וי.אי.פי. מערכות בע"מ ואח' נ' היקרי ואח'

החלטה

במסגרת תביעה כספית הגישה התובעת בקשה לצירוף פסק דין אשר ניתן בתא"מ 25386-04-11 (להלן: "התיק האחר") כראייה מטעמה.

לשיטת התובעת, המדובר בתיקים זהים בהם ניתן ע"י משפחת הנתבעים שיק ע"ס 19,000 ₪ ובנסיבות זהות לעניין נשוא תובענה זו. כמו כן, בהחלטה מיום 10.10.12 ניתן צו המורה על גילוי מלוא התיק בתא"מ 25386-04-11 לתיק בית המשפט, זאת לאחר שב"כ הנתבעים לא התנגד כי לב"כ התובעת יוענק צו להעתקת מלוא התיק האחר. התיק צורף במלואו למעט פסק הדין שכן זה טרם ניתן בשעת קבלת הצו. עתה משהתקבל פסק הדין בתיק האחר עותרת ב"כ הנתבעת לצרפו כראיה בתביעה הנוכחית.

לטענת צד ג', אין מקום לצרף את פסק הדין כ"ראיה" לתיק בית המשפט שכן פסק הדין שניתן בתיק 25386-04-11 ניתן בין צדדים שונים למעט העובדה ששמואל אבידר הינו אחיה של אתי אבידר, היא הנתבעת בתביעה הנוכחית. כן טוען צד ג' כי הגרסה שטען הנתבע בפני בית המשפט בתיק האחר הייתה חד צדדית, שכן צד ג', בתביעה הנוכחית, לא הוזמן להעיד.

הנתבעים לא הגיבו לבקשה ולתשובת התובעת וכן לתגובות של צד ג' ועל כן ניתנת ההחלטה על סמך הטענות שהוגשו במסגרת הבקשה.

יפים לענייננו דבריו של המלומד י. קדמי בספרו על הראיות, בעמוד 654:

"פרוטוקול דיון ופסק דין המהווים "תעודות ציבוריות" לפי ההגדרה שבסעיף 29 לפקודה – מתקבלים כראיה לעצם קיומם בתור שכאלה; לאמור: ראיה לקיומם וראיה להיותם אמיתיים (במונחי פסק הדין בפרשת דמיאניוק); להבדיל – מראיה לאמיתות תוכנם (באופן שזה עשוי לשמש בסיס ראייתי לקביעת ממצאים בהליך אחר)." י.קדמי, על הראיות, חלק שני, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע-2009 (ראו לעניין זה גם ע"א 2576/03 ובש"א (נצ') 1193/08).

לפיכך, התובעת רשאית לצרף כראיה בתביעה הנוכחית את פסק הדין בתיק האחר כראיה לקיומו וכראיה להיותו אמיתי, זאת להבדיל מראיה לאמיתות תוכנו ככזה אשר ישמש בסיס ראייתי לקביעת ממצאים בתביעה הנוכחית.

המורם מן המקובץ כי דין הבקשה להתקבל וכך אני מורה.

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"ג, 04 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: