1.לפניי בקשה להחזרת תפוס.
2.כנגד חשוד פלוני, שאינו צד להליך לפניי, התנהלה חקירה משטרתית, בחשד לביצוע עבירות מרמה וגניבה בקשר לסחר ברכבים. על פי החשד, החשוד מכר למתלונן (שגם הוא אינו צד להליך לפניי) מספר רכבים, ביניהם רכב מסוג "טויוטה", אך לא העביר למתלונן את הרכבים, חרף העובדה שקיבל ממנו כספים.
3.בחודש יוני 2016, ובמסגרת החקירה האמורה, תפסה המשטרה את הרכב מושא הבקשה שלפניי. הרכב, מסוג טויוטה, היה במועד החקירה ברשות המבקש, מי שמנהל (ביחד עם אחר) עסק של ליסינג מכוניות, כאשר הרכב נמנה על צי הרכבים של העסק. עת נדרש המבקש להתייצב לחקירה במשטרה, הוא נתבקש להשאיר שם את הרכב, ומאז נמצא הרכב ברשות המשטרה.
4.החקירה הסתיימה לא מזמן, והחומר הועבר לתביעות לצורך קבלת החלטה. יש לציין כי למבקש אין כל קשר לחשוד או למתלונן, ואין לו מעורבות ישירה בפרשה.
5.המבקש עותר לקבלת הרכב בחזרה. לטענתו הרכב האמור נרכש על ידו כדין, ואין כל סיבה לכך שהמשטרה תמשיך להחזיקו.
6.בדיון שהתקיים לפניי ביום 22.9.16, טען נציג המשטרה כי המשטרה ממשיכה להחזיק ברכב משום שהיא אינה יודעת מי הבעלים שלו, וזאת מכיוון שיותר מגורם אחד טוען לבעלות ברכב. לדיון התייצב שותפו של המבקש לעסק, והציג אסמכתאות בעניין רכישת הרכב בידי העסק.
7.דין הבקשה להתקבל.
8.הנימוק היחיד המשמש כיום את המשטרה להחזקת הרכב נעוץ בטענתה לפיה אין היא יודעת את זהות הבעלים של הרכב , נוכח קיום מספר אנשים הטוענים לבעלות ברכב. אלא שבנסיבות העניין נימוק זה אינו מקנה למשטרה סמכות להמשיך ולתפוס ברכב.
המשטרה אינה טוענת כי הרכב עתיד לשמש לביצוע עבירה, והיא אינה טוענת כי הוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי.
אכן, נטען ע"י המשטרה כי הרכב שימש לצורך ביצוע עבירה, בכך שנעשה ניסיון למכור אותו לאחר. ברם, מכיוון שמלכתחילה הרכב נתפס עת היה ברשות המבקש, שלא מיוחסת לו מעורבות בפרשה ואשר הציג אסמכתאות המלמדות, לכאורה, על בעלותו ברכב, אין מקום שהמשטרה תמשיך ותחזיק ברכב, בנימוק שהיא עצמה אינה יודעת מי הבעלים.
יש לציין שאף גורם, זולת המבקש, לא פנה למשטרה בדרישה לקבלת הרכב, ואין בתיק החקירה אינדיקציה של ממש שהבעלות ברכב מושא הבקשה שייכת לאחר.
