ויצינגר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית בגין אשמה של נהיגה ברכב בהיות המבקש שיכור, כאשר בדוגמא של אוויר נשוף נמצא ריכוז אלכוהול של 310 מיקרוגרם.

בבואו של בית-המשפט לדון בביטול פסילה מנהלית עליו לשקול האם קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה וכן לשקול את מסוכנותו של המבקש.

עיינתי בחומר הראיות אשר הוגש לפניי ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המבקש, אשר נצפה נוהג במהירות לא סבירה, התבקש לעצור, מסר כי שתה אלכוהול בשעה 12:30, נבדק בבדיקת נשיפה במכשיר הינשוף לאחר שהוקפדו הנהלים המקדימים, ובבדיקה בשעה 02:45 נמצאה התוצאה כאמור לעיל.

אציין כי מרווח הזמנים בין מועד השתיה כפי שטען המבקש ובין מועד הבדיקה, עונה לשאלתו של הסניגור לעניין היותו בזמן ספיגה, ובכל מקרה דינן של טענות אלה להתברר אם וכאשר יבחר המבקש לכפור באשמתו, וזאת במסגרת התיק העיקרי.

עוד אציין כי המבקש לא צלח את בדיקת המאפיינים הצלחה מלאה, הוא התנדנד בהליכה על קו וההתרשמות של השוטרים היתה כי הוא תחת השפעה בינונית.

אשר על כן אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה.

לעניין מסוכנותו של המבקש – הוא נוהג משנת 2003, לחובתו 3 הרשעות קודמות מסוג ברירות משפט, ואולם אין להתעלם מהמסוכנות הרבה העולה מהעבירה של נהיגה בשכרות, אשר עליה כבר אמר בית-המשפט העליון כי הנוטל רכב בהיותו שיכור הינו בבחינת מכונת מוות ניידת.

אשר על כן, לטעמי המשך נהיגתו של המבקש מסכן את משתמשי הדרך.

לסיכום, מצאתי החלטת הקצין סבירה.

הבקשה נדחית.

חומר החקירה מוחזר לתביעה.

ניתנה והודעה היום י"א ניסן תשע"ב, 03/04/2012 במעמד הנוכחים.

אלי אנושי, שופט

מזל