מדינת ישראל נ' ג'רבאן(עציר) ואח'

החלטה

בפני ערר על החלטות בית המשפט השלום בחדרה, (כב' השופט אהוד קפלן) (להלן: "בית משפט קמא"), שניתנו ביום 5.10.10 בתיק מ"ת 48255-05-10 ושלפיהן דחה בית משפט קמא את בקשת העוררת לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בתיק פלילי 48251-08-10, (להלן – "התיק העיקרי") והורה לשחרר אותם לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטותיו נשוא הערר.

המשיבים הובאו לדין בגין שני פרטי אישום בהם יוחסה להם עבירה של יצוא, יבוא, מסחר, הספקת סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, [נוסח חדש] תשל"ג – 1973, (להלן "הפקודה"), ביחד עם סעיף 19א לפקודה, עבירה נוספת נגד המשיב 2 של יצוא, יבוא, מסחר, הספקה של סמים מסוכנים לפי סעיף 13 וסעיף 19א לפקודה ונגד המשיב 1 עבירה של תיווך בעסקי סמים מסוכנים לפי סעיף 14 לפקודה ביחד עם סעיף 19א לפקודה.

בכתב האישום נטען כי בפעם הראשונה, ביום 4.3.10, מכרו המשיבים לסוכנת משטרתית, סמים מסוכנים מסוג חשיש, במשקל של 97.43 גרם נטו בתמורה לתשלום הסך של 1250 ₪ ובפעם השניה ביום 17.3.10 מכרו לה 99.38 גרם חשיש בתמורה לתשלום הסך של 1500 ₪.

באישום השני נטען כי המשיב 2 מכר לסוכנת, ביום 11.3.10, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 99.15 גרם נטו בתמורה לתשלום הסך של 1200 ₪.

באישום הרביעי נטען, כי המשיב 1 תיווך ביום 1.6.10 בעסקת סמים בכך שמסר לסוכנת את מס' הטלפון של אחר וביקשה לומר לאחר כי הוא זה ששלח אותה אליו. הסוכנת התקשרה לאחר ורכשה ממנו סמים.

בימ"ש קמא הורה על הגשת תסקיר מעצר לגבי שני המשיבים ואכן שירות המבחן הגיש תסקירים בהם המליץ על שחרורם לחלופת מעצר בתנאים מגבילים לרבות מעצר בית עם איזוק אלקטרוני ותנאים נוספים, כמפורט בהחלטותיו.

על ההחלטות הללו מופנה הערר שבפני.

העוררת טוענת כי בימ"ש קמא שגה עת שחרר את המשיבים לחלופת מעצר. למשיבים יוחסו עבירות שמקימות עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ב) ו- (ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 כשנגדם קיימות ראיות לכאורה ואף טובות, שיש בהן כדי לבסס את הרשעתם בדין.

לדעת העוררת אין בחלופת המעצר שנקבעה על ידי בית משפט קמא כדי לאיין ואף לא לצמצם את המסוכנות של המשיבים ואת החשש שימשיכו בביצוע העבירות גם בהיותם נתונים במעצר בחלופה. מה גם, שהמשיבים לא הפריכו את חזקת המסוכנות ומכאן שהיה על בית משפט קמא להורות על מעצרם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בתיק העיקרי.

מנגד, סבורים הסנגורים כי החלטות בית משפט קמא נכונות ויש להשאירן על כנן. החלטות אלו נתמכות בהמלצת שירות המבחן שבחן את נסיבות המשיבים, את עברו הנקי של האחד ועברו הלא מכביד של האחר, לרבות בדיקת חלופת המעצר והתאמת המפקחים המוצעים.

עוד נטען כי המדובר בעבירות של סחר בסמים קלים להבדיל מסחר בסמים קשים כשהסנגורים מפנים להחלטות בית המשפט העליון בבש"פ 3504/09 טל טימור נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 30.04.09) ובש"פ 4165/09 מוחמד חאג יחיא נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 20.05.09) שעל – פיהן שוחררו נאשמים שסחרו בסם לאור גילם הצעיר, עברם הנקי ועל יסוד המלצת שירות המבחן.

סנגורית המשיב 2 הוסיפה והעלתה טענות ביחס לראיות הקיימות נגדו. לדעתה משיב זה נכשל בכך שעבר עבירות של תיווך בעסקת סמים והעוררת אף לא בדקה את טענתו ביחס לפרשה זו ולא ביצעה פעולות חקירה שפגעו בהגנתו. משיב 2 עובד במקום מסודר, אין לו עבר פלילי, נשוי ואשתו בהיריון.

התסקירים של שירות המבחן, סקרו את נסיבותיהם של המשיבים, פירטו את מערכת היחסים שלהם עם בני משפחותיהם, תיארו את אישיותם והתרשמותם מהם ובסופו של יום באו בהמלצה לשחררם לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בכתב האישום, בבקשה למעצר, בהחלטות בית משפט קמא ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערר ולהורות על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בתיק העיקרי.

על אף שבית משפט קמא לא התייחס בהחלטותיו לקיומן של ראיות לכאורה, הרי בדיון בפני לא חלקו הסנגורים על כך – ראו דברי בא כוח המשיב 1 בעמ' 2 ש' 10 ואילך אליהם הצטרפה ב"כ המשיב 2 בדבריה בעמ' 3 ש' 4. מעבר לנדרש, אין חולק שהעבירות בוצעו עת מכרו או תיווכו בעיסקת סם עם סוכנת משטרתית, כך שקיימות ראיות לכאורה כדרישת החוק לשלב הזה של הדיון. גם לגבי קיומה של עילת מעצר, אין מחלוקת. המדובר בעילה סטטוטורית על כן בנסיבות אלו ככלל מתבקש בית משפט לבחון חלופת מעצר.

עוד ראוי לציין כי בעבירות של סחר בסמים קמה חזקת מסוכנות וככלל הנאשם יוחזק במעצר עד תום ההליכים אלא אם יפריך חזקת מסוכנות זו ורק בהתקיים נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן – ראו בעניין זה בש"פ 6226/04 גסאן (בן מוסטפא) אבו חצירא נגד מדינת ישראל ( ניתנה ביום 6.7.04), בש"פ 2093/05 סוהא סקא נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 13.2.05), בש"פ 11779/04 מדינת ישראל נגד דנגור (ניתנה ביום 28.12.04), בש"פ 3073/05 שרופי נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 18.4.05), בש"פ 265/05 אחמד חאמד נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 3.2.05) ובעניינם של המשיבים לא מצאתי נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן שיש בהן כדי להצדיק סטייה מהכלל הנ"ל הן מעיון בתסקיר והן מעיון בנסיבותיהם האישיות.

המדובר בכמויות לא קטנות בהשוואה למה שהיה בבש"פ 3504/09 טל טימור נגד מדינת ישראל כשבמקרה זה העורר השתמש בסמים לעומת המקרה שבפני בו המשיב 1 הכחיש שהוא משתמש בסמים והמשיב 2 טען כי בעבר השתמש בגראס באירועים חברתיים ושתה אלכוהול, אך הוא הפסיק להשתמש בגראס ולצרוך אלכוהול כארבעה חודשים לפני האירועים שבכתב האישום, על כן לא ניתן להקיש בין עניינו של טימור הנ"ל לבין המקרה שבפני.

בבש"פ 5309/05 דוד צמח נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.05) נקבע כי ככלל אין בית משפט נוהג לשחרר עברייני סמים לחלופת מעצר כשכל מקרה ונסיבותיו. על בית המשפט לתת את דעתו לכמויות הסם שמוליכה בדרך כלל למעצר עד תום ההליכים – ראו גם בש"פ 10255/03 משה קסטוריאנו נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 30.11.03), בש"פ 10037/04 מדואל נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 30.11.04).

בבש"פ 7517/08 מדינת ישראל נגד עומר בן חילבטו אדרי (ניתנה ביום 2.9.08), הורה בימ"ש העליון בקבלו את ערר המדינה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים למרות עברו הנקי והתסקיר שהוגש וזאת לאור הכמויות של הסמים ובעניין זה ראו גם בש"פ 7851/08 רמי זגייר נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 24.9.08).