בפני
שופטת שרית קריספין-אברהם
הכרעת דין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים בגין אי ציות לתמרור ב- 37 ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה.
הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו וביום 15.1.12 , נשמעו הראיות בתיק שבנדון.
מטעם המאשימה, העידו העדים הבאים:
עדת תביעה מספר 1, הגואל בלה, הנהגת המעורבת
עד תביעה מספר 2 – רס"ב דן בירס, בוחן תאונות דרכים, מטעמו הוגשו: תרשים הצומת, שסומן ת/4, סקיצה, שסומנה ת/5 ולוח תצלומים, שסומן ת/6.
כמו כן הוגשו בהסכמה, תעודה רפואית על שם הגואל בלה, שסומנה ת/1, הודעת הנאשם במשטרה שסומנה ת/2 ודו"ח פעולה, שסומן ת/3 .
להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, עדותם של עדי התביעה והראיות שהוגשו:
ביום 5.7.10, בסמוך לשעה 15:30 , נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב מוהליבר, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לצומת עם רחוב קלישר, לא ציית לתמרורי ב- 37 המוצבים במקום, לא עצר רכבו בקו העצירה, נכנס לצומת ופגע ברכבה של הנהגת המעורבת, שנסע ברחוב קלישר, מכיוון מזרח לכיוון מערב ומימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם. כתוצאה מהתאונה, נחבלה הנהגת בגופה וניזוקו כל הרכב.
עד תביעה מס' 2, קבע כי שדה הראיה לימין מקו העצירה הנו כ- 15 מטר בלבד, בשל כלי רכב שחונים במקום וקטנועים שחונים על המדרכה ואילו שדה הראיה מקו הצומת, הנו 30 מטר.
עדת תביעה מס' 1, העידה כי הבחינה בנאשם נוסע באיטיות לכיוון הצומת וסברה כי יעצור בקו העצירה, אך הוא לא עשה כן.
להלן גרסת הנאשם, כעולה מעדותו בבית המשפט:
הנאשם נהג ברכב, כאמור לעיל ובהגיעו לצומת שבנדון, עצר בקו העצירה ולאחר שהבחין כי קיימת מגבלת שדה ראיה בשל כלי רכב חונים, החל גולש באיטיות רבה על מנת לשפר את שדה הראיה. אותה עת, הגיע רכב משמאלו, שנסע לאחור במהירות לתוך הצומת, הוא הסיט מבטו לשמאל ואז אירעה התאונה. לטענתו, הנהגת המעורבת הזמינה משטרה למקום כיוון שסירב לשלם לה פיצוי כספי.
דיון והכרעה
על כתפיו של נהג המעורב בתאונת דרכים, מקום בו בכיוון נסיעתו מוצב תמרור המחייב אותו במתן זכות קדימה לרכב המגיע לצומת, קל וחומר מקום בו עסקינן בתמרור המחייב את הנהג לעצור את רכבו וליתן זכות קדימה כאמור, מוטל הנטל להוכיח כי עשה כל אשר ביכולתו על מנת למנוע את התאונה, אך התאונה לא נמנעה, על מנת שבית משפט יקבע כי אינו אחראי לגרם תאונת הדרכים.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת כי הנאשם לא הרים את הנטל, כאמור.
טענה בדבר מגבלת שדה ראיה בצומת, אינה יכולה להוות פטור מאחריות, שכן הנהג נדרש לנקוט במשנה זהירות, טרם כניסתו לצומת.
בהודעתו במשטרה, כמו גם בעדותו בבית המשפט,מסר הנאשם כי ממש בסמוך לפני קרות התאונה, היה מבטו מופנה לצד שמאל ודעתו מוסחת, למעשה, מכלי הרכב המגיעים לצומת מצד ימין – ראה שורות 21-23 וכן 41-43 ל – ת/2 ושורות 1-19 בעמוד 12 לפרוטוקול.