י.ואח' נ' מדינת ישראל

1.טעות של שוטרי תחנת קריית מלאכי באיתור הכתובת הרשומה בצו חיפוש הביאה אותם לביצוע חיפוש בביתם של התובעים. המפגש בין הצדדים הוביל לעימות, אשר הסתיים במעצרו של התובע 1 (להלן: התובע) ולקיחתו לתחנת המשטרה. התובעים עותרים לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם ובגין פגיעה בזכותם לכבוד, לשם טוב ולפרטיות.

טענות התובעים

2.התובע והתובעות 2-4 הם אחים המתגוררים ברחוב הרצל xx/x בקריית מלאכי. התובעת 5 היא אימם.

מדובר במשפחה אשר שהתה בביתה בשגרת היומיום, עד שלפתע הגיעה המשטרה לדלת ביתם עם צו חיפוש. את שארע לאחר מכן מתארים בתביעה באופן הבא:

ביום 11.06.14 בסמוך לשעה 18:00 הגיעו לבית התובעים כמה שוטרים אשר, מלבד שוטרת אחת, היו לבושים בבגדים אזרחיים. שניים מהם עלו לדירת התובעים והיתר נותרו מחוץ לבניין. למשמע דפיקות חזקות, פתח התובע את הדלת ומיד התפרצו השוטרים לבית והודיעו כי בכוונתם לערוך חיפוש. התובע ביקש מהשוטרים להציג לו את צו החיפוש אולם אלו סירבו בטענה כי יראו לו את הצו בהמשך. משראה התובע כי השוטרים מסרבים להציג צו חיפוש, החליט ללכת למקום עבודתו, כהרגלו, ופנה לעבר הדלת במטרה לצאת מהבית. או אז אחז בו אחד השוטרים בחוזקה, דחף אותו לעבר הספה בסלון, ריתק אותו לספה, הניח את ברכו על בטנו ואזק את ידיו תוך שהוא אומר לו כי הוא "לא הולך לשום מקום".

בשלב זה, לבקשת התובע, החלה התובעת 4 לצלם את הנעשה באמצעות מכשיר טלפון סלולרי. בתגובה צעק אחד השוטרים כי "אף אחד לא מצלם אותי" והורה לקחת את מכשירי הטלפון הסלולרי מהנוכחים בדירה. התובע אשר היה אזוק בידיו, החל לבכות. משביקשו התובעות לגשת אליו ולהרגיעו, החלו השוטרים לדחוף אותן ואחד מהם אף אחז בידה של התובעת 5 (אם המשפחה) וגרם לה לכאבים וסימנים בידה.

לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצד התובעים להציג להם את צו החיפוש, דרש אחד השוטרים להביא לו את הצו אשר היה בניידת. משהובא הצו גילו כולם כי הכתובת המופיעה על הצו אינה כתובתם של התובעים. שם המשפחה שצוין בצו היה "אילה" , בדומה לשמו הפרטי של התובע (אולם כפי שיובהר להלן, מקור הטעות נעוץ בכתובת בצו החיפוש" הרצל 1142/9 קרית מלאכי אל מול כתובת התובעים, מספר 142/9).

נטען כי משעמדו השוטרים על טעותם, שחררו את התובע מהאזיקים. עם זאת, לאחר דין ודברים בין התובע לשוטרים במהלכו ביקש מהם לצאת מהבית החליטו השוטרים לעצור אותו בכל זאת בעילה של תקיפת שוטרים. התובע הוצא מהדירה כשהוא אזוק, באופן מבזה ומשפיל, בעוד שמספר שכנים צופים בו והוכנס לניידת המשטרה.

בתחנת המשטרה הושאר התובע אזוק בידיו וברגליו במשך כ-4 שעות ואף בוצע על גופו חיפוש כשהוא עירום. לטענתו, אחת השוטרות אף גררה אותו במסדרון התחנה, דחפה אותו לעבר ספה ובעטה ברגלו. לאחר חקירה בה נכח, לבקשת התובע, עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית, שוחרר התובע אף ללא חתימת ערבות עצמית.

התובעים הגישו תלונה למחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים וכן תלונות נוספות למח"ש, לשר ביטחון פנים ולמפכ"ל המשטרה.

התובעים עותרים לפיצויים ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות. בנוסף לפיצוי בגין רשלנותם של השוטרים אשר הביאה אותם לבצע חיפוש בכתובת אחרת מזו הנקובה בצו וכן הביאה לאירועים שהתרחשו בבית התובעים לרבות תקיפתם ומעצר התובע, וגרמו לנזקים עקב פגיעה בחירותו של התובע, ופגיעה בכבודם. סכום התביעה הועמד על סך של 200,000 ₪.

טענות הנתבעת

3.בשל טעות בתום לב, שאינה מגיעה לכדי רשלנות, הגיעו השוטרים לביתם של התובעים כשברשותם צו לחיפוש סמים מסוכנים. התנהגותם הפרועה של התובע נראתה בעיני השוטרים כניסיון להסיח את דעתם מדבר מה שעלול לסכל את ביצוע החיפוש, ולכן הגיבו כפי שהגיבו.