנאשם והרשיע אותו לשחררו בערובה או לצוות על מעצרו... לצורך הגשת ערעור. להבדיל מהאמור בסעיף 22(א) הסמכות להורות לפי הוראות סעיף 22(ב) נתונה לערכאת הערעור ואין כל צורך שתהא זהות בין המותב שדן בבקשה לזה שדן בערעור. הדברים נראים לי פשוטים וברורים מאליהם.

לעניין בקשתו של הסניגור לדחות את הדיון לפרק זמן קצר על מנת לאפשר לו לארגן חלופות מעצר לצורך הטיעון בבקשה, אני סבור שיש לאפשר לסניגור לעשות כן ואין לכפות אותו לדון היום בבקשה.

אני קובע את הבקשה לדיון ליום 31/7/11, שעה 10:00. הדיון יתקיים בפני השופט התורן.

ניתנה והודעה היום ט"ו תמוז תשע"א, 17/07/2011 במעמד הנוכחים.

יוסף בן-חמו, שופט

הוקלד על ידי: ליאור ממן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: